שמחת החג קנב

דהבעי' דרבא הוא אפילו באבר שהנשמה תלוי' נמי דלא כדברי הרמב"ם דפסק בהא דפשטה קדושה בכולה בודאי ולא מטעם ספק ודוק

והנה קודם שנבאר בעזהי"ת דברי הרמב"ם ז"ל אביא לך דברי הש"ס דתמורה שם שהוא לכאורה כולו מוקשה וזהו סוגית הש"ס דשם בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות לי' קדושת הגוף מי אמרינן כיון דנחתא לי' קדושת דמים נחתא לי' קדושת הגוף נמי ומדאקדשי' לחד אבר אקדשי' לכולה או דלמא חד מיגו אמר תרי מיגו לא אמר תפשוט לי' מדידי' דאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף התם דאקדשי' לכולה הכא דאקדשי' חד אבר מאי תיקו ע"כ. ודברי הש"ס לכאורה תמוהים במאי דפריך ותפשוט לי' מדידי' כיון דהש"ס גופי' מפרש דהבעי' הוא אי אמרינן תרי מיגו או לא משמע מזה דזאת ידע רבא דבעי לי' שפיר דחד מיגו אמרינן דהיינו דהיכא דהקדיש בהמה לדמי' דנעשה קדושת הגוף משום דליכא כאן כי אם חד מיגו וא"כ מאי פריך ותפשוט הא התם ליכא אלא חד מיגו ומאי מוסיף במאי דמשני התם דאקדשי' לכולי' והכא חד אבר מאי דלא ידע המקשן מקודם וליכא למימר דהא דמפרש הש"ס דבעי' דרבא אי אמרינן תרי מיגו או לא הוא אליבא דאמת אבל המקשן לא סבירא לי' כן לא שייך למימר הכי חדא דאין זה דרך הש"ס דמפרש מעיקרא אליבא דאמת ואח"כ פריך פירכא מה שאינו לפי פירושם והוי לי' לאמטויי עד דמותיב ותפשוט לי' מדידי' והדר יפרש בעיא דרבא דהוא מטעם דהוי שני מיגו אבל חד מיגו אמרינן ועוד דהא מדברי רבא עצמו מוכח דספקתו הוא מטעם דהוי שני מיגו דאל"כ למה לי' לרבא למיבעי' הקדיש חד אבר לדמיו מהו ליבעי' סתם הקדיש לדמיו אי קדוש קדושת הגוף אלא ודאי מוכח מדברי רבא דכל ספקתו הוא מטעם דהוי תרי מיגו אבל חד מיגו בודאי אמרינן וא"כ מאי קס"ד דמקשן דפריך ותפשוט לי' מדידי' וראיתי להשיטה מקובצת שם אות י"ז דהקשה כן משמי' דתוס'

ונלענ"ד דהנה בעצם בעיית הש"ס אי אמרינן תרי מיגו או לא יש לבאר במאי תלוי ספקתם דלכאורה למה לא נימא תרי מיגו ביחד ג"כ כיון דחד מיגו אמרינן וקדושת דמים נתהפך לקדושת הגוף ומקדושת הגוף לחד אבר נתפשט ג"כ לקדושת הגוף לכל הבהמה א"כ מה חסרון יש אם נימא התרתי מיגו ביחד. ונראה דהנה באמת יש לחקור בצד האיבעי' דנימא תרי מיגו איזה מיגו אמרינן מקודם אי נאמר מקודם דמקדושת דמים לאותו אבר נתפשט קדושת דמים לכל הבהמה ואח"כ נתהפך מקדושת דמים לקדושת הגוף או נימא דמצד זה לא נוכל להתחיל דמקדושת דמים לאותו אבר נתפשט הקדושה לכל הבהמה משום דבקדושת דמים לא אמרינן פשטה קדושה בכולה ומוכרחין מקודם להתחיל דמקדושת דמים לאותו אבר נעשה קדושת הגוף לאותו אבר ואח"כ נתפשט מקדושת הגוף לאותו אבר קדושת הגוף לכל הבהמה או נימא כצד הא' והגם דבקדושת דמים לא, אמרינן פשטה קדושה בכולה הני מילי היכא דלא ישאר כ"א קדושת דמים דהיינו בהקדיש ראשה של בהמה בעלת מום כדמבואר בערכין (דף ה' ע"א) אבל היכא דסוף כל סוף נעשה מהקדושה דמים קדושת הגוף אז אמרינן אפילו בקדושת דמים נמי פשטה קדושה בכולה. והנה מדברי הש"ס דשם דאמרינן מי אמר כיון דנחתא לי' קדושת דמים נחתא לי' נמי קדושת הגוף ומדאקדשי' לחד אבר אקדשי' לכולי' משמע בהדיא דבעית הש"ס הוא כצד הב' שאמרנו לעיל ומשמע דהס"ד דש"ס הי' דאיפוך לא אמרינן דמקדושת דמים לאותו אבר נתפשט תחילה קדושת דמים לכל הבהמה ואח"כ נתהפך לקדושת הגוף משום דבקדושת דמים לא אמרינן דפשטה קדושה בכולה כדביארנו לכן מפרש הש"ס התרי מיגו דמתחילה נעשה מקדושת דמים קדושת הגוף ואח"כ נתפשט הקדושת הגוף לכל הבהמה

והנה יש לחקור הא דאמרינן דאם הקדיש בהמה לקדושת דמים קדוש קדושת הגוף מי נימא דכן דין התורה דמי שהקדיש תמים לדמיו חל מיד קדושת הגוף והוי כאילו הקדיש קדושת הגוף או נימא דלכתחילה חל רק קדושת דמים אך מהו קדושת דמים שצריכין למוכרה ובעד הכסף יקנו בהמה למזבח וכל זה שייך רק במקדיש דבר שאינו ראוי למזבח אבל במקדיש דבר הראוי למזבח הפוכי מטרתא למה לי למוכרה ולקנות וממילא הוי כאילו הקדש קנאה אותה בעצמה לגופה נמצא לפי זה דבאמת מכח קדושתו חל רק קדושת דמים אך ממילא נתהפך לקדושת הגוף דהוי כאילו הקדש קנאה אותה בעצמה בדמי' ודוק. והנה רש"י ז"ל שם בתמורה (דף י"א ע"ב) ד"ה הקדיש אבר לדמיו כתב וז"ל מהו דתיחות קדושת הגוף לכל הבהמה ותקרב עולה מי אמר לר' יוסי מדאקדיש חד אבר פשטה קדושה בכולה בהמה לדמי' ומיגו דנחתא לה קדושת דמים לכולה בהמה נחתא לה קדושת הגוף הואיל והיא גופה חזיא לעולה למה לי למוכרה ולהביא בדמי' עולה הלכך בע"כ קדשי קדושת הגוף עכ"ל רש"י ז"ל הרי דרש"י כתב בהדי' דטעמא דמקדושת דמים נעשה לקדושת הגוף הוא משום צד הב' של חקירחנו דאין לה למוכרה ולהביא בדמי' אחרת כיון דהיא גופה חזיא והפירוש הוא דהוי כאילו קנאה הקדש אותה גופה לדמי' כנלענ"ד משמעות דברי רש"י ז"ל ועיין ברש"י ז"ל שבועות (דף י"א ע"ב) ד"ה הא דאמר לדמי עולה שנמי משמע כן

ונלענ"ד דיכולין לומר דהא דמספקא לי' להש"ס אי אמרינן תרי מיגו או לא הוא תלוי בחקירתנו דזאת כבר ביארנו דמשמעות דברי הש"ס הוא דאי אמרינן תרי מיגו מוכרחין להתחיל מקודם באותו צד דמקדושת דמים לאותו אבר נעשה קדושת הגוף ואח"כ אמרינן פשטה קדושה בכולה והנה אם נימא דהא דמקדושת דמים נעשה קדושת הגוף הוא כצד הא' ממה שחקרנו לעיל דהיינו דמיד חל קדושת הגוף והוי כמו שהקדיש לכתחילה קדושת הגוף שייך שפיר לומר תרי מיגו דמקודם אמרינן דהוי קדושת הגוף ואח"כ אמרינן דנתפשטה קדושה בכולה אבל אי נאמר כצד הב' של חקירתנו דהא דנעשה קדושת הגוף היינו דאעפ"י דלכתחילה חל רק קדושת דמים אבל מ"מ כיון דהוא גופי' חזי' לקרבן בעל כרחי' חל קדושת הגוף דלמה לי למוכרה נמצא לפי זה דהא