שמחת החג קנה

דהוי כהקדיש בהדיא לקדושת הגוף או דחל הקדושת הגוף לאחר מכן וליכא למימר בקדושת הגוף כהאי פשטה קדושה בכולה ועל זה פריך שפיר ותפשוט לי' מדידי' דהא רבא סבירא לי' בהדיא דהא דמקדושת דמים נתהפך לקדושת הגוף היינו משום דהוי כהקדיש בהדי' לגוף וממילא מאי מספקא לי' הא בוודאי אמרינן תרי מיגו כיון דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף דהיינו דהוי כמו שהקדיש בהדי' לגופו וממילא שייך שפיר אח"כ לומר נפשטה קדושה בכולה ג"כ קדושת הגוף כמו שביארנו לעיל ודוק. אך לפי זה צריכין להבין דחיית הש"ס דדחי, התם דאקדשי' לכולה והכא חד אבר מאי דחי' היא זו. הא עכ"פ ביארנו דאי נימא דהא דחל על האבר קדושת הגוף הוא משום דהוי כאילו הקדיש בהדי' לגופי' שייך שפיר לומר פשטה קדושה בכולה ומאי דחי הש"ס

אך נראה מקודם לבאר דברי הרמב"ם שהזכרנו לעיל במה דפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' ערכין דאם אמר דמי רגלה זו למזבח הוי ספק אם פשטה בכולה או לא ומאי שנא מקדושת הגוף דבהקדיש רגלה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה והנה הכס"מ והלח"מ שם חלקו בטעמים דבזה קדושת דמים עדיפי מקדושת הגוף דאף דבקדושת הגוף לא אמרינן פשטה קדושה בכולה היכא דהקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו אבל בקדושת דמים אפילו הקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו נמי אמרינן פשטה קדושה בכולה עיי"ש דטעם הכס"מ קשה להבין כוונתו וטעם הלח"מ עיי"ש. ולפענ"ד נראה לבאר החילוק דבקדושת דמים אמרינן דאפילו הקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו פשטה קדושה בכולה מטעם אחר שביארו הנושאי כלים של הרמב"ם אך מקודם נבאר דהרמב"ם סבירא לי' דבאמת מוכרח מהש"ס דבקדושת דמים אמרינן פשטה קדושה בכולה אפילו בחד אבר נמי דהא דבעי רבא הקדיש חד אבר לדמיו משמע דמיירי אפילו באבר שאין הנשמה תלוי' בו מדסתם ואמר אבר סתם ולכן פירש"י ז"ל דלר' יוסי קמבעי' לי' אבל להרמב"ם נראה לו דוחק לאוקמי דרבא בעי דלא כהלכתא ולכן סבירא לי' להרמב"ם דקדושת דמים שאני והטעם נראה דבקדושת הגוף היכא דהקדיש רגלה של בהמה לא קדוש אלא רגלה כיון דגוף הדבר נתפס בקדושה והוא אמר בהדי' דמקדיש רגלה לא חל הקדושה אלא על הרגל אבל בקדושת דמים דגוף הפרה לא מקדיש אלא דמי' אך סיים דמקדיש רק דמי רגלה הי' נלענ"ד לומר דנהי דלא מקדיש אלא דמי רגלה אבל דמי' של רגלה אינו מונח דוקא ברגלה כי אם בכל הבהמה משום דכיון דקדושת דמים לא הוי על גוף הדבר וגוף הדבר לא הוי אלא כמו אפותיקי לגבות ממנו הדמים שהקדיש לכן כיון דהוא דבר אחד והקדיש ממנו דמי מקצתה כל הדבר נעשה אפותיקי להדמים שהקדיש ויכול הקדש למכור אפילו ראשה לגבות ממנה דמי רגלה דהא דסיים רגלה לא גילה דעתו אלא כמה דמים ממנה קידש אבל אינו מכוון דדוקא מן הרגל יגבה הקדש כי אם כל הבהמה משועבדת לדמי רגלה וכשמוכרין את הבהמה ליקח ממנו הקדש דמי רגלה אין צריך המוכר להתנות בהדי' שזהו נותן בעד דמי רגלה והשאר בעד שאר הבהמה אך הוא נותן דמים בכלל והקדש נוטל מן הדמים שיעור דמי רגלה נמצא דדמי רגלה נכלל בכלל דמי כל הבהמה. נמצא לפי זה דבקדושת דמים כשיקדיש אפילו אבר שאין הנשמה תלוי' בו נמי הוי כהקדיש אבר שהנשמה תלוי' דהא דאמר רגלה או ידה אינו אלא להגביל הסכום שהקדיש אבל הקדש יכול למכור אפילו הראש לגבות דמי ידה ורגלה הרי דבקדושת דמים הוי לעולם אבר שהנשמה תלוי' אפילו כשהקדיש בהדי' אבר שאין הנשמה תלוי' בו ודוק. ולכן סבירא לי' להרמב"ם דהא דבעי רבא הקדיש חד אבר לדמיו לאו דוקא באבר שהנשמה תלוי' בעי אלא אפילו באבר שאין הנשמה תלוי' נמי בעי משום דבקדושת דמים אי אמרינן פשטה קדושה בכולה אבר שאין הנשמה תלוי' הוי כאבר שהנשמה תלוי' ואפילו לרבנן דסבירא להו דבקדושת הגוף לא אמרינן פשטה קדושה בכולה כשהקדיש רגלה או ידה היינו דוקא בקדושת הגוף משום דהקדושה הוא על גוף הרגל ואין להקדש אלא רגלה אבל בדמים אי נאמר דפשטה קדושה בכולה אפילו אבר שאין הנשמה תלוי' נמי הוי כאבר שהנשמה תלוי' ופשטה קדושה בכולה כדביארנו לעיל ולכן בעי רבא בהקדיש לדמיו באבר סתם ולכן פסק הרמב"ם ג"כ דהוי ספק אם פשטה בכולה משום דהוי בעי' דלא איפשיטא ודוק

אך לפי זה תקשה לאידך גיסא דלפי דברינו דבקדושת דמים אפילו כשהקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' הוי כמו שהקדיש אבר שהנשמה תלוי' א"כ אמאי פסק הרמב"ם דהוי ספק אם פשטה בכולה הא כיון דהרמב"ם פסק בהל' ט"ו דאם הקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו לדמים דפשטה קדושה בכולה א"כ אפילו הקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' נמי צריך להיות הדין דפשטה קדושה בכולה דהא ביארנו דבקדושת דמים בין הקדיש אבר שהנשמה תלוי' ובין הקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' היינו הך

אך מקודם נבאר דברי הש"ס דשם מה שלא ביארנו מקודם דלפי מאי דביארנו לעיל דפירכת הש"ס ותפשוט לי' מדידי' הוא משום דכל ספיקא דרבא אי אמרינן תרי מיגו או לא הוא תלוי בחקירתנו אי הא דנעשה מקדושת דמים קדושת הגוף הוא דחל מיד קדושת הגוף דהוי כאילו הקדיש קדושת הגוף או נימא דלכתחילה חל קדושת דמים ואח"כ נעשה קדושת הגוף משום דהוי כמו שקנאה הקדש לגופה דאי נימא דחל מיד שייך שפיר לומר תרי מיגו דמעיקרא חל קדושת הגוף ואח"כ אמרינן דפשטה קדושה בכולה אבל אי נאמר דלכתחילה חל רק קדושת דמים אך דנתהפך אח"כ לקדושת הגוף משום דהוי כמו שקנאה הקדש בדמים גופי' ביארנו דלפי צד זה לא אמרינן תרי מיגו משום דלא שייך למימר דמעיקרא חל קדושת הגוף ואח"כ נפשטה הקדושה בכולה משום דבקדושת הגוף כהאי דלא באה מכח קדושת פה ומכח בעלים לא אמרינן נפשטה קדושה בכולה וקס"ד דזהו ספקת רבא אי אמרינן תרי מיגו או לא ועל זה קפריך הש"ס ותפשוט לי' מדידי' דהאמר רבא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף וביארנו דהיינו דקדושת הגוף חל מיד על הבהמה וא"כ מאי מבעי' לי' והקשינו דלפי זה מאי מתרץ לי' הכא חד