שמחת החג יג

ועתה נחזור לענינינו במה שפסק הרמב"ם דמיעוט בע"ז ומיעוט בחלב מצטרפים הגם שבש"ס נשארה בעי' זו בתיקו. והנה לכאורה צריכין להבין בעית הש"ס דמהיכא תיתי לן דיצטרף דבשלמא בעית הש"ס דמיעוט בחלב ומיעוט בדם כבר כתבנו דהי' תלוי בזה אי נימא דחיוב הקרבן הוא בעד שגגת הוראה או בעד עצם האיסור אבל איזה סברא יש לומר דמיעוט בחלב ומיעוט בע"ז שיצטרפו הא שני מיני קרבנות הם דעל שגגת הוראה של חלב מחויבין פר ועל שגגת הוראה של ע"ז מחויבין שעיר והאיך יצטרפו

ולענ"ד נראה לומר דהנה כבר נסתפקתי איך יהי' הדין אם הצבור עבדו ע"ז והפרישו קרבן ואח"כ פסקו ב"ד שע"ז זו מותרת והלכו הקהל ושחטו קרבנותיהם בחוץ דבעלמא על גוונא כזו מחויבין ב"ד להביא קרבן כדמפורש בירושלמי שם. דתולדות הורי' כהורי' דמי. ומפרשינן שם. היך עבידא. פירוש היכי דמי. אכלו צבור חלבים והפרישו קרבנותיהן. ופרשתי ואח"כ מצאתי בגליון אפרים שהביא בשביל הנועם ירושלמי שגם כן כך פירש דמיירי דצבור אכלו חלב ואח"כ הפרישו כל א' וא' קרבן על החלב ואח"כ הורו ב"ד שחלב מותר ושחטו הציבור קרבנותיהם בחוץ דחייבין ב"ד להביא קרבן על שגגתם אע"ג דההוראה לא היתה על עצם השחיטה כ"א על אכילת חלב אעפ"כ מחויבין להביא קרבן משום דתולדות הורי' כהורי' דמי. ונסתפקתי בגוונא שכתבתי לעיל שההוראת ב"ד היתה בע"ז ועבירת צבור הי' בשחוטי חוץ דהיינו בשאר עבירות איזה קרבן מחויבין ב"ד להביא אי פר כעל שאר עבירות משום דעבירת צבור הי' בשאר עבירות או שעיר כעל ע"ז משום דשגגת הוראתן היתה בע"ז

ונלע"ד לומר דתלוי בזה מה גרם להשינוי קרבן אי נימא דעבירת שגגת הוראה של ע"ז מחייב קרבן אחר מעבירת שגגת הוראה של שאר עבירות דעבירת שגגת הוראה של ע"ז ושל שאר עבירות הם שני מיני עבירות מיוחדין או נימא דעבירת הצבור משנה הקרבן דעצם שגגת הוראה הוא איסור אחד אך תלוי בזה מה הי' עבירת הצבור במעשה אי עבירת הצבור היתה בשאר עבירות מחויבין פר ואי עבירת הצבור היתה בע"ז מחויבין שעיר דאי נימא דעבירת של שגגת ההוראה משנה הקרבן אז באופן שנסתפקתי דהעבירה של השגגה היתה בע"ז מחויבין ב"ד להביא שעיר אבל אי נימא דעבירת הצבור משנה הקרבן אזי מחויבין ב"ד להביא פר וזה נוכל לומר היא בעית הש"ס אי מיעוט בע"ז וחלב מצטרפין דאי נימא דשגגת ההוראה של ע"ז היא עבירה מיוחדת מעבירה של שגגת ההוראה של שאר עבירות ולכך מחויב להביא קרבן אחר על ע"ז מבשאר עבירות אתי לפי זה דאין מצטרפין. אבל אי נימא דשגגת ההוראה אינו מביא שום שינוי בקרבן אך עבירת הצבור מביא שינוים בקרבן לכך יכול שפיר להצטרף שגגת ההוראה של ע"ז ושאר עבירות כיון דעבירת שגגת ההוראה של ב"ד היא עבירה אחת. והא לא תקשה לי דנהי דעבירת שגגת הוראה של ע"ז ושאר עבירות הוא עבירה אחת. אבל מ"מ כיון דעבירת צבור משנה הקרבן והכא כיון דמיעוט עבדו בע"ז ומיעוט עברו בשאר עבירות איזה קרבן יביא ובאמת היא קושית התוס' שם הא לא תקשה לי משום דשינוי הקרבן הוא דוקא בעבירת רוב צבור וכל זמן שרוב צבור לא עברו בע"ז מחויבין להביא פר העלם דבר משום דע"ז לא גרע משאר עבירות ודוק. וכהאי גוונא מוכרחין לומר בהוריות (דף י"א ע"א) שם בנשיא שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ואח"כ נתמנה אמרינן שם בגמרא דס"ד דמייתי כשבה או שעירה קשה ג"כ לכאורה מהיכא תיתי דליתי כשבה או שעירה יותר משעיר כיון דחצי זית בתרא אכל כשהוא נשיא ודחצי זית בתרא מחייב אותו שעיר ומוכרחין לומר ג"כ כעין מה שכתבתי דדוקא חטא בחטא שלם כשהוא נשיא מחייבין קרבן נשיא אותו והכא כיון דלא אכל כזית כשהוא נשיא לא נוכל לחייבו קרבן נשיא אך אעפ"כ לא גרע מהדיוט לאצטרופי לחצי זית קמא ודוק

ויש לומר דבהא שחקרנו אם החיוב קרבן דע"ז במה שהוא משונה משאר עבירות אם בא מצד עבירת המעשה בצבור או מצד הוראת השגגה דב"ד תלוי במחלוקת דש"ס בבלי וירושלמי בזה. דהנה גרסינן בהוריות (דף ה' ע"א) ת"ר ונודעה החטאת ולא שיוודעו החוטאין והבאנו לעיל דהרמב"ם מפרש ולא שיוודעו החוטאין דהיינו הצבור שחטאו מודיעין אותם שבזאת ובזאת הורו אעפ"כ פטורין משום דבעינן שיוודעו מעצמן. ואמרינן בגמרא דלא כר"א דאי כר"א הא אמר ממנפ"ש אכל חלב חייב קרבן אכל דם מחייב קרבן כן הכא נמי כאן נהי דלא יודעין במה הורו אי בחלב או בדם הא לא איכפת לי בזה אליבא דר"א. והנה בירושלמי משנינן שהספק הוא אם הורו בע"ז או הורו בשאר מצות וזאת לא מהני אפילו לר"א גופי' משום דיש כאן שינוי קרבן אבל הש"ס דילן לא משני כן ובאמת קשה מהיכי תיתי לומר דלא כר"א דלמא אפילו אתי כר"א וכתירוץ דהירושלמי דהספק הוא אם הורו בע"ז או בשאר מצות, ובאמת הקשו התוס' קושיא זו עיי"ש תוס' ד"ה אם חלב אכל חייב. ונראה לומר דבהא פליגי דהירושלמי סובר דהשינוי קרבן בא מצד הוראת ב"ד לכן אם נסתפקא להו אם הורו בע"ז או בשאר מצות גם ר"א מודה דליכא כאן ונודעה החטאת אבל הש"ס דילן סבירא דשגגת הוראה בין בע"ז ובין בשאר מצות חדא עבירה היא והשינוי קרבן בא מצד שהצבור עברו במעשה בע"ז או בשאר מצות. וכיון דהב"ד בחטאם הוא הכל שוה בין שהורו בע"ז ובין שהורו בשאר מצות דאפילו הורו בע"ז אך אם עברו הצבור בשאר מצות ג"כ מחויבין פר כשגגת הוראה בשאר מצות א"כ ונודעה החטאת מקרי אליבא דר"א דלא שני לי' בעלמא לחלב ודם ונהי דהב"ד בעצמם אינם יודעין במה חטאו והורו א"כ לא יוכלו להביא קרבן דאינם יודעין איזה קרבן להביא. אך על זה תסגי מה שהצבור מודיעין אותם ואומרין ששגגו בע"ז או בשאר מצות ועל זה לא איכפת לנו מה שהב"ד אינם יודעין משום דהשינוי קרבן הוא בעד חטא של צבור ואין אנו צריכין על זה לידיעת ב"ד ודוק. משום דכתיב ונודעה החטאת אשר חטאו עלי' דהיינו מה שב"ד חוטאין