שמחת החג קלב

לומר דנתכפר משום שניהם בקרבן אחד אבל במזיד דבעלמא בשבועת ביטוי ליכא קרבן כ"א מלקות וא"כ האיך יכופר על איסור דשבועת ביטוי בהקרבן שמביא על שבועת העדות נמצא לפי זה דאי נימא דאיתי' לשבועת ביטוי בעולם יתחייב בשבועת העדות במזיד מלקות ג"כ חוץ מהקרבן שמביא דנהי דילפינן מלאחת דחייב רק קרבן אחד היינו דוקא בשוגג דיכולין לומר דהכפרה של הקרבן מכפר ג"כ על ביטוי אבל במזיד יחויב ג"כ מלקות חוץ מהקרבן כיון דאיתי' לשבועה בעולם ודוק

ונלענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם בהקדם מה שיש לדקדק על דברי הש"ס דשם דפרכינן מכלל דאביי סבר דאיתא לשבועה בעולם יש להקשות מנא לי' להש"ס לומר כן דאביי סובר דאיתא לשבועה בעולם הא נוכל לומר שפיר נהי דאביי לומד דאינו מחויב תרתי מלאחת אבל מ"מ כיון דגילתה התורה דאינו מחויב רק אחת בודאי הוא משום שבועת העדות בלבד ולא משום ביטוי דהא באמת יש לחקור בזה הא דגלי קרא דעל שבועת העדות אינו מחויב אלא חדא אי הגילוי קרא הוא דעל שניהם די בקרבן אחד או נימא דהגילוי קרא הי' דהחיוב הוא רק משום עדות ולא משום ביטוי. נראה דיותר מסתבר לומר דהחיוב הוא רק משום שבועת העדות בלבד דהא משום שבועת העדות ע"כ חייבה רחמנא דהא מחויב ג"כ בזדון הרי דחיוב שבועת העדות שאני משבועת ביטוי וזאת גילה קרא דאינו חייב אלא אחת א"כ אמאי לא נימא דהקרא דלאחת הוי מיעוט מביטוי כשאר מיעוטין דקרא. וראיתי להריטב"א בשבועות שפירש דהראי' מדברי אביי הוא מדאמר אביי דלעולם הוא מחויב אחת אי דאיתי' משום שבועת העדות נתחייב משום שבועת העדות ואם לאו מחויב משום שבועת ביטוי עכ"פ בשוגג עיי"ש וזאת ניחא דוקא לפי' הראשונים שפירשו דבפסולין או עכ"פ בחוץ לב"ד פטור לרבא ג"כ משום ביטוי א"כ ראי' שפיר דלאביי דחייב משום ביטוי דסבירא לי' דאיתא לשבועה בעולם. אבל לפי מה שביארנו אליבא דהרמב"ם דשיטתו הוא דאפילו רבא דסבירא לי' דליתי' לשבועה בעולם אעפ"כ יודה דבכל גוונא דפטור משבועת העדות מחויב משום ביטוי. א"כ ליכא ראי' כלל ממה דאביי סובר דבגוונא דליתי' לעדות מחויב משום ביטוי דסבירא לי' דאיתי' לביטוי בעולם דהא רבא ג"כ מודה בזה א"כ תקשה שפיר מאין לקח הש"ס דאביי דלומד דאינו מחויב תרתי מלאחת סובר דאיתי' לביטוי בעולם ודוק

ומה שנראה לפענ"ד הוא דבאמת תקשה אמאי לא קאמר אביי טעמא דרבא דהא דאינו מחויב שתים הוא משום דשבועת העדות יצא לידון בדבר החדש ואי אתה יכול להחזירו לכללו דהא הוא אחד מי"ג מידות שבתורה ובודאי לא יפלוג אביי על זה ונראה לומר דהא בהא תלי' דאביי אינו רוצה ללמוד מטעמא דרבא משום דפליג על רבא בדינא והוא דרבא דסובר דלהכי אין מחויב תרתי בשבועת העדות הוא משום דשבועת העדות הי' בכלל שבועת ביטוי ויצא לידון בדבר החדש סבר דלגמרי מיעטי' מהאי טעמא שבועת העדות מביטוי דאי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש ואביי סובר דאיתי' לשבועת ביטוי משום דסובר דהחזירו הכתוב לכללו דהוא סובר דהכתוב לאחת מאלה הוא מיעוט ג"כ דאין מחויב אלא אחת ולמה הוצרך הכתוב למעטי' דאינו מחויב אלא אחת הא אנן ידעינן ממילא מטעמא דרבא דהא שבועת העדות הוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש אלא ודאי בא הכתוב ללמדינו דאי משום האי טעמא נמצא דליתי' כלל לשבועת ביטוי והקרבן שמביא הוא משום שבועת העדות ואתי קרא לגלות דלא כן הוא אלא רק דקרבנות אינו מחויב שתים אבל מ"מ הקרבן שמביא הוא על שבועת ביטוי ג"כ והוי הכתוב דלאחת כמו מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות ונמצא דאביי דיליף מהקרא דלאחת לא יכול למילף מטעמא דרבא משום דמהכתוב ילפינן מה שאין יכולין למילף מטעמא דרבא ודוק

ובזה יהי' ניחא מה שיש לדקדק לכאורה על מאי דפריך שם הש"ס מכלל דאביי סבר דאיתי' לשבועה בעולם והאמר אביי וכו' פריך שם בתר דאמר רבא דשבועת העדות הוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש למה לא פריך שם הש"ס מיד בתר מימרא דאביי דילפינן מלאחת דאינו מחויב שתים לפרוך מכלל דאיתי' לשבועה בעולם והאמר אביי וכו' ולמה נטר שם בהאי פירכא עד סוף הסוגיא בתר דאמר רבא טעמי' דאינו מחויב תרתי משום דשבועת העדות יצא לידון בדבר החדש וכו'. וראיתי שהריטב"א הרגיש בזה וכתב שם דמדברי רבא נשמע לאביי דאיתי' לשבועה בעולם עיי"ש אבל לדברינו ניחא משום דבאמת מדברי אביי עצמו דיליף מלאחת דאינו מחויב תרתי אין ראי' דסבירא לי' דאיתי' לשבועה בעילם דאדרבא נימא מדגלי קרא דאינו מחויב אלא אחת ולא שתים לגמרי מיעטי' לשבועת ביטוי ואין יכול לפרוך מהא דאמר אביי דמודה רב היכא דנשבע שיודע לו עדות דפטור משום דליתי' באיני יודע לך עדות דאדרבא נימא מדאמר אביי כן הרי ראי' מפורשת דאביי סובר דהכתוב דלאחת מאלה לגמרי מיעט שבועת העדות משבועת ביטוי אבל בתר דאמר רבא טעמא דפטור משבועת ביטוי משום דשבועת העדות הוי דבר שהי' בכלל ויצא וכו' וא"כ אמאי לא קאמר אביי האי טעמא אלא ודאי דאביי סובר דאי משום האי טעמא הוי לגמרי ממעט שבועת ביטוי משבועת העדות ואביי סובר דלא לגמרי נמעיט שבועת ביטוי משבועת העדות לכן יליף מלאחת לכן פריך שפיר הש"ס מכלל דאביי סבר דאיתי' לשבועה בעולם ודוק

והנה יש לחקור הא דמחויב קרבן בשבועת העדות אם מחויב הוא משום השבועה שנשבע על שקר והא דשאני שבועת העדות משבועת ביטוי משום דהתם לא פעל כלום בשבועתו אבל הכא כפר עדות בשבועת השקר ושבועת שקר שכפר עדותו בה יש לה דינין אחרים משבועת השקר גרידא אבל מ"מ הוא עיקר החיוב משים שבועת השקר שנשבע או נימא דעיקר החיוב של שבועת העדות הוא מה שכפר עדותו אם יכפור עדותו בלא שבועה אז עובר באם לא יגיד גרידא אבל אם חיזק כפירתו בשבועה אז מחויב בקרבן אבל עיקר חיוב הקרבן משום איסור כפירת