שמחת החג קמא

שייך שפיר לומר דמצטרפין דנהי דנעשו איסור בשני דבורין אבל מ"מ מין איסור אחד הוא ואטו שני הקדשות שנתהוו ע"י שני דבורין לא מצטרפין למלקות ולקרבן וכיון דביארנו דהרמב"ם דפסק דחצי שיעור בנדר אסור הוא מטעם דסבירא לי' דאיסור דלא יחל דברו הוא על עצם הדבר כמו שביארנו ממילא אתי דשפיר פסק הרמב"ם ז"ל דשני נדרים מצטרפין ולא איכפת לן מה דהם שני נדרים מיוחדין אבל מ"מ כיון דהדבר שנאפר הוי כחתיכת איסור לכן מצטרפין כדביארנו ודוק

אך לפי זה צריך עיון דברי הש"ס דשם דפרכינן כי מוקמינן דמיירי דאמר אכילה מזו עלי קונם ואכילה מזו עלי קונם פרכינן א"ה אמאי מצטרפין מאי קושי' הא ביארנו דיכול להיות שפיר מצטרף הגם דהזכיר אכילה בקונם משום דמשוה את הדבר לחתיכת איסור. אך באמת צריך שם הסוגיא עיון במאי דפריך א"ה דמיירי דאמר אכילה מזו עלי קונם אמאי מצטרפין ולכאורה תקשה ומאי ניחא לדברי המקשן דמצטרף שני קונמות אך כבר הבאתי לעיל מחדושי הר"ן דפירש דלהמקשן ניחא משום דכיון דלא מיירי דאמר אכילה אלא קונם ככר זה עלי לכן ניחא שפיר דמצטרף משום דנהי דלא מחייב אלא בכשיעור אבל מ"מ חצי שיעור שבו אינו היתר גמור לכן שייך שפיר צירוף אבל אי מיירי דאמר אכילה א"כ הוי כהתנה דחצי שיעור יהא מותר א"כ לא שייך צירוף משום דצירוף לא שייך אלא מדבר איסור לדבר איסור אך דאסורין באיסור קלוש שייך לומר דבהצטרפות נתאלם האיסור אבל אי חצי שיעור הוי היתר כיון דאמר אכילה דהוי כהתנה דחצי שיעור יהא מותר לא שייך לומר דבהצטרפותם יהי' אסור דמשני דברים המותרים לא שייך לומר דבהצטרפותם יחד יהי' נאסר וכן ראיתי להמהר"ץ חיות שם כ"ב דמפרש כן. והנה הא דאמרינן דסברת המקשן הי' דאם אמר אכילה הוי כהתנה דחצי שיעור יהא מותר נראה דלא מסברא סבירא לי' דאם אמר אכילה בהדי' הוי כאילו התנה דפחות מחצי שיעור יהי' מותר אך דהי' מוכרת לומר כן לפי הס"ד דשם דבתר הכי דשנינן דמיירי דאמר אכילה משתיהן עלי קונם פרכינן דכוותי' גבי שבועות דאמר שבועה שלא אוכל משתיהן אמאי אין מצטרפין וצריך דקדוק מאי הי' סברת המקשן החילוק בין שבועות לקונמות דשני קונמות מצטרפין ושני שבועות אין מצטרפין ופירש שם רש"י ז"ל דהס"ד הי' דבשבועות הזכיר אכילה ובקונמות לא הזכיר אכילה הרי דמוכרחין לומר דכיון דאמר אכילה שבועה שלא אוכל זו ושבועה שלא אוכל זו אין מצטרפין והסברא לזה היו מוכרחין לומר דכל זמן שלא אמר אכילה הגם דאין לוקין אלא על כזית מ"מ חצי זית נמי אסור מטעם חצי שיעור ולכך שייך צירוף אבל כיון שהזכיר אכילה היו מוכרחין לומר דהוי כאילו התנו בהדי' דחצי שיעור יהא מותר ולכך אין מצטרפין לכן בשבועה אין מצטרפין שני שבועות מיוחדות ולפי זה פריך שפיר דאי בקונמות נמי מיירי דאמר אכילה אמאי שני קונמות מצטרפין דהא מוכרחין לומר דאם אמר אכילה הוי כאילו התנו בהדי' דחצי שיעור יהא מותר דאי לאו הכי תקשה מה בין שבועות לקונמות וכל זה היינו לס"ד דלא ידעינן חילוק אחר בין שבועות לקונמות אלא מה דבשבועות אמר אכילה ובקונמות לא אבל לפי המסקנא דמשני ר' פנחס דשבועות שאני משום דחלוקות לחטאות אין מצטרפין ליכא ראי' דבדאמר אכילה יהי' שאני מדלא אמר אכילה דבאמת דזה הי' דוחק לומר דבדאמר אכילה יהי' שאני מדלא אמר אכילה כיון דאפילו לא אמר אכילה אמרינן נמי דלא מחויב אלא בכזית דהיינו אכילה ואפ"ה אמרינן דבפחות משיעור נמי אסור כדביארנו לעיל א"כ מה לי דאמר בפירוש אכילה אבל מ"מ נימא דכן הוא איסור אכילה דעל כל השיעור אסור למלקות ובפחות משיעור הוי איסור גרידא. ודוק בכל מה שכתבנו לעיל ותמצא דבאמת קשה למצא חילוק נכון בין דאמר אכילה ללא אמר אכילה למאן דסבירא לי' דאפילו לא אמר אכילה נמי אין חייב אלא בכזית אך מ"מ מוכרחין לחלק כן מכח הקושי' דמה בין שבועות לקונמות אבל לבתר דמסיק ר' פנחס דשאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפין יכולין כבר לומר כפשטי' דליכא חילוק דאמר אכילה ללא אמר אכילה ואפילו דאמר אכילה נמי מצטרף שני קונמות והא דבשבועות אין מצטרפין היינו טעמא משום דשאני שבועות כדר' פנחס מתוך שחלוקות לחטאות וכו' ולכן אתי שפיר הא דבתר דשני רבינא דברייתא מיירי לענין קרבן ור"פ מיירי למלקות דאתי לפי דברי ר"פ דברייתא מיירי כפשטי' דבקונם מיירי דאמר קונם ככר זה עלי ולא הזכיר אכילה ובשבועות מיירי דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה ואעפ"כ מסיק הש"ס אליבא דרבינא דהחילוק בין שבועות לקונמות דהא דבקונמות מצטרפין ובשבועות לא הוא מטעם דשבועות שאני משום דר' פנחס ולכאורה למה הוצרך לזה כיון דעתה מיירי הברייתא כפשטי' כמו שהי' סבור המקשה דלדידי' הי' ניחא החילוק בין שבועות לקונמות. וכבר העירו קושי' זו כל האחרונים המהרש"א ז"ל ומהר"י בן לב והמל"מ ועוד אחרונים וכבר ביארנו לעיל בראש דברינו דמזה ראי' נכונה לדברי הרמב"ם דאפילו אמר אכילה נמי מצטרפין. אך מוכרחין מזה לומר דהוא הדבר אשר דברנו דעד כאן דלא ידע מדר' פנחס הי' מוכרח לחלק דיש חילוק בין אמר אכילה ללא אמר אכילה אבל בתר דאמר ר' פנחס דהא דשני שבועות אין מצטרפות הוא משים דכיון דחלוקות לחטאות אין מצטרפין הדר בי' מזה הסברא וסובר דאפילו אמר אכילה נמי צריך להצטרף שני קונמות כדביארנו לכן אמר אפילו לרבינא נמי הסברא דשני שבועות דאין מצטרפין הוא כדר' פנחס וכיון שכן פסק הרמב"ם שפיר לפי המסקנא דשני שבועות אין מצטרפות ושני קונמות אף דאמר אכילה מזו ואכילה מזו אעפ"כ מצטרפין ודוק

סימן כג

הרמב"ם פ״ד מהל' איסורי מזבח הל' ו' כתב וז"ל הנעבד בין שעבד שלו ובין שעבד של חבירו בין באונס בין ברצון בין בשגגה בין לפני הקדש בין לאחר הקדש הרי זה אסור וירעה עד שיפול בו מום קבוע ויפדה בו כמו שביארנו ע"כ.