שמחת החג קנג

דחל קדושת הגוף לאו מכח קדושת פיו הוא דמקדושת פיו לא חל אלא קדושת דמים אלא שאח"כ נתחלף לקדושת הגוף א"כ נראה לומר דלא שייך בקדושת הגוף כזה פשטה קדושה בכולה דהסברא נותנת דלא שייך לומר נפשטה קדושה בכולה אלא בקדושת פה אבל הכא דהקדושת הגוף לא בא מכח קדושת פה רק משום דהוי כאילו הקדש קנאה בעצמו לא שייך על קדושה כזו דין דנפשטה בכולה ועוד נראה דלא שייך הכא גומר דין דנפשטה קדושה בכולה משום דהוי כשני שותפין שהקדיש אחד מהם דלא אמרינן דנפשטה קדושה בכולה והכא נמי הוי הוא והקדש שני שותפין בבהמה דהגע בעצמך אילו הקדש יקנה חצי פרה האם נאמר דנפשטה קדושה דכולה על חצי' השני' דבשלמא היכא דהקדיש חצי' לא שייך לומר דהוי כשני שותפין משום דהתם כיון דהוא הוי בעלים על כל הבהמה והקדיש חצי' אז אמרינן כיון דההקדש בא מכח הבעלים של הפרה כולה דנפשט קדושתו על כל הבהמה וכל זה לא שייך אלא היכא דהחצי הקדש בא מכח קדושתו אבל בנידון דידן אם נאמר דלכתחילה חל על האבר רק קדושת דמים ובקדושת דמים הא ביארנו דקס"ד דהש"ס דלא אמרינן דנפשטה קדושה בכולה ואף דאח"כ חל על האבר קדושת הגוף אבל הוא מטעמא דביארנו דהוי כאילו הקדש לקחה בדמי' גופה וא"כ לא שייך אח"כ פשטה קדושה בכולה משום דהוי כאילו הקדש קונה אבר אחד של בהמה לקרבן דלא שייך למימר פשטה בכולה משום דלא גרע מפרה של שני שותפין והקדיש אחד חצי' דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה וכמו שביארנו ודוק. ונמצא לפי זה דהא דבעי הש"ס אי אמרינן תרי מיגו תלוי בחקירתנו אי אמרינן דהקדושת הגוף חל מיד אז שייך שפיר לומר תרי מיגו דמעיקרא נעשה מקדושת דמים קדושת הגוף ואח"כ אמרינן פשטה קדושה בכולה אבל אי אמרינן דלא חל מיד רק לאחר מכאן לא שייך לומר תרי מיגו משום דנהי דמקדושת דמים חל קדושת הגוף אבל מ"מ לא שייך לומר על זה דנפשט הקדושה בכולה משום דבקדושת הגוף כזה דלא בא מכח קדושת פה ומכחו לא שייך דין דנפשטה בכולה כמו שביארנו ודוק

ובזה נבוא לבאר את דברי הש"ס במאי דפרכינן ותפשוט לי' מדידי' ומשני התם דאקרשי' לכולה והכא חד אבר והקשינו ודקארי לה מאי קארי לה הא הש"ס מפרש כן בהדי' דברי רבא דבעי לי' הוא משום דלא אמרינן תרי מיגו והכא בהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף איכא חד מיגו. ונראה דהנה מאי דחקרנו לעיל בהא דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף אי הקדושת הגוף חל מיד או דחל לאחר מכאן נראה דתלי' במחלוקת ר"ש ורבנן בתמורה (דף י"ט ע"ב) שם במתניתין המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב וכו' ר"ש אומר תימכר שלא במום ושם בש"ס פרכינן ולמה לי תסתאב תימכר דכיון דלא חזיא למילתא היינו מומא אמר ר' יהודה אמר רב היינו טעם דאמרינן מיגו דנחתא לי' קדושת דמים נחתא לי' נמי קדושת הגוף אמר רבא זאת אומרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ע"כ סוגית הש"ס דשם. הרי חזינן מזה דהא דאמר רבא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף הוא כצד הא' של חקירתנו דהיינו דקדושת הגוף חל מיד דהוי כאילו הקדיש מיד קדושת הגוף דליכא למימר דהטעם הוא כמו שאמרנו כצד הב' של חקירתנו דהיינו דכיון דקדושת דמים הוא למכור ולהביא בדמי' קרבן וכיון דהיא גופה חזיא למה לי' למוכרה כמו שמשמע מפירוש רש"י ז"ל שהבאתי לעיל ליכא למימר כן משום דהא רבא אמר זאת אומרת דהיינו דינו דהקדיש זכר לדמיו דנקדש קדושת הגוף נשמע ממתניתין דהמפריש נקבה לאשם דתרעה משום דאמרינן דכיון דנחתא לי' קדושת דמים נחתא לי' נמי קדושת הגוף. והתם בע"כ מוכרחין לומר דחל מיד קדושת הגוף דלא שייך למימר הסברא כמו שפירש רש"י דהיינו דלמה לי' למוכרה ולהביא בדמי' עולה כיון דהיא גופא חזיא דהא הכא לא חזיא נקבה לאשם ואעפ"כ חל קדושת הגוף וא"כ מוכרחין לומר דחל מיד קדושת הגוף דנהי דלא חזי' לאשם אבל מ"מ כיון דהיא תמימה וראוי' לקרבן אחר איכא גזה"כ דהמקדיש תמימה לדמים חל קדושת הגוף וא"כ רבא דשמע מהאי מתניתין האי דינא דהמקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף בע"כ מוכרחין לומר דהיינו ג"כ דחל הקדושת הגוף מיד דהא מיני' יליף הרי מכאן דרבא סבירא לי' בהדי' בענין חקירתנו דהא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף היינו דקדושת הגוף חל מיד והוי כמו שהקדיש מיד קדושת הגוף ובאמת בלא דברי רבא עצמו דאמר זאת אומרת היינו אומרים דמשנתינו אין לה שייכות עם דינא דהמקדיש זכר לדמיו משום דהא במתניתין כונתו הי' להקדיש קדושת הגוף אך נקבה לאשם לא חזיא אבל היכא דהקדיש זכר לדמיו נוכל לומר דלא חל קדושת הגוף ונהי דיכול להיות דהוי קדושת הגוף מהאי טעמא דכתב רש"י דלמה לי' למוכרה דהסברא נותנת כן היינו דוקא דחל ממילא הקדושת הגוף לאחר מכאן אבל דלהוי חל מיד הקדושת הגוף זאת לא הוי ידעינן בלא מלתא דרבא אבל רבא דאמר זאת אומרת השמיענו בזה חידוש גדול דהא דהקדיש זכר לדמיו דהוי קדושת הגוף דהיינו דכן דין התורה דחל מיד דהוי כאילו הקדיש בהדי' קדושת הגוף ובע"כ מוכרחין לומר כן דיש חילוק לכאורה בין דינא דרבא למתניתין דהא רבא גופי' קודם דהדר בי' סבירא לי' דהמקדיש זכר לדמיו לא קדוש קדושת הגוף דפליג שם על ר' כהנא דסבירא לי' דקדוש קדושת הגוף וכי לא ידע מהאי מתניתין דהמפריש נקבה לאשם חל קדושת הגוף אלא ודאי כדאמרינן דיש איזה חילוק בין דינא דמתניתין לדינא דהקדיש זכר לדמיו אך אח"כ הדר בי' דלא נראה לי' לחלק כן ונמצא לפי זה דרבא השמיענו דהא דהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף היינו דחל מיד קדושת הגוף וכדביארנו וכל זה היינו דוקא לרבנן אבל לר"ש דפליג על רבנן וסבירא לי' דתימכר שלא במום ומפרשינן שם בש"ס דהיינו טעמא דר"ש דכיון דלא חזי' לגופא לא חל בה קדושת הגוף הרי מזה דר"ש סבירא לי' כסברת רש"י שכתבנו לעיל דהא דחל מקדושת דמים קדושת הגוף היינו משום דכיון דחזי' גופא לקרבן למה לי' למוכרה ולהביא בדמי' קרבן אחר אבל הכא דלא חזי' לגופה א"כ לא חל בה קדושת הגוף ולכן סבירא לי' לר"ש דתימכר שלא במום הרי מזה דבחקירתנו