שמחת החג קלה

גופי' דסובר דבשבועה מחויב על כל או"א יודה דבקדושין הוי כללא והא דמחייב על כל או"א הוא מטעם אחר משום דמחייב על הכפירות ולא משום דהוי כאילו אמר שבועה לכל או"א ודוק

ולפי זה ניחא קושיתנו מה שהקשינו למעלה למה מוקי הש"ס בקדושין מתניתין כר"ש ולא מוקמינן לה ככולי עלמא דהא לפי דברינו גם רבנן מודים דבקדושין הוי כללא והא דמחייבין בשבועה לא לך וכו' על כל אחד ואחד הוא מטעמא שביארנו ולדברינו עתה ניחא דכיון דביארנו דר"י דפליג על ר"ש ור"מ וסבירא לי' דיש חילוק בין היכא דאמר בו' ובין דאמר בלא ו' מוכרחין לומר אליבי' דהא דמחייב בו' על כל או"א הוא מטעמא דסבירא לי' דהוי כאילו אמר שבועה לכל או"א ולא משום דמחייב בעד הכפירות וגם ר"א דפליג שם וסבירא לי' דאינו חייב אלא עד שיאמר שבועה באחרונה דהיינו שיאמר לא לך לא לך שבועה נמי ע"כ מוכרחין לומר אליבי' דסבירא דהחיוב הוא לא בעד הכפירות אך בעד שבועת השקר וא"כ לא מצינן לאוקמי אפילו כרבנן דפליגי על ר"ש ואפילו כר"מ נמי לא רצה הש"ס לאוקמי הגם דהוכרחנו דטעמא דפליג על ר"ש לאו משום דסבירא לי' דהוי פרטא אך דטעמא הוא משום דסבירא לי' דהחיוב הוא על הכפירות כמו שביארנו מ"מ כיון דמדברי ר"מ גופי' אין הכרח לומר כן אך הוכחנו שדעת רבי שסתם המשניות הוא כן בדברי ר"מ לכן כיון דמדברי ר"מ גופי' אין הכרח ומדברי ר"ש מוכרחין לומר כן דלא לך ולא לך הוי כללא לכך מוקי הש"ס כר"ש דאית לי' בהדיא כן וכל זה היינו דוקא לאוקמי מתניתין דקדושין אבל להלכה כיון דהוכחנו דר"מ דסבירא לי' דחייב על כל או"א טעמי' לאו משום דסבירא לי' דהוי פרטא והוי כאומר שבועה לכל או"א אך דטעמי' הוא משום דהחיוב הוא על הכפירות ולכן יכולין שפיר לפסוק כר"מ דבשבועה חייב על כל אחד ואחד ואעפ"כ יכולין לפסוק בקדושין דאם אמר התקדשי לי בזו ובזו דהוי כללא ודי בשוה פרוטה בכולן ואין שום סתירה בין זו לזו נמצא לפי זה דהרמב"ם דפסק בפ"ה מהל' אישות דהתקדשי לי בזו ובזו דדי בשוה פרוטה בכולן הוא מטעמא דפסק כר"ש דבין בו' ובין בלא ו' הוי כללא ולא הוי כאילו אמר שבועה לכל אחד ואחד והכא נמי לא הוי כאילו אמר התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו ואעפ"כ פסק שפיר דשבועה לא לך לא לך דחייב על כל אחת ואחת משום דבזה פסק כר"מ דהחיוב הוא על הכפירות ולא על השבועה לכן אעפ"י דהוי כללא ולא הוי כאילו אמר שבועה לכל או"א אעפ"כ כפירות היו כאן הרבה והחיוב קרבן על הכפירות הוא נמצא דאין סתירה כלל וכל דברי הרמב"ם עולין בקנה אחד והא דפסק בפלוגתא דאי הוי כללא או פרטא כר"ש דהוי כללא ובפלוגתא אי החיוב קרבן שבועה הוא בעד הכפירות או שבועת השקר פסק דלא כר"ש הוא משום הא גופי' דביארנו דכיון דרבי דסתים בקדושין כר"ש דהוי כללא ואעפ"כ סתים בשבועות כר"מ דמחויב על כל או"א הרי מזה דבהא אין הלכה ודוק

ולפי דברינו יתורץ מה שהקשה הריטב"א בקדושין (דף מ"ז ע"א) ד"ה וקשיא לי על הא דמוקי הש"ס דשם דהא דקתני דבין בזו ובזו ובין בזו בזו הוי פרטא כרבי דאמר בין כזית כזית ובין כזית וכזית הוו פרטא והקשה הריטב"א אמאי לא מוקי כר"י דסובר דבין לא לך לא לך ובין לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת כדמפרש שם ר' יוחנן והגם שפירשנו לעיל דר"מ סובר הכי דר"י מפליג בין לא לך לא לך ובין לא לך ולא לך אך המעיין שם בריטב"א יראה שמהפך הגירסא בין דברי ר"מ לדברי ר"י עיי"ש ולפי גירסתנו תקשה אמאי לא מוקי שם כר"מ אבל לדברינו ניחא דהא דסבירא לי' לר"מ שם דחייב על כל או"א לא משום דסבירא לי' דפרטא הוי אלא משום טעמא אחרינא כדביארנו לכן מוכרח לאוקמי כרבי דסבירא לי' בהדיא דהוי פרטא ודוק

נחזור לדברינו לישב דברי הרמב"ם דשבועות פ"ט הל' י"ד במה שכתב דהא דבשבועת העדות אין מחויב אלא אחת הוא משום דילפינן מלאחת כאביי ואעפ"כ פסק דאם נשבע שיודע לו עדות דפטור משום דליתי' באינו יודע לו עדות כרבא דהא אביי הדר בי' ונראה דלדברינו שהקדמנו יהי' הרמב"ם מיושב שפיר דהנה הרמב"ם בפ"ט מהל' שבועות הל' י"ז פסק בשבועת העדות דאם תבעו אותן רבים להעיד להם ואמר לא לך ולא לך ולא לך חייבין על כל או"א כדרך שביארנו בשבועת הפקדון וכתב שם הכס"מ וז"ל משנה לענין פקדון בפ' שבועת הפקדון ויש ללמוד משם לשבועת העדות עכ"ל. והנה כבר ביארנו דהא דחייב בשבועת הפקדון בלא לך לא לך על כל או"א משום דאית לי' לר"מ דהחיוב הוא על הכפירות ויש כאן כפירה לכל אחד ואחד והוכחנו דמטעם זה פסק ג"כ הרמב"ם הכי דחייב על כל או"א ולא מטעם דהוי כאומר שבועה לכל אחד ואתי לפי זה דהא דפוסק הרמב"ם בשבועת העדות דחייב על כל או"א ג"כ מהאי טעמא דלאו כאומר שבועה כל אחד דמי אלא משום דחיוב הקרבן הוא משום כפירת העדות וכיון דיש כאן כפירה לכל או"א הגם דאין כאן רק שבועה אחת מ"מ מחויב על כל או"א משום דהחיוב על כפירת העדות הוא ומוכרחין לומר כן כיון דהא דמחייב בשבועת העדות על כל או"א הוא משום דיליף משבועת הפקדון וזאת ביארנו דהרמב"ם פוסק דבין שאומר בו' ובין בלא ו' כר"ש דלא הוי כאומר שבועה לכל או"א ובע"כ הא דמחויב בשבועת העדות על כל או"א מוכרחין לומר משום דהחיוב בא משום כפירת העדות וכיון שכן נראה דמוכרחין לומר כאביי דהא דאין מחויב תרתי בשבועת העדות. משום שבועת העדות ושבועת ביטוי, הוא משום דילפינן מ,,לאחת" דאין יכולין לומר כדרבא דשבועת העדות הוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאין אתה יכול להחזירו לכללו דהא כבר ביארנו לעיל דטעמא דרבא לא שייך לומר אלא אם נימא דחיוב דשבועת העדות הוא משום שבועת שקר שייך שפיר לומר דהי' בכלל שבועת ביטוי ויצא מכלל שבועת ביטוי לידון בדבר החדש אבל אם נימא דחיוב דשבועת העדות הוא מחמת כפירת העדות א"כ לא