שמחת החג קמח

בכורים הל' ב' פסק דאם הקדיש בהמה חוץ מגיזתה דפטור מראשית הגז דכתיב צאנך כסוגית הש"ס דחולין והקשה כיון דפסק דבקדושת בדה"ב אמרינן דפשטה קדושה בכולה א"כ למה צריך קרא דצאנך למפטרי' מראשית הגז הא אפילו בלא קרא נמי פטור משום דאמרינן דפשטה קדושה בכולה והאיך יכול ליתן לכהן ע"כ תורף עיקר קושיתו ומתוך דבריו שהאריך הקשה עוד איזו קושיות בענין זה ויבארו אי"ה בתוך דברינו להלן

ומה שנראה לפענ"ד בזה הוא דמה דמשמע מתוך דברי השעה"מ דהא דאמרינן בקדושת בדה"ב דנידון בכבודו כגון אם אמר דמי ראש פרה זו לבדה"ב דמשלם דמי כולה וילפינן זאת מערכין דאם אמר דמי ראשי עלי דנותן דמי כולה ומאי דאמרינן בקדושת מזבח דאם אמר ראשה של פרה זו למזבח דפשטה קדושה בכולה הכל דין אחד הוא ומתוך זה יצא להקשות מה שהקשה ולענ"ד נראה דעירוב פרשיות ראינו כאן דנראה דנידון בכבודו ופשטה קדושה בכולה הם שני ענינים נפרדים ואין להם שום שייכות אהדדי ואדרבה דהם שני הפכיים זה לזה דהיכא דאמרינן דנידון בכבודו לא שייך לומר דפשטה קדושה בכולה והיכא דאמרינן דפשטה קדושה בכולה לא שייך נידון בכבודו דדין דפשטה קדושה בכולה נראה דהיינו דנפשטה הקדושה ממש בכולה כגון אם הקדיש ראשה של בהמה דנתפשטה הקדושה ממש על כל הבהמה ויכול להקריבה כולה וג"כ אם נעשית בעל מום שצריך לפדותה כולה משום דכולה הקדש אבל בקדושת בדה"ב דאמרינן דאם אמר דמי ראשה לבדה"ב דמשלם דמי כולה דנידון בכבודו לא משום דנפשטה הקדושה בכל הבהמה דבאמת לא נפשט הקדושה ולא קדוש לבדה"ב אלא ראשה אך הא דמשלם דמי כולה הוא משום דאמרינן דהראש נישום בדמי כל הבהמה וילפינן זאת מערכין ולכן צריך ליתן כל דמי' להקדש ופירוש של נידון בכבודו הוא שדמי כל הבהמה נידון באבר זה שנותנים להאבר שהנשמה תלוי' בו השוי' של הבהמה ונמצא לפי זה דבאמת לא נקדש אלא ראשה אבל בקדשי מזבח הא דאמרינן נפשט קדושה בכולה ואם הוממה דצריך ליתן כל דמי' לאו הפירוש הוא דנותן דמים רק בעד הראש של הבהמה ושמין את הראש בדמי כל הבהמה אך הא דנותן דמים הוא ממש בעד כל הבהמה דהא אם לא הוממה יכול להקריב אותה כולה למזבח הרי דפשטה הקדושה ממש בכולה וממילא לא שייך לומר בזה נידון בכבודו דנידון בכבודו לא שייך אלא היכא דנותן הכסף רק בעד אבר אחד והאבר הזה שמין אותו בדמי כל הבהמה אבל היכא דפשטה ממש הקדושה ונותן הדמים בשווי' של כל הבהמה בעד הבהמה זה לא מקרי נידון בכבודו כי אם נידון בשווי' ודוק. משא"כ בקדושת בדה"ב דהקדושה לא פשטה בכולה ולא נתקדש אלא ראשה ואעפי"כ מחויב ליתן דמי' משום דשמין דמי ראשה בדמי כל הבהמה ע"ז שייך לומר שפיר נידון בכבודו נמצא לפי דברינו דפשטה קדושה בכולה ונידון בכבודו הם דברים המתנגדים זה לזה דהיכא דפשטה בכולה לא שייך נידון בכבידו והיכא דנידון בככודו לא שייך פשטה הקדושה בכולה ודוק

וראי' לדברינו נראה דהא עיקר דין דנידון בכבודו ילפינן מערכין דאם אמר דמי ראשי עלי דנותן דמי כולו והתם בודאי לא שייך פשטה קדושה בכולה והא דנותן דמי כולו הוא משום דשמינן דמי ראשו בדמי כולו וא"כ ה"ה בבהמה נמי הפירוש כן דהא דין דנידון בכבודו בבהמה מערכין ילפינן ועוד ראי' נלענ"ד דאפילו ר' יוסי דפליג על ר' יהודה וסובר בקדשי מזבח דאפילו האומר רגלה של זו עולה דהוי כולה עולה משום דפשטה קדושה בכולה ואעפ"כ לא שמענו דר' יוסי סובר בקדושת בדה"ב דנידון בכבודו אפילו יאמר רגלה של זו על בדה"ב ומשמע דבהא מודה ר' יוסי משום דנידון בכבודו הוא דוקא במקדיש דבר שהנשמה תלוי' בו והיינו טעמא משום דדין דמשלם כולה הוא לאו משום פשיטות הקדושה אך משום דשמין דמי האבר בדמי כולה וזה לא שייך אלא באבר שהנשמה תלוי' דשייך לומר דאי לאו אבר זה כל הבהמה אינה שוה כלום לכן שמין את האבר בדמי כולה ובאבר שאין הנשמה תלוי' לא שייך לומר כן אבל אי נאמר דדין דנידון בכבודו היינו דין דנפשטה הקדושה בכולה וכיון דשמענו לר' יוסי דאפילו בדבר שאין הנשמה תלוי' נמי שייך לומר נפשטה קדושה בכולה וא"כ מאי שנא קדושת בדה"ב מקדושת מזבח הא אדרבה שמעינן מסוגיא דערכין דקדושת בדה"ב חמירא עוד יותר לענין פשטה קדושה בכולה כדברי השעה"מ אלא ודאי כדברינו דפשטה קדושה בכולה ונידון בכבודו הם שני דברים מיוחדים ואין להם שום שייכות אהדדי ודוק

והא דפרכינן שם בערכין לבתר דמסיק דבקדשי מזבח לא אמרינן דנידון בכבודו פריך הא בקדשי מזבח פשטה קדושה בכולה לאו משום דהיא היא אך הפירכא היא אעיקרא דברייתא ראש פרה הקדש אין להקדש אלא ראשה אמאי נהי דאין נידון בכבודו אבל מ"מ נימא דפשטה קדושה בכולה זו היא פירכת הש"ס אבל מה שנוגע לעצם דינא דנידון בכבודו ודאי הוא כדברינו דדין דנידון בכבודו ופשטה קדושה בכולה אין להם שום שייכות אהדדי כדביארנו ודוק

ונמצא לפי דברינו חידוש גדול דאם אמר ראש פרה זו לבדק הבית ומתה הפרה קודם פדיון אפילו למ"ד בקדשי בדה"ב בעינן העמדה והערכה ואינו יכול לפדותה לאחר מיתתה זהו דוקא לענין ראשה אבל שאר הבהמה חולין ויכול למוכרה לכלבים כדברינו לעיל דאינה קודש אלא ראשה בלבד ונהי דאי רצה לפדות את ראשה בחיי' הי' צריך ליתן כל דמי' של הפרה היינו משום דשמין דמי ראשה בדמי שווי' של כל הפרה אבל כשמתה ורוצה להנות מגופה יכול להנות דגופה חולין וזה הוא דוקא לדברינו אבל לדברי השעה"מ דסבירא לי' דנידון בכבודו היינו דינא דפשטה קדושה בכולה אתי דכל הבהמה צריך העמדה והערכה לכן כשמתה כיון דלא מהני פדיון אין יכול למוכרה. ודוק בכל זה כי דברינו נכונים הם בעזהי"ת. וכיון דאתאנו להכי לא תקשה כלל מה שהקשה השעה"מ מהסוגיא דערכין (דף ד' ע"ב) על הסוגיא דחולין (דף קל"ה ע"א) במאי דאמרינן שם דבקדשי מזבח אי אקדיש חוץ