שמחת החג קמט

מגיזה וכחישה לא מהני משום דפשטה קדושה בכולה אבל בקדשי בדה"ב מהני ופירש שם רש"י ז"ל משום דבקדשי בדה"ב מאי דאקדיש אקדיש ומאי דלא אקדיש לא אקדיש והקשה על זה השעה"מ הא אמרינן בערכין דבקדשי בדה"ב נידון בכבודו ואי' אמר דמי ראש פרה לבדה"ב משלם דמי כולה וכש"כ הכא דאקדיש כולה דודאי אמרינן דצריך לשלם דמי כולה והאיך אמרינן דאי אתני חוץ מגיזה וכחישה דמהני דהגיזה חולין ומאי שנא מקדשי מזבח דלא מהני הא אדרבה בקדשי בדה"ב חמירא מקדשי מזבח דהא אפילו באקדיש בעל מום. נמי אמרינן בקדשי בדה"ב דנידון בכבודו אבל לפי דברינו לא קשיא ולא מידי דהא דאמרינן דצריך לשלם דמי כולה לאו משום דכל הבהמה קדושה אך דהראש גופי' נישום בדמי כולה אבל כל הבהמה נשארת חולין כמו שהיתה ולכן אי אקדיש חוץ מגיזתה וכחישתה נהי דלענין פדיון יכול להיות דנידון בכבודו וצריך לשלם דמי כולה אבל לענין הגיזה עצמה היא חולין ולכן בלא קרא הייתי אומר דחייב בראשית הגז ולכן גם איסור גיזה ג"כ ליכא כיון דהגיזה חולין וכמו שיבואר למי דיעיין שם בהסוגיא וליכא שום סתירה מהא דנידון בכבודו להא דהגיזה חולין וכמו שביארנו לעיל דלענין אם הקדיש ראשה ליכא דין דהעמדה והערכה על שאר חלקי הגוף ואם מתה הפרה שאר הגוף חולין ודוק. ועוד נלענ"ד לחדש ולומר דאפילו אם יפדה הבהמה בחיותה היכא דלא אקדיש גיזתה דאינו משלם בעד גיזתה דאף דנידון בכבודו ומשלם בעד כולה היינו דוקא בעד גוף הבהמה אבל בעד גיזתה דעומד ליגזז יכול להיות דאין שמין משום דאינה נחשבת לענין זה כגוף הבהמה ואף דהא דאמרינן דנפשטה קדושה בכולה בודאי על גיזתה נמי איפשטה קדושתה היינו דוקא התם משום דכיון דנפשט הקדושה בכולה והוי כל הבהמה הקדש ממילא ג"כ שערה קדש אבל הכא דבאמת לא נקדשה הבהמה אלא מאי דאקדיש אך שמין את האבר הנקדש בדמי כולה הכא שאני דלא שמין אלא בגוף הבהמה אבל מה דיכולין ליגזז לא מקרי לענין זה גופה של בהמה. ודוק בזה כי נראה לענ"ד נכון בעזהי"ת

ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם במאי דפסק בפ"י מהל' בכורים דאם הקדיש לבדה"ב חוץ מגיזתה דפטור מראשית הגז מדכתיב צאנך וקשה למה לי קרא הא הרמב"ם פסק דקדשי בדה"ב נידון בכבודו ולדברינו אתי שפיר דאף דפסק דנידון בכבודו מ"מ הגיזה גופי' הוי חולין כדביארנו. והנה ראיתי להשעה"מ דהקשה דהכא משמע דאם הקדיש חוץ מגיזותיה דמותר לגוזזה והנה בתמורה (דף י"א) איבעי' לי' הקדיש חד אבר מהו בגיזה ומשמע שם דהבעי' היא על גיזת כל הבהמה אי מותרת לגוזזה או לא וכן משמע שם בהדי' מדברי הרמב"ם בפ"א מהל' מעילה הל' י"ג דפסק שם דהוי איבעי' דלא איפשטא ואסור לגוזזה כולה ואפילו בקדשי בדה"ב נמי פסק שם בהקדיש חד אבר דאסור מספק בגזיזת כולה והקשה לפי זה השתא ומה בהקדיש חד אבר אסור לגזוז כל הבהמה כש"כ בהקדיש כולה בהמה חוץ מגיזתה דודאי אסור לגוזזה וא"כ האיך קאמרינן בחולין שם בהקדיש חוץ מגיזתה דמותר וגם הרמב"ם בפ"י מהל' בכורים פסק כן. ולפענ"ד נראה לתרץ קושיתו בדרך פשוט והוא דשאני היכא דהקדיש חוץ מגיזתה להיכא דהקדיש חד אבר סתם דהנה ביו"ד סי' י"ד סעי' ה' פסקינן שם דאם הוציא עובר אבר בשעת שחיטת אמו דאותו האבר נאסר ואין לו אח"כ היתר בשחיטת העובר ופסק שם דאם העובר נקבה דאסור לשתות ממנה החלב משום דהחלב בא מן האברים ויש בה אבר אחד אסור וכתב שם הש"ך ס"ק י"ב דאפילו יש ששים בבהמה נגד האבר האסור אעפ"כ אסור החלב דיכול להיות דמאבר קטן זה נתרבה יותר חלב משאר האברים הגדולים וא"כ הכא נמי כיון דהקדיש חד אבר והצמר של כל הבהמה גדל מכל הבהמה וא"כ יכול להיות דאפילו לא הקדיש אלא רגלה אבל מ"מ אפילו הצמר שעל גבה נתגדל מרגלה דמאן לימא לן דלא כן הוא נמצא דבכל הצמר יש חלק מהאבר של הקדש ושאני היכא דהקדיש בפירוש חוץ מגיזתה דהתם שייר מקום בגוף הבהמה דמה שיהי' שייך ליניקת הגיזה לא יהי' קדוש ולכן לא איכפת לן מה דהגיזה יונקת מבהמה של הקדש אבל היכא דהקדיש חד אבר בסתם נמצא דהאבר הזה נתקדש מכל וכל לכן יכול להיות דאפילו הגיזה שעל שאר האברים נמי יונקים מאבר זה לכן אסור לגזוז כל הבהמה. והגע בעצמך דאם היתה הבהמה נקבה והקדיש חד אבר ממנה בוודאי הי' החלב אסור דהוא הוא הדין שהזכרנו לעיל בעובר שהוציא ידו בשעת שחיטה וגיזתה בוודאי לא שאני בזה מחלבה ודוק

ועוד נראה לי לחדש ולומר דבעית הש"ס היתה דוקא בזה אי איכא איסור גיזה או לא אבל אי הגיזה קדושה או לא בזה לא טרי שם הש"ס והי' נראת לענ"ד לומר דבזה לא היתה הבעי' כלל דוודאי איכא קדושה בכל הגיזה כמו שביארנו ואפילו מותר לגוזזה נמי תהי' צריכה פדיון אך הבעי' היתה בזה דנהי דאיכא קדושה בהגיזה אבל מ"מ יכול להיות דאיסור גיזה ליכא דאיסור גיזה לא שייך אלא היכא דכל הבהמה קדושה אבל היכא דאינה קדוש בה אלא אבר אחד הגיזה תהי' מותרת אף באותו אבר עצמו שהקדיש אבל בעצם קדושת הגיזה לא מיבעי' שם כלל ויכול להיות שפיר כדברינו דכל הגיזה איכא בהו קדושה ואעפ"כ יהי' מותר לגוזזה כדביארנו דהא באותו האבר נמי מיבעי' לי' שם אי מותר לגוזזה אף דבאותו האבר בוודאי איכא שם קדושה ובחולין מבואר שם בהדי' דאי אקדיש הגיזה עצמה בלא הבהמה מותר לגזוז אף דהגיזה קדושה ולכן מיבעי' לי' כאן אף דלדברינו איכא קדושה בכל הגיזה אבל מ"מ הוי. בהקדיש אבר אחד כהקדיש הגיזה עצמה דמותר לגוז ודוק

ובהא דאמרנו דאפילו לא הקדיש הגיזה אך כיון דהגיזה יונקת מאבר או מבהמה שנקדשה הוי הגיזה קדושה מטעם זה וצריכה פדיון הי' נלענ"ד לומר דזו היא כונת הש"ס בחולין דמשני אהא דפרכינן שם א"ה קדשי מזבח נמי ומשני כחשי דלכאורה תקשה על זה מה שהקשה השעה"מ שם מסוגיא דתמורה (דף י"א) דאיבעי' שם הקדיש עורה מהו בעבודה וכו' א"ה אפילו בגיזה נמי תיתסר אמר לי'