שמחת החג קנא

האיבעי' דהקדיש עורה הוא דוקא בעבודה אבל בגיזה לא מיבעי' לי' כמו שמפרש שם רש"י ז"ל ומוכרחין לפרש כן מכח הסוגיא דשמעתין דמשמע כן עיי"ש. ולענ"ד נראה פשוט דזאת מוכרחין לומר דהאיבעי' דהקדיש חד אבר מאי בגיזה מיירי באבר שאין הנשמה תלוי' בו דאי לאו הכי לא שייך למיבעי' כלל משום דבאבר שהנשמ' תלוי' בו אמרינן דפשטה הקדושה בכולה ובודאי אסורה בגיזה ובעבודה דבעיית הש"ס לא היתה אלא היכא דשאר הבהמה חולין ורק האבר דהקדיש קדוש וכן מפורש שם בשיטה מקובצת אות ל"ג עיי"ש. וכיון שכן קשיא לי מאי איבעי' לי' שם הקדיש עורה מהו בעבודה. וגיזה פשיטא לי' דמותר כמו שביארנו תקשה הא פסקינן ביו"ד סי' נ"ט סעי' א' דגלודה אסורה משום טריפה א"כ הוי העור כאבר שהנשמה תלוי' בו וא"כ אפילו בגיזה נמי לאסור משום דפשטה קדושה בכולה כמו בעלמא במקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו ומוכרחין לומר דלעיל איכא פלוגתא דאמוראי אליבא דר' יהודה דסבירא לי' דבאבר שהנשמה תלוי' בו דפשטה קדושה בכולה אם הוא אבר שנעשה בו טרפה או דוקא אבר שנעשה בו נבלה מוכרחין לומר דבעל האיבעי' דבעי' הקדיש עורה מהו בעבודה סבירא לי' כמ"ד דבאבר שנעשה בו נבלה בהא אמרינן דפשטה קדושה בכולה ובניטל העור לא נעשה בזה נבלה כ"א טרפה לכן לא שייך כאן פשטה קדושה בכולה אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד דבדבר שנעשה בה טרפה אמרינן דפשטה קדושה בכולה עיי"ש בהל' מעה"ק פט"ו הל' ב' ועיי"ש בשעה"מ הל' י"ג דמפרש כן דברי הרמב"ם וא"כ ליכא לאיבעי' כלל דהא כיון דהקדיש עורה ממילא נתקדשה כולה ובודאי אסורה בגיזה ועבודה והדין דפשטה קדושה בכולה כבר כתב הרמב"ם שם בהל' מעה"ק ולא שייך להל' מעילה כלל ודוק

ומה שנראה לענ"ד לתרץ עיקר קושיתי על הש"ס דמיבעי' לי' הקדיש עורה מהו בעבודה הא עור הוי דבר שהנשמה תלוי' בו ופשטה קדושה בכולה ומאי מיבעי' לי' שם נלענ"ד לומר דלא שייך לומר פשטה קדושה בכולה אלא היכא דמקדיש אבר ששייך לגוף הקרבן אבל העור של הקרבן לא שייך לגוף הקרבן כלל כמו שאבאר אי"ה בסימן כ"ו לא אמרינן בזה פשטה קדושה בכולה אפילו היא אבר שהנשמה תלוי' בו. ואח"כ מצאתי סברא זאת שם בשיטה מקובצת אות כ"ד ז"ל שם גליון. צ"ע לר' יוסי הקדיש עורה מהו שתקדיש כולה דדילמא דוקא רגל שראוי' להקרבה אבל עור לא ותהי' האיבעי' אפילו לר"י ע"כ. פירוש מה דאיבעי' לי' לקמן הקדיש עורה מהו בעבודה דלכאורה לר' יוסי לא קמיבעי' לי' משום דלר' יוסי פשטה קדושה בכולה אבל אי נאמר דבהקדיש עורה אפילו ר' יוסי מודה דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה א"כ האיבעי' אזלא אפילו לר' יוסי נמי וקשה לי טובא על דבריהם אמאי לא הביאו ראי' לסברתם מיני' ובי' דאי לא נאמר כן דעור שאני א"כ אפילו לר' יהודה נמי לא קאי האיבעי' דהא עור הוי דבר שהנשמה תלוי' בו ואפילו ר' יהודה מודה דפשטה קדושה בכולה ומאי קמיבעי' לי' ובע"כ מוכרחין לומר דעור שאני מאבר שהנשמה תלוי' בו כסברתינו מעים דעור לא שייך להקרבן א"כ גם לר"י נאמר סברא זאת דלר' יוסי אבר שאין הנשמה תלוי' בו לא עדיפא מלר' יהודה אבר שהנשמה תלוי' בו. אך יכולין לתרץ בדברינו לעיל דמזה ליכא ראי' משום דמצינו לאוקמי דבעל האיבעי' סובר דאבר שהנשמה תלוי' בו מקרי דוקא דבר שעושה אותה נבלה ועור לא הוי לפי זה אבר שהנשמה תלוי' בו וא"כ אתי שפיר האיבעי' כר' יהודה אפילו נאמר דהעור יש לו דין אבר של בשר לכל דבר ודוק

סימן כה

הרמב"ם פ"ה מהל' ערכין הל' י"ד כתב שם וז"ל המקדיש בהמה תמימה לדמי' הרי זו נתקדש גופה וכו' הקדיש אחד מאברי' לדמיו ואמר דמי רגלה של פרה זו הקדש למזבח הרי זו ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא פשטה ולפיכך תקרב ולא תפדה עכ"ל. והוא מסוגית הש"ס דתמורה (דף י"א ע"ב) שם בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות לי' קדושת הגוף מי אמר וכו' עיי"ש דהוי בעי' דלא איפשיטא והקשה הכס"מ דרש"י ז"ל פירש דהבעי' דרבא דאם הקדיש אבר לדמיו אי פשטה קדושה בכולה קדושת הגוף קאי אליבא דר' יוסי דסבירא לי' דהמקדיש רגלה של בהמה קדושת הגוף דפשטה בכולה משמע מדבריו דלרבנן לא שייך למיבעי) כלל דמה היכא דהקדיש רגלה בהדי' קדושת הגוף אמרינן דלא פשטה כש"כ היכא דהקדיש רגלה קדושת דמים דהוי תרי מיגו דבודאי לא אמרינן פשטה קדושה בכולה ולפי זה תקשה דכיון דהרמב"ם פסק בפ' ט"ו מהל' מעשה"ק הל' ב' כר"מ דפליג על ר' יוסי וסובר דהקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה א"כ האיך פסק כאן דהיכא דהקדיש רגלה קדושת דמים הוי ספק פשטה קדושה בכולה הא אליבא דר"מ ליכא למיבעי' כלל והאיך מזכי שטרא לבי תרי. והנה הלח"מ הקשה שם עוד על הרמב"ם מה שכתב שם בהל' ט"ו דאם הי' אבר שהנשמה תלוי' בו פשטה קדושה בכולה והקשה שם הלח"מ אמאי פשיטא לי' באבר שהנשמה תלוי' דפשטה יותר מאבר שאין הנשמה תלוי' הא אותה הבעי' דרבא גופי' אי אמרינן הרי מיגו או לא שייך באבר שהנשמה תלוי' בו כמו באבר שאין הנשמה תלוי' בו. והיותר קשה בזה הוא ממה דמוכח מהסוגיא דערכין (דף ה' ע"א) בהדי' דבעי' דרבא הוא באבר שהנשמה תלוי' בו נמי דפרכינן שם אמאי דקתני בברייתא דאם אמר ראש פרה זו למזבח דאין להקדש אלא ראשה דאמאי אין להקדש אלא ראשה לימא פשטה קדושה בכולה ומשני דמיירי בקדושת דמים ופרכינן הא אמרת דמקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ומשני לא קשי' הא דאקדיש כולי' הא דאקדיש חד אבר ופרכינן חד אבר נמי איבעי' מיבעי' לן דבעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו עיי"ש והתם קאי על הברייתא דהקדיש ראשה דהוי אבר שהנשמה תלוי' א"כ מאי פריך חד אבר נמי איבעי' לן עדיפא הוה לי' למיפרך דכיון דהוי אבר שהנשמה תלוי' פשטה קדושה בכולה בוודאי אלא ודאי מוכרח מכאן לומר דהבעי'