שמחת החג טו

דאמ"ה משום דבהמה חי' לא גרע מאבר שנתלש ממנה ולכן כשאכלה כולה ביחד עובר על איסור דאמ"ה אך לא מטעם דנעשה כאלו אכל אברים אברים אלא משום דעל כל הבהמה בשעה שהיא חי' איכא איסור דאמ"ה דלא גרע מאבר ממנה (והא דפוטר שם רבי בנטל צפור שאין בו כזית ואכלו יתבאר אי"ה לפנינו) וסברא כזו כתב רש"י ז"ל שם על ר"א בר' שמעון דמחייב שם ד"ה ור"א בר"ש מחיים כתב שם רש"י ז"ל וז"ל דקסבר שלמה אין לך אמ"ה גדול מזה ע"כ וכו'. והא לא תקשה לך דעכ"פ כיון דסבירא לי' ג"כ דאיכא מחיים איסור דאמ"ה במאי פליג אאידך מ"ד דמאי נ"מ אי האיסור דאמ"ה הוי משום האברים או משום הבהמה בעצם לא קשיא דאיכא נפקותות הרבה כדאבאר אי"ה לקמן. והא דהבאנו לידי ספק זה הוא משום דמבואר בהרבה סוגיות הש"ס דאיכא מחיים על הבהמה איסור דאמ"ה כדאבאר מקצת מהם לקמן ודוחק הרבה לומר דסוגית הש"ס אזלא אליבא דר"א בר' שמעון דסבירא לי' דלאברים עומדת כיון דהלכה כרבי דהלכה כרבי מחבירו דוחק לומר דסתמא דהש"ס בהרבה מקומות יהי' דלא כהלכתא זאת הביאני לומר דאפילו מאן דסבירא לי' לאו לאברים עומדת יודה דאיסור דאמ"ה ישנו על הבהמה מחיים

אך לכאורה תקשה לפי דברינו דנאמר דאפילו למ"ד לאו לאברים עומדת אעפ"כ יודה דאיכא איסור דאמ"ה על הבהמה בחיי' דא"כ האיך אמר רבא שם (ק"ב ע"א) כגון שתלש אבר ממנה וטרפה בו דלמ"ד דלאו לאברים עומדת איסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי האיך אתו בהדי הדדי כיון דגם למ"ד דלאו לאברים עומדת אמרנו דאיכא איסור דאמ"ה עוד בחיי' וא"כ איסור דאמ"ה קדים להו כלמ"ד דלאברים עומדת דאמר שם רבא דלא אתי איסור דטרפה וחייל על איסור דאמ"ה. אך באמת לא תקשה כלל, כיון דאמרנו דהא דסבירא לי' דאיכא איסור דאמ"ה על הבהמה לאו מטעם האברים אלא משום הבהמה בעצם. דהבהמה גופי' הוי כאבר א"כ לפי זה כשתולש אבר ממנה דחל על האבר איסור דאמ"ה לאו היינו האיסור דאמ"ה שהי' על הבהמה מכבר דהא האיסור ההוא הי' על כל הבהמה ביחד והאיסור דאמ"ה על האבר בשעה שנחלש מן הבהמה אינו כולל רק האבר הזה בלבד דהא אמ"ה הוי ברי' ואי נימא דהא דאיסור האבר משום אמ"ה הוא משום האיסור הקדום שהי' על כל הבהמה והאבר אסור משום דהוי חתיכה ממנה כמו חתיכת חלב מחלב וחתיכת נבלה מנבלה א"כ לא הי' בה דין ברי' דברי' לא הוי כ"א שלמה, אלא ודאי כשחולש האבר נאסר האבר ההוא מצד עצמו דהוא גופי' נעשה אמ"ה ולא מטעם איסור הקדום א"כ חל עליו בשעה שתולשו איסור חדש דאמ"ה לכך אמר רבא שפיר דאם נטרפה בשעת נטילתו דאיסור דאמ"ה על האבר בא ביחד עם האיסור דטרפה דדוקא למ"ד דלאברים עומדת קאמר רבא דאיסור אבר בא מקודם איסור טרפה משום דלדידי' גם בשעה שהבהמה היתה חי' הי' איסור דאמ"ה על האברים בעצם א"כ כשנתלש האבר לא חל עתה שום איסור דאמ"ה דכבר חל קודם בשעה שהבהמה נולדה לכן אמר רבא שפיר דלדידי' אין יכול לחול איסור דטרפה אבל למ"ד דלאו לאברים עומדת אפילו יסבור דיש עלי' מחיים איסור דאמ"ה אעפ"כ כשחולש אבר ונטרפה קאתי איסור טרפה וחיילי בהדי הדדי טרפה ואמ"ה כדביארנו ודוק

ובאלה הדברים יתורץ ג"כ מה שתקשה על דברי מסוגיא הנ"ל במה שמתרץ שם אביי דאם נטרפה בשעת יציאת רובא דלמ"ד דלאו לאברים עומדת לא אתי איסור אמ"ה וחייל אאיסור טרפה הגם דאמרנו דגם לדידי' יש מחיים איסור דאמ"ה על הבהמה אבל עתה ניחא דאיסור דאמ"ה דחל על האבר הוא איסור אחר ולא איסור דאמ"ה הקדום ודוק

אך עדיין אנו מוכרחין לבאר דברינו דלכאורה אין שום מקום לדברינו דהאיך נוכל לומר דאפילו מאן דסבירא לי' דלאו לאברים עומדת אבל איסור דאמ"ה יש על הבהמה הא הסוגיא היא כנגד דברינו דמאן סבירא לי' דלאו לאברים עומדת רבי ורבי ס"ל (ק"ב ע"ב) דאם אכל צפור בחיי' דפטור לגמרי ועל זה אמרו שם דטעמא דרבי משום דסבירא לי' לאו לאברים עומדת הרי דמאן דסבירא לי' דלאו לאברים עומדת סבירא לי' דליכא כלל איסור דאמ"ה בחיי'. אך כדי לבאר כוונת דברינו שלא יהי' טעות בדבר משנה מוכרחין אנו להאריך קצת. דהנה חקירתנו שחקרנו אם האיסור דאמ"ה בחיי' של הבהמה הוא מטעם אברים וממילא למ"ד דלאו לאברים עומדת ליכא איסור כלל או דהאיסור דאמ"ה בחיי של הבהמה הוא משום הבהמה גופא וממילא אפילו למ"ד דלאו לאברים עומדת נמי שייך האיסור דאמ"ה בחיי' של הבהמה נראה דתלוי מאיזה קרא ילפינן איסור דאמ"ה. דהנה בחולין (דף ק"ב ע"ב) שם אמר ר"י לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמ"ה ובשר בשדה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה וכו' ופירש שם רש"י ז"ל ד"ה לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי וז"ל דאבר חי מקרי נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת וכו' עכ"ל. הרי דרש"י ז"ל מפרש דכונת הכתוב לא תאכל הנפש היינו האבר דאבר קרוי נפש משום דאינו עושה חליפין הרי דהאיסור דאמ"ה לאו על הבהמה גופא אלא על האבר של הבהמה ולפי זה למ"ד דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וכיון דהטילה התורה האיסור רק על האבר והאברים בעודן מחוברים בהבהמה לאו שם אברים עלייהו ממילא ליכא איסור זה על הבהמה ודוק. והנה בסנהדרין (דף נ"ט ע"א) שם גבי בן נח דמצווה ג"כ על אמ"ה שם ת"ר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אמ"ה ופירש"י ז"ל שם ד"ה בשר בעוד נפשו קיימת בו לא תאכלו זה אמ"ה וכו' עכ"ל. ונלענ"ד דהכא לאו הפירוש דאסרה התורה אבר של הבהמה אלא דהתורה אסרה הבהמה גופא בשעת שנפשה קיימת לא תאכלו דכן משמע לשון רש"י ז"ל במה שכתב בעוד נפשו קיימת לא תאכלו פי' הבהמה גופי'. ויסוד לדברי מצאתי בפירוש הרשב"א בשם הרמב"ן ובלח"מ פ"ט מהל' מלכים