שמחת החג קס

סימן כו

הרמב"ם פ"ה מהל' ערכין הל' ז' כתב וז"ל המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם רואין כל בהמה תמימה הראוי' להקריב על גבי המזבח זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותן עולות והנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותן שלמים והדמים יפלו לבדה"ב שסתם הקדשות לבדה"ב ועל זה נאמר ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לד' כל אשר יתן ממנו לד' יהי' קדש כלומר כל הראוי לקרבן על גבי המזבח יקרב עכ"ל, והוא ממתניתין מס' שקלים פ"ד משנה ז' מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע דר' אליעזר אומר דזכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן יפלו לבדה"ב ור"י סובר דזכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות והרמב"ם דפסק דבין זכרים ובין נקבות דימכרו ודמיהן יפלו לבדה"ב פסק כר"א. והנה שם בהל' ח' כתב הרמב"ם וז"ל המקדיש נכסיו סתם והיו בהן יינות ושמנים וסלתות ועופות הראוין לקרב על גבי המזבח ימכרו לצרכי אותו המין ויקריבו אותן והדמים ילקח בהן זכרים ויקריבו עולות והוא משנה ח' דמס' שקלים דר"א סבירא לי' שם כן. והנה שם בהל' ט' כתב הרמב"ם וז"ל ומפני מה יקריבו דמי אלו עולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לבדה"ב לפי שהבהמה הקדושה למזבח אם יפול בה מום יש לה פדיון וכו' והעופות שנפסלו אין להם פדיון וכו' עיי"ש. הרי דהרמב"ם מחלק בין בהמה לעופות וסלתות דאעפ"י דבבהמה פסק כר"א דימכרו והדמים נופלים לבדה"ב מ"מ בעופות וסלתות סבירא לי' דהדמים יפלו למזבח משום דהרמב"ם סבירא לי' דמשנה ח' דשם בהמקדיש נכסיו והיו בהן יינות ושמנים ועופות דימכרו ויביא בדמיהן עולות לא פליג על ר"א דמשנה הקודמת דסבירא לי' דהדמים יפלו לבדה"ב משום דהא מתניתין נמי מני כר"א דקתני בה בהדי' ר"א אומר הרי לך בהדי' דאין שום סתירה ביניהם ולכן מחלק הרמב"ם בין בהמה לעופות משום דבבהמה מהני פדיון לכשיומם ובעופות לא מהני בהו פדיון כלל לכן אין לבדה"ב בהן כלום. והנה הרע"ב במשניות שם גריס במשנה דיינות ועופות ר' אלעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע משום דסבירא לי' דהאי מתניתין אתי כר' יהושע דמתניתין דלעיל דהדמים נופלין למזבח ולר' אליעזר דמתניתין דלעיל אין הכי נמי בעופות דימכרו והדמים נופלין לבדה"ב ודוק

והנה שם בהשגת הראב"ד א"א לא ידעתי האיך מספיק זה הטעם לסברתו והלא בכל מקום נפדין הם ואם במקדיש נכסיו סתם סובר כר"א כמ"ש למעלה אין זה הטעם מספיק למה לא יפלו הדמים לבדה"ב וכו' עיי"ש. וביאור דברי הראב"ד במה שכתב והלא בכל מקום נפדין הם הוא כמו שביאר הלח"מ שם הל' ט' דסברת הרמב"ם שכתב דלכך לא יפלו הדמים לבדה"ב הוא משום דעופות לא מהני פדיון בהו. אין שייך לומר אלא היכא דנימא דאותן העופות עצמם יקרבו עולות וחל עלייהו קדושת הגוף על זה הי' שייך שפיר לומר דכיון דמוכרחין להקריב העופות עצמן על המזבח ולא מהני בהן פדיון לכן לא שייך לומר דהדמים יפלו לבדה"ב משום דאין להם דמים דלא נוכל למוכרן אבל בנידון דידן דהעופות גופי' לא נוכל להקריבן על המזבח ולא חל עלייהו אלא קדושת דמים ואנו מוכרחין למוכרן לצרכי קרבן מאותו המין הרי דנפרין הם מ"מ וא"כ למה לא יפלו הדמים לבדה"ב כמו דינא דלעיל גבי בהמות דאמרינן דימכרו לצרכי קרבן והדמים יפלו לבדה"ב כיון דסתם הקדשות לבדה"ב זהו תורף דברי הלח"מ שם שמבאר את דברי הראב"ד דלא כהכס"מ שהבין כוונה אחרת בדברי הראב"ד. ולענ"ד עוד תקשה דאפילו נאמר דסברת הרמב"ם הוי סברא שפיר דהדמים לא יפלו לבדה"ב אבל מ"מ קשה האיך אמרינן דמהדמים ילקח בהן זכרים ויקריבו עולות הא כוונתו היתה לקדושת בדה"ב כיון דסתם הקדשות לבדה"ב ובשלמא גבי בהמות דמקריבין עולות הוא מטעם דמי שלוקחה לעולה נותן דמי פדיונה לקדושת בדה"ב אבל הכא בעופות נהי דסברת הרמב"ם הוי שפיר טעם להא דאין יכולין ליתן הדמים לבדה"ב אבל מ"מ למזבח בוודאי לא שייכי כיון דהוא הקדיש בהדי' לבדה"ב דהא סתם הקדשות לבדה"ב וא"כ להוי כחטאות המתות ומהיכא תיתי יקריבו עולות. ודוק כי דברי הרמב"ם סתומים וחתומים ומה שכתב שם הכס"מ והרדב"ז לא זכיתי לירד לסוף דעתם בזה

והנה הלח"מ בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הל' כ"א הקשה על הרמב"ם דשם דכתב וז"ל המתפיס עולתו לבדה"ב שדינן שיקריבו עולות וכן המקדיש נכסיו והיו בהן זכרים שדינן שיקריבו עולות אין עורותיהם לכהנים שנאמר עולת איש פרט לעולת הקדש (פירוש דאין העור שייך לכהנים) עיי"ש. והקשה שם הלח"מ דהנה בזבחים (דף ק"ג ע"א) אמרינן שם מאי פרט לעולת הקדש פירוש היכא משכחת עולת הקדש אמר ר' חייא בר יוסף פרט לעולה הבאה מן המותרות ודחי שם ר' המנונא האי אוקימתא א"ל ר"נ אלא מר במאי מוקים לה (פירוש האי פרט לעולת הקדש דאין עורה לכהנים) א"ל מוקמינא לי' במקדיש נכסיו וכדברי ר' יהושע דסבירא לי' דזכרים עצמן יקרבו עולות דאין העור שייך לכהנים אלא להקדש בדה"ב עיי"ש. הרי משמע בהדיא מסוגיא זו דדוקא אליבא דר' יהושע שייך העור להקדש אבל לר"א שייך העור לכהנים כמו בכל עולות דעלמא והסברא לזה נלענ"ד פשוט דבשלמא לר"י דסבירא לי' דהבהמות שייכי למזבח שייך שפיר לומר דאעפ"כ העור הקדיש לבדה"ב כיון דהעור לא חזי למזבח הוי העור כשאר נכסים דחל עלייהו קדושת בדה"ב אפילו לר"י נמי אבל לר"א דסבירא לי' דכל נכסיו הקדיש לבדה"ב דעל הבהמות נמי חל קדושת בדה"ב וצריכין למכור אותן והדמים יפלו לבדה"ב וכיון דמוכרין אותן והלוקח נותן דמים לקדושת בדה"ב א"כ הוי הבהמה עולה כשאר בהמות עולות שנלקחו מן החולין ואין להם עוד שום שייכות עם הקדש בדה"ב כיון דכבר נתן דמים לבדה"ב ולא שייך לומר עלי' עולת הקדש ושייך שפיר העור לכהנים כן הוא הסברא הפשוטה וכן מוכרחין לומר מכח הסוגיא שהזכרנו דמוקמינן כר"י ולא כר"א וכיון דהרמב"ם פסק לעיל בפ"ה מהל' ערכין כר"א