שמחת החג קנ

עבודה דמכחשה גזרי בה רבנן, הרי לך בהדי' דגיזה לא מכחשה כלל. ועלתה בדעתי לומר דהא דקאמרינן בהסוגיא דחולין ,,כחשי" אין הפירוש הוא דאסור לגוז דהגיזה מכחשת הבשר דאי נימא כן תקשה מאי פרכינן שם קדשי בדה"ב נמי הא שם לעיל דמוקמינן בקדשי בדה"ב ולא בקדשי מזבח הוא מטעמא דעל קדשי בדה"ב ליכא איסור גיזה לכן צריך קרא למפטרי' מראשית הגז אך הש"ס פריך עלה הא מ"מ קדשי דנהי דליכא איסור גיזה אבל מ"מ לא צריכינן קרא למפטרי' מראשית הגז משום דהא אינו יכול ליתנו לכהן וע"ז מתרצינן שפיר דהקדיש חוץ מגיזתה דלא קדשי הגיזה ומאי פירכא היא דכחשי אבל מ"מ הרי ראינו דקדשי בדה"ב מותר לגוז מדאורייתא והתורה לא הקפידה במאי דכחשי אך כל קושיתן הוי משום דקדשי וע"ז משני שפיר דהקדיש חוץ מגיזתה דלא קדשי ויכול ליתנו לכהן לכן צריך קרא למפטרי' וקושי' זאת הקשה הלב ארי' שם בחולין עיי"ש. לכן נראה לענ"ד דהקושיא היא והא כחשי לאו דלהוי אסור הגיזה גופי' פריך דזאת לאו פירכא היא כדביארנו אך דהפירוש הוא כיון דהגיזה יונקת מבשר הבהמה א"כ קדושה מטעם זה אפילו אמר חוץ מגיזתה נמי קדושה וממילא נשאר הקושיא שמקשה לעיל והא אקדיש לה אבל הכא לא מיירי בכחישה גמורה דלהוי פירכת הש"ס על עצם הגיזה דלהוי אסור דעצם מעשה הגזיזה אין מכחיש לה כלל ומותר לגוזזה מטעם זה אך דכל הקושיא היתה דנהי דמותר מעשה הגזיזה גופי' אבל מ"מ לא צריכינן קרא למפטרי' משום דכיון דהגיזה גודלת מבשר הבהמה א"כ אפילו אמר חוץ מגיזתה נמי יקדוש הגיזה והדרא קושיא לדוכתא והא קדיש לה וע"ז משני שפיר דמיירי באומר חוץ מגיזה וכחישה דהיינו דמשייר מקום בגוף הבהמה במה דמכחיש הגיזה בהבשר דהיינו מה שהגיזה יונקת מבשר הבהמה לכן לא הוי הגיזה קודש אפילו יונקת מהבהמה משום דשייר מקום יניקת הגיזה בהבהמה דלהוי חולין. נמצא לפי דברינו זה דהא דהוצרך הש"ס לומר דהקדיש חוץ מגיזה וכחישה הוא כדי דלא להוי הגיזה קודש אבל לענין עצם איסור הגיזה ליכא כאן איסור כלל משום דמעשה הגיזה בעצמה אינה מכחשת בשר הבהמה לכן התם בתמורה דהבעי' היא במעשה עבודה בעצם אי מותר לעבוד או לא משום דעבודה מכחשה לכן בגיזה בוודאי מותר משום דעצם המעשה הגיזה אינה מכחשת כלל להעור לכן מותר עצם מעשה הגיזה אבל לענין אי הגיזה קודש או לא יכול להיות שפיר דיש קדושה בהגיזה וצריכה פדיון ובזה לא מיירי התם והגם דהבעי' דלעיל בהקדיש אבר אחד מיבעי' לי' ג"כ לאיסור גיזה היינו משום דשאני אבר מעור דאבר הוי גוף הבהמה לכן אף דגיזה לא מכחיש לי' מ״מ איכא איסור גיזה דאיסור גיזה בעצם לא מטעם הכחשה הוא אבל בעור דלא הוי שייך להבהמה לענין קרבן כמו שנבאר אי"ה בסימן כ"ו סובר הש"ס כיון דליכא כחישה ג"כ מטעם דגיזה אינו מכחיש להבשר. לכן מותר בוודאי והבעי' היא דוקא לענין עבודה דמכחיש לה לעור ובכן ליכא סתירה כלל מסוגיא דתמורה להסוגיא דחולין דשאני כחישה בסוגיא דתמורה דקאי על עצם מעשה הגיזה מ,,כחישה״ בסוגיא דחולין דהפירוש מה שהצמר מכחיש להבשר מה שיונקת ממנו ודוק

והשתא דאתינא להכי דהא דאמרינן בחולין באומר חוץ מגיזתה וכחישתה היינו דשייר מקום בגוף הבהמה לענין יניקת הגיזה ולא מיירי כאן כלל בכחישת הבהמה ע"י מעשה הגיזה בעצמה הי' נלענ"ד לומר דהא דאמר הש"ס חוץ מגיזתה וכחישתה לאו דאומר כן בהדי' אך כוונת הש"ס הוא דממילא משמע כן מדבריו דכיון דאמר חוץ מגיזתה דיהי' חולין א"כ ממילא משייר מקום בבהמה ליניקת הגיזה דבלאו הכי א"א למהוי הגיזה חולין דבשלמא אם נאמר דכוונת הש"ס הוא כמו שמפרשים בפשטות דהיינו כחישה ממש שנתהווה ע"י מעשה הגיזה מוכרחים לפרש דמאי דקאמר הש"ס חוץ מגיזה וכחישה היינו דאומר כן בהדיא משום דלא שייך כאן לומר דכיון דאומר חוץ מגיזה הוי כאומר ג"כ חוץ מכחישה נמי משום דתרי עניני נינהו מה דמשייר הגיזה דלהוי חולין ומה שנכחש הבהמה ע"י מה שגוזז הצמר ממנה ואין להם שום שייכות בהדי הדדי דיכול להיות שפיר דמשייר עצם הגיזה אבל כחישת הבהמה לגזוז ממנה הצמר לא שייר דעל זה לא אמר לכן אי מפרשי דמה דאמר הש"ס חוץ מגיזה וכחישה היינו כחישה ממש מוכרחין לומר דאמר כן בהדיא אבל אי נאמר כמו שביארנו דע"י מעשה הגיזה ליכא כחישה כלל בבשר הבהמה כמו דמשמע מהסוגיא דתמורה (דף י"א ע"ב) אך הפירוש דכחישה היא היינו מאי דגיזה יונקת מהבהמה יכולין לפרש דהא דאמר הש"ס חוץ מגיזה וכחישה לאו דאמר כן בהדי' אך דנעשה כאומר דכיון דאמר חוץ מגיזה דמשמע דהגיזה ממנה יהי' חולין א"כ ממילא משייר ג"כ מקום יניקת הגיזה בהבהמה דאי אפשר בלאו הכי ודוק. וארווחנא בזה לישב דברי הרמב"ם בפ"י מבכורות הל' ב' במאי דכתב שם הרמב"ם דצאנך אתי למעוטי מראשית הגז באם הקדיש בהמה חוץ מגיזה דהגיזה חולין והקשה הר"י קורקוס אמאי לא אמר הרמב"ם חוץ מגיזה וכחישה כמו דמוקמינן שם בש"ס ולדברינו ניחא דהרמב"ם סובר דמאי דאמרינן כאן בש"ס גיזה וכחישה לאו היינו כחישה ממש אך הכחישה הוא ע"י יניקת הצמר וע"ז אין צריך להתנות בפירוש אך כיון דאמר חוץ מגיזה ממילא הוי כאומר חוץ מכחישה ג"כ ודוק כדביארנו

ואגב אורחא אכתוב מה שנלענ"ד לתרץ מה דהקשה שם השעה"מ אמאי לא מביא הרמב"ם להלכה ההיא איבעי' דמיבעי' לי' שם בתמורה הקדיש עורה מה בעבודה ולא איפשיטא שם להוי לי' להרמב"ם לאתויי דמספק אסור כמו דמביא הרמב"ם שם בהל' מעילה פ"א הל' י"ג האיבעי' דהקדיש חד אבר דאסורה הבהמה כולה בגזיזה מספק והא ליכא למימר דהרמב"ם כולל אותה האיבעי' במאי דמביא שם האיבעי' דהקדיש חד אבר דעור הוי נמי כהקדיש חד אבר ליכא למימר הכי חדא דהא הש"ס מיבעי' לי' בתרי אבעיות הרי דיש חילוק סברא ביניהם ועוד דהא גם חילוק דינא איכא בינייהו דהא דמיבעי' לי' בהקדיש חד אבר הוא לענין עבודה ולענין גיזה כמו שמפרש הרמב"ם דמשמע כן מתוך פסקו שם אבל