שמחת החג קנד

הוא מחלוקת ר"ש ורבנן אליבא דרבא דמפרש דדינא דהקדיש זכר לדמיו דומה לדינא דמתניתין דרבנן סברי דהא דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף היינו משום דהוי כאילו הקדיש מיד לגופה אבל ר"ש סובר כפי מה שביארנו לעיל משום דכיון דקדושת דמים. עומדת למכירה ולהביא בדמי' קרבן למזבח א"כ כיון דהיא גופא חזי' הוי לי' כאילו היא עצמה קנאוה למזבח ולכן היכא דגופה לא חזי' למזבח לא נשאר עלי' אלא קדושת דמים ודוק

והנה לכאורה לפי דברינו זה תקשה לכאורה דברי רש"י ז"ל דפירש שם וז"ל ומיגו דנחתא לה קדושה לכולה בהמה נחתא לה קדושת הגוף הואיל והיא גופא חזי' לעולה למה לי למוכרה ולהביא בדמי' עולה וכו' עכ"ל שם. הרי מכאן דרש"י פירש דהא דנעשה קדושת הגוף היינו משום דהוי כמכרה ולקחה לצורך מזבח ותקשה לכאורה לפי מה שביארנו ר"ש קאי הכי אבל רבנן סבירא להו דטעמא הוא משום דחל מיד קדושת הגוף אפילו היכא דלא חזי' גופא לקרבן וא"כ למה נקיט רש"י ז"ל דברי ר"ש ושביק שיטת רבנן. אך נראה דלא קשיא לדברינו משום דיכולין לומר דהא דאמרנו דהא דנעשה מקדושת דמים קדושת הגוף משום דהוי כאילו הקדיש מיד לקדושת הגוף היינו היכא דהקדיש בהדי' לקדושת דמים כגון היכא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף כיון דהוא גופי' הקדיש לדמיו יכולין לומר דהוי כאילו הקדיש לקדושת הגוף אבל היכא דלא הקדיש הבהמה גופה לדמים רק אבר אחד ממנה הקדיש לדמיו ואח"כ נתפשט מאותו אבר לכל הבהמה קדושת דמים השתא לא שייך למימר דהוי כאילו הקדיש כל הבהמה לגופה דהא הוא לא הקדיש כלל רק מעצמה נתפשט מאותו אבר וכיון דאותו אבר לא נתקדש אלא לדמים ממילא נתפשטה קדושת דמים לכל הבהמה ואח"כ דאמרינן דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף לא שייך לומר משום דהוי כאילו הקדיש לגוף דהא הוא לא הקדיש כלל אך מוכרחין כאן אליבא דרבנן נמי לומר דהא דנעשה קדושת הגוף היינו משום טעמא דלמה לי למוכרה כיון דהיא גופא חזי' ודוק. ולכן מוכרח שם רש"י לפרש האי טעמא אפילו אליבא דרבנן כיון דרש"י מפרש שם התרי מיגו היינו דמעיקרא אמרינן דמאותו אבר נתפשטה לכל הבהמה קדושת דמים ואח"כ נעשה מקדושת דמים קדושת הגוף לכן פירש שם רש"י דטעמא הוא משום דהוי כאילו הקדש קנאה בדמים לגופה ודוק. אך בכלל תקשה שם דברי רש"י ז"ל למה מהפך סדר הש"ס דמפרש דהסדר התרי מיגו היינו דמקודם אמרינן דמקדושת דמים לאותו אבר נתהפך לקדושת הגוף ואח"כ נתפשט הקדושה בכולה ועיי"ש באחרונים שהקשו זאת והשיטה מקובצת מגיה סדר הש"ס ג"כ כפירוש רש"י ז"ל עיי"ש

ולפי דברינו לעיל אתי שפיר מה שנתקשיתי ומצאתי שהאחרונים הקשו זאת מאי דאמר רבא זאת אומרת דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף היינו מדברי רבנן דאמרי דהמפריש נקבה לאשם תרעה משמע מזה דלר"ש דסבירא לי' דתימכר שלא במום פליג ג"כ על האי דינא דרבא דהקדיש זכר לדמיו ובאמת משמע שם מסוגית הש"ס דגם ריש יודה בהאי דינא דרבא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף דעד כאן לא פליג אלא בדינא דמתניתין דהמפריש נקבה לאשם דכיון דהיא גופא לא חזי' לכן סבירא לי' דתימכר שלא במום אבל בהקדיש זכר לדמיו כיון דהוא גופי' חזי לעולה משמע בהדי' דגם ר"ש מודה בזה האופן דקדוש קדושת הגוף וא"כ מאי קאמר רבא זאת אומרת מדברי רבנן. אך לפי דברינו ניחא דדינא דרבא שמעינן דוקא מדברי רבנן אבל ר"ש לא סבירא לי' כן דכיון דביארנו דהא דאמר רבא דאם הקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף היינו מטעמא דהוי כאילו הקדיש בהדי' קדושת הגוף וחל מיד וזה לא שמעינן אלא מדברי רבנן דכיון דסברי דאפילו במילתא דלא חזיא לגופה נמי קדוש קדושת הגוף אבל ר"ש נהי דגם ר"ש סבירא לי' דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף אבל לא מטעם דחל מיד קדושת הגוף אך לאחר מכאן נתהפך מקדושת דמים לקדושת הגוף ונמצא דהקדושת הגוף שמונח על הבהמה לא מכח קדושתו הוא לכן דינא דרבא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף היינו דשמעינן דהוי כאילו הקדיש בהדי' קדושת הגוף זאת לא שמעינן אלא מדברי רבנן ולא מדברי ר"ש לכן אמר רבא שפיר זאת אומרת מדברי רבנן ודוק

ובזה נבוא לישב סוגית הש"ס דתמורה במה שהקשינו מאי פריך הש"ס ותפשוט לי' מדידי' דהאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף הא התם ליכא אלא חד מיגו ובעי' דרבא הוא בתרי מיגו אי אמרינן אבל לפי דברינו ניחא שפיר דהא זאת ביארנו לעיל דכל ספקת הש"ס אי אמרינן תרי מיגו או לא תלוי בחקירתנו לעיל אי הא דמקדושת דמים נעשה לקדושת הגוף הוא דחל מיד קדושת הגוף או נימא דקדושת הגוף חל לאחר מכאן אבל מקדושתו לא חל אלא קדושת דמים בלבד. והנה כבר ביארנו לעיל דאי נאמר דחל מיד הקדושת הגוף שייך שפיר לומר דמעיקרא חל קדושת הגוף לאותו אבר ואח"כ נתפשט לכל הבהמה אבל אי נימא דהקדושת הגוף חל לאחר מכאן לא אמרינן תרי מיגו דנהי דמקדושת דמים נעשה לאותו אבר קדושת הגוף אבל מ"מ לא שייך לומר בזה פשטה קדושה בכל הבהמה כמו שביארנו לעיל דקדושה שאינה באה מכח קדושת פה ומכחו לא אמרינן בזה פשטה קדושה בכולה וזהו ספק הש"ס אי אמרינן תרי מיגו או לא ועל זה פריך הש"ס שפיר ותפשוט לי' מדידי' דהא אמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וזאת ביארנו לעיל דכל חדושא דרבא הוא דאשמעינן דהא דאקדיש זכר לדמיו דחל קדושת הגוף הוא דמיד חל קדושת הגוף ולזאת אמר רבא זאת אומרת מדברי רבנן דבעצם דינא דהמקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף גם ר"ש לא פליג אך ר"ש סובר דהוא מטעם דהוי כהקדש לקחה בדמי' למזבח ומדרבנן שמע רבא דהא דקדיש קדושת הגוף היינו דחל מיד דין דקדושת הגוף והוי כמו שהקדיש בהדיא קדושת הגוף וכבר ביארתי זה. באר היטב לעיל ולכן פריך הש"ס שפיר כיון דכל הספק של רבא אי אמרינן תרי מיגו או לא הוא מטעמא דהספק הוא אי אמרינן דהא דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף הוא מטעם