שמחת החג יד

צריכין ידיעה לב"ד אבל מה שהצבור חטאו מצדם סגי בידיעת צבור לבד א"כ אליבא דר"א לא נוכל לשנות דמיירי שמספקא להו באיזה חטא הורו דהיינו ע"ז ושאר מצות משום דאפילו בגוונא כזו נמי מחויבין ב"ד קרבן, וכיון דש"ס דילן נוטה לזה דעיקר השינוי קרבן בא מצד עבירת הצבור אבל עצם עבירת שגגת הוראה הוא הכל אחד בין ששגגו בהוראת ע"ז ובין ששגגו בהוראת שאר מצות לכן פסק הרמב"ם שפיר דמיעוט בע"ז ומיעוט בחלב דמצטרפין ודוק

סימן ב

הרמב"ם פ' ה' מהל' מאכלות אסורות הל' ה' כתב וז"ל תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב שתים משום אבר מן החי ומשום טרפה שהרי שני האיסורין באין כאחת. וכן התולש חלב מן החי ואכלו חייב שתים משום אמ"ה ומשום חלב תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש עכ"ל. והנה דברי הרמב"ם אלו קשים להולמן כמו שהקשו האחרונים דמדכתב הרמב"ם בדין הראשון בתלש אבר מ"ה ונטרפה בנטילתו, משמע מזה דפסק דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ולכן כתב דמיירי דנטרפה בנטילתו דמשמע מזה דאי היתה טרפה מעיקרא לא אתי איסור דאמ"ה וחייל על איסור דטרפה וא"כ האיך כתב בדין האמצעי וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום אמ"ה ומשום חלב האיך אתי איסור דאמ"ה וחייל על איסור דחלב. ויותר קשה סוף דברי הרמב"ם במה שכתב דאם תלש חלב מן החי מן הטרפה ואכלו דלוקה שלש והכא לא מיירי הרמב"ם דנטרפה בנטילתו דהא כתב הרמב"ם הלשון שמן הטריפה דמשמע דהיתה כבר טרפה וא"כ האיך לוקה שלש משום אמ"ה נמי האיך אתי איסור דאמ"ה וחייל על איסור דטרפה וחלב דהא מראש דבריו של הרמב"ם משמע דדוקא היכא דנטרפה בנטילתו אז יכול לחול איסור דטרפה ואיסור דאמ"ה אבל בטרפה מעיקרא לא אתי איסור דאמ"ה וחייל משום דפסק כמ"ד דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת. ודברי הרמב"ם לכאורה מסותרין מני' ובי' ומוקשין ממנפ"ש אי פסק בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ולכן ניחא במאי דכתב בדין הראשון דדוקא נטרפה בנטילתו הוא דמצי חייל איסור דאמ"ה וא"כ קשה הדין הב' והג' דאמאי חייב שתים באוכל חלב מן החי וג' כשאכל חלב מן החי ומן הטרפה האיך אתי איסור דאמ"ה וחייל על חלב וטרפה ואי פסק דבהמה בחיי' לאברים עומדת ולכן ניחא הדין הב' וג' דחייב משום אמ"ה משום דאיסור דאמ"ה חייל קודם א"כ תקשה הדין הא' אמאי כתב דוקא בנטרפה בנטילתו הוא דחייל איסור דאמ"ה הא אפילו היתה טרפה מעיקרא חייל נמי איסור דאמ"ה דקדים ואדרבה תקשה דאי נטרפה בנטילתו האיך אתי איסור דטרפה וחייל על איסור דאמ"ה דכן מפרש שם רבא בחולין (דף ק"ג ע"א) דברי ר"ל דסבירא לי' דאוכל אמ"ה מן הטרפה דחייב אחת משום דסבירא לי' דבהמה בחיי' לאברים עומדת לכן לא אתי איסור טרפה וחייל על איסור דאמ"ה אי נטרפה בנטילתו עיי"ש ועיי"ש בל"מ מה שהאריך בזה

והנה באמת סוגיא דחולין שם מוכיח כהרמב"ם דהנה רבא סבירא לי' שם דר"י סבירא לי' דבהמה בחיי' לאו לאברין עומדת ואינו חייב בטרפה על אמ"ה אלא א"כ נטרפה בנטילתו דבאין כאחת ואעפ"כ מביא שם סוגית הש"ס דשם דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן דאכל חלב מן החי מן הטרפה דלוקה שלש משום אמ"ה נמי וסתמא דהש"ס מביאו ולא משמע דרבא יפלוג על זה והתוס' שם הקשו זה ותרצו דהכא ג"כ מיירי דנטרפה בנטילתו והא דחייל על חלב דאתי מעיקרא משום כיון דטרפה חייל על חלב חייל ג"כ האיסור דאמ"ה עיי"ש. אבל הרמב"ם משמע דלא סבירא לי' כהתוס' אלא דהסוגיא הוא בפשטות כמו שמשמע דנעשית טרפה מעיקרא דהא הרמב"ם כתב דאפילו חלב מן החי בלא טרפה נמי חייב שתים ואמאי חייב משום אמ"ה דהא הכא בודאי לא באו כאחד ומגו לא שייך כאן דהא לא היתה טרפה וגם מדכתב הלשון ,,מן הטרפה" משמע דכבר היתה טרפה וא"כ משמע מהסוגיא דליכא סתירה בין מימרא דרבא למימרא דר"א אמר ר"י אבל מ"מ תקשה אמאי הא סתרי וקיימי ודוק

אף לפענ"ד נראה בהקדם מה שנסתפקתי למ"ד דסבירא לי' דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וליכא איסור דאמ"ה על האברים דהבהמה כל זמן שהיא שלמה אך האיסור אמ"ה חל על האבר בשעת תלישתו נסתפקתי בזה אי נימא דליכא איסור כלל על הבהמה בחיי'. דאיסור אמ"ה חל רק בשעה שנחתך מהבהמה דאז קרוי אבר אבל בשעה שהיא מחוברת בבהמה לאו שם אבר עלה וממילא ליכא על הבהמה שום איסור או נימא דאפילו מאן דסבירא לי' לאו לאברים עומדת נמי סבירא לי' דעל הבהמה השלימה יש איסור דאמ"ה ואם יהי' מציאות לאכול כל הבהמה ביחד יודה דמחויב משום אבר מן החי אך בזה פליג על אידך מאן דסובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת דמאן דסבירא לי' דלאברים עומדת חשבינן כאלו האברים הם תלושים עוד בחיי' ועל כל אבר ואבר יש איסור דאמ"ה עוד מחיים אך אעפ"כ כשאכל כולה ביחד לא מלקינן לי' אלא חדא משום דחדא התראה הואי אבל באמת עבר על כל אבר ואבר ממנה איסור דאמ"ה ועיי"ש ברש"י ז"ל בחולין (דף ק"ב ע"ב) ד"ה לאברים עומדת וז"ל לנתחה עומדת הלכך כל אבר ואבר שבהן קרוי אבר בפני עצמו ויש כאן משום אבר מן החי דמחייב בכל דהוא ומיהו חדא הוא דמחייב דחדא התראה היא עכ"ל. משמע מזה בפירוש דמאן דסבירא לי' דלאברים עומדת סבירא לי' דעל כל אבר ואבר חל עלי' האיסור דאמ"ה עוד מחיים על זה פליג מאן דסובר דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת דלא חשבינן מחיים האברים כתלושין משום דבהמה אינה עומדת לאברים ולא חל על כל אבר ואבר דין דאבר מך החי בעוד שהבהמה חיה אבל זאת יודה דנהי דעל האברים גופי' ליכא אבר מן החי משום דלאו שמה דאברים עלייהו בעודם מחוברים בגוף אבל על הבהמה גופא כולה ביחד רכיב עלה איסור