שמחת החג קנז

אפילו באבר שאין הנשמה תלוי' פשטה קדושה בכולה ואח"כ אמרינן דנעשית קדושת הגוף או נימא דבקדושת דמים לא שייך לומר פשטה קדושה בכולה וממילא מוכרחין לומר דמעיקרא דנעשה קדושת הגוף וא"כ לא שייך לומר אח"כ דפשטה קדושה בכולה כיון דבאבר שאין הנשמה תלוי' לא אמרינן פשטה קדושה בכולה ולפי זה נמצא דלפי המסקנא כל בעיתו דרבא הוא דוקא באבר שאין הנשמה תלוי' דאז יכולין לחקור אי הא דאמרינן תרי מיגו הוא מטעם דאמרינן מעיקרא דחל קדושת דמים בכולה ואח"כ נעשית קדושת הגוף דשייך ג"כ באבר שאין הנשמה תלוי' או דנאמר דמעיקרא נעשית מקדושת דמים קדושת הגוף לאותו אבר וממילא לא שייך לומר אח"כ דפשטה קדושה בכולה משום דבאבר שאין הנשמה תלוי' לא אמרינן פשטה קדושה בכולה בקדושת הגוף אבל באבר שהנשמה תלוי' ממנפ"ש אמרינן תרי מיגו דלא מבעי' אם נאמר דמעיקרא פשטה קדושה בכולה קדושת דמים ואח"כ הוי קדושת הגוף דאמרינן תרי מיגו דלא גרע מאבר שאין הנשמה תלוי' דאמרינן תרי מיגו בהאי גוונא כדביארנו אלא אפילו נאמר דמעיקרא חל קדושת הגוף נמי שייך לומר אח"כ דפשטה קדושה בכולה דהא הוי אבר שהנשמה תלוי' בו ודוק

דבשלמא לפי הס"ד דהספק דרבא הי' אי הקדושת הגוף חל מיד או דחל מטעם דהוי כמו דקנאה הקדש לגופה שייך שפיר לספוקי ג"כ באבר שהנשמה תלוי' נמי משום דאי נימא הסדר דתרי מיגו הוא דמעיקרא חל רק קדושת דמים ונמצא לפי זה דהקדושה הגוף לא חל מכח דבורו וא"כ לא שייך לומר בקדושת הגוף כזה פשטה קדושה בכולה לכן שייך שפיר לספוקי אפילו באבר שהנשמה תלוי' נמי אבל לפי מאי דפריך תפשוט לי' מדידי' וביארנו דמסיק בזה דהא דנעשה קדושת הגוף הוא משום דהוי כמו שהקדיש בהדיא לקדושת הגוף א"כ באבר שהנשמה תלוי' ליכא לספוקי כלל דשייך שפיר לומר אח"כ דנפשטה קדושה בכולה וכל בעי' דרבא אינה אלא באבר שאין הנשמה תלוי' דלא שייך לומר באבר שאין הנשמה תלוי' נפשטה קדושה בכולה והספק הוא כדביארנו לעיל ודוק

אך כל דברינו אלה שאמרנו דבעי' דרבא הוא רק באבר שאין הנשמה תלוי' היינו דוקא לרבנן דביארנו דסבירא להו דהא דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף היינו דחל מיד קדושת הגוף והוי כמו שהקדיש בהדיא לגופו אבל לר"ש דביארנו לעיל דסבירא לי' דהא דנעשה קדושת הגוף היינו מטעם דהוי כמו שהקדש קנאה לדמים למזבח שייך שפיר למבעי' אפילו באבר שהנשמה תלוי' נמי וכפי דביארנו דנהי דהוי אבר שהנשמה תלוי' אבל מ"מ אי נאמר דמעיקרא נעשה קדושת הגוף ואח"כ נתפשט בכולה לא שייך לומר בזה האופן פשטה קדושה בכולה כדביארנו דעל קדושה שלא באה מכח קדושת פה לא שייך לומר פשטה קדושה בכולה אך אי נאמר דמעיקרא אמרינן דפשטה קדושה בכולה ואח"כ נתחלף לקדושת הגוף שייך בהאי גוונא נמי לומר התרי מיגו דמעיקרא נתפשטה הקדושת דמים בכל הבהמה ואח"כ נתחלף מקדושת דמים לקדושת הגוף ודוק

והשתא אתי דברי הרמב"ם כמין חומר כפי מה שביארנו בדברי הש"ס דשם דכל הבעי' היא דוקא באבר שאין הנשמה תלוי' לכן פסק שפיר הרמב"ם דאם הקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' לדמי' הוי ספק אם פשטה הקדושה בכולה או לא דהוי בעי' דלא איפשיטא אבל באבר שהנשמה תלוי' פסק דפשטה הקדושה בכולה בודאי כיון דפסק כרבנן דר"ש דהמפריש נקבה לאשם תרעה ונשמע מזה דהא דמקדיש קדושת דמים דחל קדושת הגוף היינו משום דהוי כמו שהקדיש בהדי' לגוף לכן ממנפ"ש פשטה קדושה בכולה במקדיש אבר שהנשמה תלוי' לדמי' דבין אם נאמר דמעיקרא נתפשטה קדושת דמים בכולה ואח"כ נתהפך לקדושת הגוף ובין אם נאמר דמעיקרא חל קדושת הגוף לאותו אבר ואח"כ נתפשטה קדושת הגוף לכל הבהמה שייך שפיר לומר כך באבר שהנשמה תלוי' כדביארנו לעיל ודוק

והא דהקשינו על הרמב"ם דסבירא לי' דהבעי' דרבא לא היתה אלא באבר שאין הנשמה תלוי' בו אבל באבר שהנשמה תלוי' לא מבעי' לי' כלל דודאי פשטה קדושה בכולה מהסוגיא דערכין (דף ה' ע"א) דפרכינן שם והא חד אבר נמי אבעי' לי' לרבא אי פשטה קדושה בכולה ולפי דברי הרמב"ם עדיפא הוי לי' לאקשויי דהא התם מיירי באבר שהנשמה תלוי' בו הוי לי' למיפרך הא באבר שהנשמה תלוי' פשטה קדושה בכולה אפילו הקדיש לדמי' דבעי' דרבא לא הוי אלא באבר שאין הנשמה תלוי' אך לפי דברינו דלר"ש הבעי' דרבא היא אפילו באבר שהנשמה תלוי' נמי לא פסיקא לי' למיפרך הכי דיכול להיות דהברייתא מיירי אליבא דר"ש לכן פריך הגמרא שפיר והא חד אבר נמי איבעי' לי' לרבא פירוש דעכ"פ איכא ספק בדבר והכא משמע בהדי' דלא נפשטה קדושה בכולה ודוק

כל זה אמרתי לבאר דברי הרמב"ם ז"ל בדרך הבנה ופילפולא כדי שלא יהי' דעת הרמב"ם כפי אשר הבינו הנושאי כלים של הרמב"ם בדעתו מסותרים מדברי הש"ס דתמורה ומדבריו גופי'. אך לולי דמסתפינא הייתי אומר כוונה אחרת לגמרי בדעת הרמב"ם ז"ל וממילא נסתלקו רובי הקושיות שהקשו עליו דהנה באמת לפי הדרך שאנו דורכים בה דכוונת הרמב"ם ז"ל במה שכתב שם בהל' י"ד דאם הקדיש אבר לדמיו כגון רגלה הרי זו ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא היינו הספק הוא אם פשטה קדושה ממש ככל בהמת הקדש שנקדשת להקרבה תקשה על זה מה שכתב הרמב"ם בהל' ט"ו שכתב וז"ל וכיצד עושין מוכרין אותה כולה למי שיקרב אותה ודמי' חולין חוץ מדמי אותו אבר ע"כ ואי נימא דהספק הוא אם פשטה הקדושה ממש בכולה והוי כבר קרבן א"כ האיך ימכר אותה למי שצריך קרבן דלמא פשטה בכולה והוי קרבן של חבירו והאיך יוצא ידי נדרו ועוד תקשה האיך דמי' חולין דלמא פשטה הקדושה בכולה וצריך להיות דמי' קודש ובאמת קושי' זו כבר הקשה הלח"מ ותירץ דמ"מ חולין ממנפ״ש אי לא פשטה הקדושה בכולה. בודאי דמי'