שמחת החג קנח

חולין ואפילו פשטה הקדושה בכולה. נמי דמי' חולין דהא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום אך באמת תירוצו דחוק חדא דיכול להיות דהלוקח כבר הקדיש דמיו לעולתו ואח"כ כשיקנה בהמה לקרבן הדמים מחוללין על הקרבן ולכן הדמים חולין אבל הכא דהספק הוא דלמא כבר הוא קדוש נהי דהמוכר עולתו לא עשה כלום אבל מ"מ הדמים שקדש האיך נסתלק קדושתו ולמה הדמים חולין ועוד תקשה הא הרמב"ם כתב חוץ מדמי אותו האבר משום דהאבר שקדש כבר הוא קדוש מאותו שמכר ואי הספק הוא דלמא כבר פשטה הקדושה בכולה א"כ מאי חילוק יש בין אותו האבר לכל הבהמה ודוק בזה ואפילו דנדחוק ולתרץ קושיא זו אבל מ"מ הקושיא הראשונה שהקשיתי מי יקח בהמה כזו שיש עלי' ספק דלמא כבר היא קדושה והאיך יוצא ידי נדרו בזה דהנה באמת הקשו בתמורה (דף י"א ע"ב) על הברייתא דקתני דהמקדיש רגלה של בהמה לעולה דר"מ סובר דלא פשטה קדושה בכולה אלא תימכר לצרכי עולות פרכינן שם והא קמייתי בהמה מחוסרת אבר ומשני אמר רבא באומר הרי עלי עולה בחי' ופירש שם רש"י ז"ל ד"ה באומר וז"ל הרי עלי להקריב כל האברין שהבהמה חי' ממנה והרי כן עשה דהמוכר לא הקדיש אלא אבר שאינו חי ממנו כגון רגל מן הארכובה ולמטה וכו' עיי"ש וזאת שייך רק התם דמיירי דהבהמה גופי' היא חולין ורק רגלה לבד קודש אבל בנידון דידן שכל הבהמה היא ספק מקודשת א"כ מי יקנה עולה כזו שיהי' ספק אם יוצא ידי נדרו או לא ודוק

ולענ"ד נראה דהנה בש"ס תמורה שם דבעי רבא הקדיש אבר לדמיו פירש"י ז"ל דלר' יוסי קמבעי' לי' וכבר ביארנו דשיטת הרמב"ם הוא דלכולי עלמא קמבעי' להו אפילו אליבא דרבנן ואף דבעי' דרבא הוא אפילו באבר שאין הנשמה תלוי' ובאבר שאין הנשמה תלוי' סבירא להו לרבנן דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה אפילו בהקדיש קדושת הגוף, לעיל תרצנו קושיא זו דלהרמב"ם בהקדיש אבר לקדושת דמים הוי לעולם אבר שהנשמה תלוי' בו כמו שביארנו לעיל והוא על הדרך שדרכו האחרונים ז"ל בדעת הרמב"ם שקדושת דמים עדיפי בזה מקדושת הגוף דאי אמרינן בקדושת דמים פשטה קדושה בכולה אמרינן ג"כ אפילו בהקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו נמי. אך לולי דמסתפינא הייתי אומר דהרמב"ם יש לו כונה אחרת בזה וסובר אע"ג דלרבנן בהקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' לא אמרינן פשטה קדושה בכולה להיות קדושה ממש אבל מ"מ קצת דין קדושה רבנן ג"כ מודו דפשטה בכל הבהמה כמו שנבאר בזה

דהנה בש"ס תמורה שם (דף י"א ע"ב) איתא ת"ר יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יתן ממנו לד' וכו' יכול תצא לחולין ת"ל יהי' קודש הא כיצד תמכר לצרכי עולות ע"כ. והנה לכאורה צריכין להבין דברי הש"ס דקאדר ,,יכול תצא לחולין״ דמשמע דקאי על האבר שיכי שיצא לחולין וקשה מהיכי תיתי דנימא הכי נהי דלא אמרינן דפשטה קדושה בכולה אבל מ״מ האבר שקידש בהדי' מהיכא תיתי נימא דיצא לחולין וראיתי להרש"ש שכתב דהיינו ע"י פדיון ורצה לומר דיכול דמהני פדיון על אותו אבר שאינו קדוש קדושת הגוף ובאמת פירש כן רש"י ז"ל בהדיא בחולין (דף ס"ט ע"ב) ד"ה יכול וז"ל תהא יוצאה לחולין בפדיון שיפדה אותו אבר עכ"ל. אבל ראיתי בפירוש ר' גרשון מאור הגולה בערכין (דף ה' ע"א) דפירש בענין אחר וז"ל יכול תצא שאר הבהמה לחולין ע"כ. הרי פירש דיכול תצא לחולין קאי על שאר הבהמה ולא על אותו אבר שקידש והוא תמי' לכאורה דהא שאר הבהמה הוי חולין באמת ודוק

אך נראה לפרש דבריו דבאמת יש לחקור דהא דאמרינן אם הקדיש רגלה של בהמה תמימה למזבח דתימכר לצרכי עולות אם הוא דין רק בהרגל של בהמה לבד דעל הבהמה גופא ליכא עלי' דין למזבח כלל רק כיון דרגלה קדושה קדושת הגוף ולא מהני פדיון לכן מוכרח למכור הבהמה לצרכי עולות או נימא דהא דמוכרח למכור הבהמה לצרכי קרבן הוא דין בכל הבהמה שכן הוא הדין דאם הקדיש אבר אחד של בהמה תמימה נהי דלא פשטה הקדושה בכל הבהמה אבל מ"מ חל דין קדושה עלי' דמוכרחין להקריבה למזבח ודין קדושה כזה פשטה בכל הבהמה אפילו בהקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' נמי והוי כמו המקדיש תמימין לבדק הבית דאמרינן דמידי מזבח לא יצא לעולם ומוכרחין למוכרה לצרכי קרבן וביארנו בסימן כ"ו דשיטת הרמב"ם הוא דמדאורייתא הוא דמוכרחין להקריבה דדין קדושה כהאי חל על הבהמה והכא נמי יש דין על כל הבהמה דמוכרחין להקריבה והדין הוא לאו מטעם הרגל שנקדש בלחוד הוא אך דין הוא על כל הבהמה ודוק

ולפי דברינו הוא מחלוקת בין רש"י ז"ל ור' גרשום מאוה"ג דלרש"י ז"ל דפירש דיכול תצא לחולין קאי על הרגל שהקדיש נמצא דהא דלא מהני פדיון ומוכרחין למוכרה לצרכי עולות כמו שמפרש בברייתא לבסוף דכיצד יעשה וכו' הוא רק משום אותו האבר שהקדיש בלבד אבל לפירוש ר' גרשום ז"ל הדין דלא מהני פדיון בהבהמה הוא דין על כל הבהמה ולאו דוקא באותו הרגל בלבד וכמו שמפרש דיכול דתצא לחולין שאר הבהמה פירוש דכיון דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה קדושה ממש יכול דתצא לחולין לגמרי ולא להוי על הבהמה כל דין הקדש כלל קמ"ל יהי' בהוייתה תהא הא כיצד תימכר לצרכי עולות וכו' פירוש דנהי דלא חל על הבהמה דין קדושה ממש אבל מ"מ חל על הבהמה דין קדושה כהאי דמוכרחין להקריבה למזבח כמו בהמקדיש תמימין לבדה"ב דחל עלייהו דין קדושת מזבח כהאי דלא יצאו מידי מזבח לעולם ודוק

ואחרי הדברים והאמת האלה נמצא לפי זה חידוש גדול דבאבר שאין הנשמה תלוי' אליבא דר' מאיר ור' יהודה דפליגי על ר' יוסי וסבירא להו דמקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה אבל מ"מ יודו דנהי דלא פשטה קדושה ממש אבל מ"מ דין קדושה לגבי זה דמוכרחין להקריבה למזבח יודו דנפשט בכל הבהמה ודוק. ונמצא לפי זה דבהקדיש, אבר לדמיו אפילו אבר שאין הנשמה תלוי' יש נפקותא רבתא לרבנן אי דמקדושת דמים