שמחת החג קמז

ע"ז על דש"ש דזאת בודאי מסתבר דהא דב"ח ומחובר אינן נאסרין משום ע"ז בלא מעשה לאו משום דאינן יכולין להטיל דינין ואיסורין על בע"ח ומחובר דא"כ אפילו במעשה נמי אינן צריכין להיות נאסרין דמאי נ"מ אלא ודאי דכל הטעם הוא משום דכיון דאין בו תפיסת יד האדם אין יכול להטיל עליהם שם של ע"ז לכן היכא דעשה בה מעשה לשם ע"ז בע"כ מטיל עליהם שם של ע"ז ונמצא לפי זה הא דילפינן בירושלמי בנעבד של חבירו דלגבוה נאסר מבע"ח לא שייך למילף כן אלא אי נימא דהא דאין א"א דש"ש הוא מטעם דאינו יכול להטיל שם של ע"ז עלי' לכן יליף שפיר מבע"ח דג"כ אין יכול להטיל שם של ע"ז דיהי' אסור להדיוט אעפ"כ לגבוה נאסר כמו כן הכא נהי דאין יכול להטיל שם של ע"ז עלי' אבל עכ"פ לגבוה מיהא אסור ויליף שפיר אבל אי נימא דהא דאין א"א דש"ש הוא מטעם דאין יכול להטיל דינין ואיסורין על דבר שאינו שלו כמו כן אין יכול לאסור לגבוה ג"כ מהאי טעמא ולא דמי לבע"ח ומחובר דמיירי דהבעלים גופי' עובד אותו דנהי דאין יכול להיות נאסר להדיוט אבל עכ"פ לגבוה מיהת אסור משום דהדבר שלו ויכול להטיל עליו איסורין אבל דש"ש מה לי לגבוה מה לי להדיוט דכמו דאין יכול להטיל דינין ואיסורין להדיוט כמו כן אין יכול להטיל דינין ואיסורין לגבוה נמי אבל אי נימא דהא דאין א"א דש"ש הוא משום דאין יכול להטיל שם של ע"ז אבל דינין ממילא חלין כמו כל איסורין ניחא דדמיין שפיר להדדי דכמו דאמרינן דבע"ח דאף דאין יכול להטיל עליו שם של ע"ז לאוסרו להדיוט אבל לגבוה מיהת נאסר משים דעכ"פ חל עליו שם של ע"ז לגבי הכי דלהיות מאיס לקרבן כמו כן בנעבד של חבירו הגם דמותר להדיוט אסור לגבוה ולפי זה מוכרחין לומר דסוגית הש"ס דירושלמי דיליף מבע"ח סובר דהא דאין אדם אוסר דש"ש הוא מטעם דאין יכול להטיל שם של ע"ז על דבר חבירו כמו שביארנו אליבא דר"ה וג"כ אליבא דר"נ לפי המסקנא דג"כ סובר דא"א דש"ש אבל סוגיא דידן בע"ז (דף נ"ד) דסוברת דנעבד של חבירו ולא עביד בה מעשה דמותרת לגבוה ולא יליף מבע"ח משום דסוגיא ההיא סוברת דהא דא"א אוסר דבר ש"ש הוא מטעם דאינו יכול להטיל דיני ע"ז על דש"ש לכן לא מצינן למילף מבע"ח כמו שביארנו נמצא דמחלוקת הבבלי והירושלמי אי ניליף מבע"ח דאסורין לגבוה או לא תלוי בחקירתנו וכיון דהרמב"ם פסק בזה כר"ג דאדם אוסר דש"ש היכא דלא מכוין לצעורי כגון בשותפות או בעכו"ם ובמומר א"כ פסק הרמב"ם דהטעם דאא"א דש"ש הוא מטעם דאין יכול להטיל שם של ע"ז על דבר חבירו ולכן היכא דעביד עובדא ובע"כ מטיל עליו השם של ע"ז או תקרובת ע"ז אסור לכן פסק שפיר בנעבד של חבירו אסור לגבוה אפילו היכא דלא עביד בה עובדא משום דיליף מבע"ח ודוק

סימן כד

השעה"מ הל' ערכין פ"ה הל' י"ז נתקשה שם מהסוגיא דערכין (דף ז' ע"ב) על הסוגיא דחולין (דף קל"ה ע"א) ומזה יצא ג"כ להקשות דברי הרמב"ם אהדדי דברי הרמב"ם הל' ערכין פ"ה הל' י"ח על דברי הרמב"ם פ"י מהל' בכורים הל' ב'. דהנה בהסוגיא דערכין (דף ד' ע"ב) אמרינן שם דבקדשי ב"ה אמרינן דנידון בכבודו דאם אמר דמי ראש פרה זו לבדק הבית משלם דמי כולה ומרבינן לי' שם מקרא ד,,הי' ערכך״ והריבוי דקרא הוא דוקא בקדשי בדה"ב אבל בקדשי מזבח אי אמר דמי ראש פרה זו למזבח הוא והקדש שותפין בו ופרכינן שם הא בקדשי מזבח נמי אמרינן דפשטה קדושה בכולה בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו וא"כ אתי דאי אמר ראש פרה למזבח הוי הפרה כולה קדושה ואמאי אמרינן דהוא והקדש שותפין ומסקינן דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה אלא בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים לא אמרינן דפשטה קדושה בכולה ופרכינן הא אמרינן דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ומשנינן דהיינו דוקא דהקדיש תם אבל הקדיש בעל מום לא אמרינן בי' פשטה קדושה בכולה והוא והקדש שותפין בו וזהו דוקא בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב אמרינן דנידון בכבודו ואי אמר דמי ראש פרה זו לבדה"ב משלם דמי כולה הרי מסוגי' זו דבקדושת בדה"ב אמרינן דפשטה קדושה בכולה וחמירא עוד יותר מקדשי מזבח דאילו בקדשי מזבח דוקא בהקדיש תם בזה אמרינן דפשטה קדושה בכולה אבל בהקדיש בעל מום לא אמרינן כן אבל בקדושת בדה"ב אפילו בהקדיש בעל מום נמי אמרינן דפשטה קדושה בכולה והקשה על זה השעה"מ מסוגיא דחולין (דף קל"ה ע"א) שם בענין דאין ראשית הגז נוהג במוקדשין ופרכינן במוקדשין מאי טעמא לא ומשנינן משום דכתיב צאנך ולא צאן דהקדש ופרכינן דטעמא דכתיב צאנך הא לאו הכי הוי אמינא קדשים חייבים בראשית הגז הא לאו בני גזיזה נינהו דכתיב ולא תגוז בכור צאנך ומשנינן דהכא מיירי בקדשי בדה"ב ופרכינן והא קדיש לה והאיך יכול ליתן לכהן ולפדות ג"כ אינו יכול דהא בעינן העמדה והערכה ומשנינן דאמר חוץ מגיזותי' א"ה קדשי מזבח נמי ומשני כחשי ופרכינן א"ה קדשי בדה"ב נמי כחשי ומשנינן דאמר חוץ מגיזה וכחישה א"ה קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה פירוש וא"כ צריך קרא דצאנך ג"כ לקדשי מזבח דמשכחת לה דיהא מותר לגוז כגון דאמר חוץ מגיזה וכחישה ומשני אפ"ה פשטה קדושה בכולה ופירש"י ז"ל שם וז"ל אפילו הכי דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדה"ב מאי דלא אקדיש לא אקדיש ע"כ תוכן הסוגיא. הרי מכאן בהדיא דבקדושת בדה"ב לא אמרינן פשטה קדושה בכולה והקשה טובא דאדרבא דמסוגיא דערכין הנ"ל משמע דבקדושת בדה"ב אמרינן פשטה קדושה בכולה עוד יותר מקדשי מזבח דאפילו באקדיש בעל מום נמי אמרינן דפשטה קדושה בכולה וא"כ בקדשי בדה"ב נמי לא להני באומר חוץ מגיזה וכחישה כמו בקדשי מזבח. ומזה יצא להקשות דברי הרמב"ם אהדדי דהנה בפ"ה מהל' ערכין הל' י"ח פסק דבקדשי בדה"ב אמרינן דנידון בכבודו ואי אמר דמי ראש פרה זו עלי משלם דמי כולה ובפ"י מהל'