שמחת החג טז

הל' י"א. דהנה שם כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החי' ע"כ עיי"ש פירוש דבן נח מוזהר בין על אמ"ה ובין על בשר מן החי והקשה שם הכס"מ דהאי איסור דבשר מן החי ילפינן בחולין מן הכתוב ובשר בשדה טרפה וכיון דבן נח אינו מצווה על הטרפה האיך יהי' מוזהר על בשר מן החי דהא מחד קרא ילפינן לי' עיי"ש ועיי"ש בתי' הלח"מ שיש נ"מ בין הילפותא דלא תאכל הנפש וכו' מהילפותא דאך בשר בנפשו דכולל ג"כ בשר מן החי ועיי"ש דמדקדק פירוש רש"י ז"ל דפ' גיד הנשה ודפרק ד' מיתות. אך אח"כ מצאתי שגם הרשב"א ז"ל בחולין (דף קכ"ט ע"ב) מביא קושיא זו בשם הרמב"ן ותירץ כמו שתירץ הלח"מ. אביא לך לשונו הקדוש וז"ל שם ד"ה אלא הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דר"י גופי' אמר לעיל (ק"ב ע"ב) לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמ"ה ובשר בשדה טרפה זה בשר מן החי א"כ בשר מן החי דאסור לבני נח מנ"ל דפסוק זה לישראל נאמר ולא לבני נח ואי משום אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו דכתיב בבני נח לאבר מן החי הוא דאתי דהרי הוא כמה שנאמר לישראל לא תאכל הנפש עם הבשר ותירץ הוא ז"ל דהא דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר משמע לי' לר"י דבר שהוא כנפש שאינו עושה חליפין והיינו אמ"ה כפי' רש"י ז"ל ואין בכלל זה בשר מן החי אבל בבני נח דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו משמע לא תאכל הנפש עם הבשר בשנפשו בו והלכך אפילו בשר מן החי במשמע ולפיכך קרי לי' ר"י אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים עכ"ל. וביאור דבריו בפשטות הוא כמו שאמרנו לעיל דהנה בישראל דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר א"כ עיקר האיסור הוא לא על גוף הבהמה אלא על האבר דאבר מקרי נפש לכך לא ידעינן מזה רק אמ"ה אבל בשר מן החי לא ידעינן מזה אבל הכא דכתיב ובשר בנפשו ופי' בנפשו דהיינו בשעה שהבהמה קיימת כדמפרש רש"י ז"ל בפ' ד' מיתות א"כ עיקר האיסור הוא כאן על עצם הבהמה דכל זמן שהיא קיימת אסור לאכול ממנה ובכלל איסור זה הוא בין אבר ממנה ובין בשרה ממש אפילו בלא אבר לכן מצינן למילף איסור דבשר מן החי לבני נח מפסוק זה דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. זו היא כוונת דבריהם הרמב"ן והלח"מ עיי"ש. נמצא לפי דבריהם ז"ל דמהכתוב דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ילפינן איסור דאמ"ה על עצם גוף הבהמה א"כ אתי לפי זה דאפילו למ"ד דלאו לאברים עומדת אעפ"כ הבהמה אסורה משום אמ"ה דמה לי דאינה עומדת לאברים ואין עליהם שם אברים אבל עכ"פ אסורה דהיא גופא חי' ומוזהר מטעם דאך בשר בנפשו ודוק. והגם דהכתוב נאמר לבני נח אבל אעפ"כ דכל כמה דמצינן למילף מיני' איסור לישראל מה דלא ידעינן בי' ילפינן מיני' דלא גרס ישראל מן בן נא דמי איכא מידי וכו' ולכן הרמב"ם פ"ה מהל' מאכלות האסורות כשמביא הדין דאמ"ה מביא שני המקראות דלא תאכל הנפש וגם המקרא דאך בשר בנפשו הגם דהרמב"ם מיירי שם באיסור דאמ"ה לישראל ולא לבני נח דאיסור אמ"ה לבני נח אשמועינן הרמב"ם בהל' מלכים אלא ודאי משום דמשניהם ילפינן איסור דאמ"ה לישראל כדביארנו ודוק

ובזה יהי' ניחא דברינו מה שאמרנו דאפילו לרבי דסבירא לי' דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת אעפ"כ יודה דאיכא איסור על הבהמה משום אמ"ה מטעם הקרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ולא תקשה לן דא"כ למה פטר רבי באכל צפור בחיי' נהי דסבירא לי' דלאו לאברים עומדת וליכא איסור משום דלא תאכל הנפש עם הבשר אעפ"כ ללקי משום דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. דהנה הרמב"ם פסק בפ"ט מהל' מלכים הל' י"א דבן נח אינו נהרג על אבר מן החי דעוף דסובר הרמב"ם דהכתוב דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו כולל רק בהמה וחי' אבל לא עוף והכס"מ כתב דאיסורא מיהא איכא אבל הכרתי בסי' ס"ב ועוד אחרונים סברי דגם איסורא ליכא להרמב"ם לבן נח על אמ"ה דעוף משום דכיון דסבירא לי' להרמב"ם ז"ל דהקרא דאך בשר בנפשו איננו כולל עופות א"כ איסורא מנ"ל א"כ אתי שפיר מה דפטר רבי אם אכל עיף שלם ולא מחייב משום אבר מן החי משום דכיון דביארנו דכל האיסור דאמ"ה שיש מחיים על הבהמה הוא מטעם הקרא דאך בשר בנפשו וכו' דהכתוב דלא תאכל הנפש עם הבשר אזיל רק להאבר לאחר שנתלש ועל כל הבהמה ביחד מחיים ליכא אלא איסור דאך בשר בנפשו וכיון דביארנו דבעוף ליכא האיסור דאך בשר וכו' אלא בבהמה א"כ אתי לפי זה דבעוף חי ליכא שום איסור למ"ד דלאו לאברים עומדת אם אכלו כך שלם דלא תאכל הנפש אזיל רק על האברים והכתוב דאך בשר בנפשו לא קאי אעופות לפי שיטת הרמב"ם לכן סובר רבי שפיר דפטור וכל זה הוא דוקא בעופות אבל בבהמה יודה רבי דאיכא איסור עלי' גם בחיי' משום איסור דאמ"ה ודוק

וגיחא לנו בזה מה דמקשה המנחת חינוך מצוה תנ"ג מסתמא דש"ס דבכורות (דף ו' ע"ב) דפרכינן שם חלב מנלן דשרי דהא יוצא מן החי ומוכח שם מקרא וכן בחולין פ' בהמה המקשה מה לגמוע חלבו חלב דעלמא לא אבר מן החי הוא ושרי וכו' הרי דמסוגיות אלו מוכח דיש איסור של אמ"ה על הבהמה בחיי' וכתב שם דאפשר לומר דסוגיות אזלו אליבא דמ"ד דבהמה בחיי' לאברים עומדת ועוד תירץ שם דאיסורא מיהא איכא דנהי דלמ"ד דלאו לאברים עומדת פטור ממלקות אבל איסורא איכא. ולא הבנתי תירוץ זה דהא דאמרינן דאיסורא מיהא איכא בודאי. דרבנן הוא וא"כ מאי פריך שם הש"ס מנלן הא מדאורייתא מותר ואי הש"ס דשם רוצה, לאסור מדרבנן החלב מאי ראי' מייתי שם מקרא ומה שתירץ שם דהסוגיא אזיל למ"ד דלאברים עומדת קשה להעמיד סתמא דהש"ס בחולין ובבכורות דלא כהלכתא דכיון דהלכה כרבי דהלכה כרבי מחברו. ועוד קשה דאפילו נימא דסוגית הש"ס אזלא אליבא דמ"ד, דלאברים עומדת נמי לא הועיל כלום דמאי סייעתא מייתינן שם מארץ זבת חלב ודבש ומעשרת חריצי חלב דדוד דחלב מותר, הא רבא