שמחת החג קלא

דליתי' בלהבא נמי מחויב בשבועת ביטוי למה אפקה רחמנא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי פירוש הא ג"כ בלי חיוב דשבועת העדות מחויב משום שבועת ביטוי ולמה כתב רחמנא כל הדין דשבועת העדות אמרוהו רבנן קמי' דאביי לאחיובי עלי' תרתי פירוש דלכך כתב רחמנא כל הדין דשבועת העדות לחייב משום שבועת העדות נמי חוץ ממה שמחויב משום שבועת ביטוי אמר להו תרתי לא מציתו אמריתו דתני' לאחת מאלה לאחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתים ופרכינן לאביי למאי הלכתא אפקה רחמנא ומשני לאיתייב בשבועת העדות קרבן על השוגג כמזיד דאילו משום שבועת ביטוי במזיד ליכא קרבן אבל משום שבועת העדות מחויב קרבן ג"כ במזיד ופרכינן שם עוד על אביי עיי"ש. ואח"כ קאמרינן שם רבא אמר משום דהוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. פירוש דרבא קאמר דלא צריך למעוטי' מאחת דאינו מחויב שתים משום ביטוי נמי דלא צריך קרא להכי משום דשבועת העדות הוה לי' דבר שהי' בכלל שבועת ביטוי ויצא לידון בדבר החדש דצריך להיות בב"ד ובראוין להעיד אין לך בו אלא חדושו וחייב רק משום עדות ולא משום ביטוי ופרכינן שם מכלל דאביי סבר דאיתי' לשבועה בעולם והאמר אביי מודה רב באומר לחבירו שבועה שאני יודע לך עדות דפטור הואיל וליתי' באיני יודע לך עדות הרי דאביי סובר דליתי' לשבועת ביטוי בשבועת העדות ומשני הדר בי' אביי מההיא ע"כ. הרי לך בהדיא דאי ילפינן מלאחת דאינו מחויב אלא קרבן אחד אתי לפי זה דאיתי' לשבועת ביטוי ואי נשבע שיודע לו עדות חייב ואי נאמר דפטור בנשבע באני יודע לו עדות מוכרחין לומר דהא דאינו מחויב אלא אחת בשבועת העדות כדרבא משום דעדות הוי יצא לידון בדבר החדש והרמב"ם דכתב טעמא דאינו מחויב אלא אחת כדאביי משום דילפינן מלאחת וג"כ פסק שם בהל' י"ח דהנשבע שיודע לו עדות ונמצא שאינו יודע דפטור משום דליתי' בלאו באיני יודע לו עדות הוא תרתי דסתרי לפי סוגיא הנ"ל דשבועות דמוכרח שם הסוגיא לומר דאביי דיליף דאינו מחויב תרתי מלאחת הדר בי' ממאי דאמר לעיל ומודה רב באומר לחבירו שבועה שיודע לו עדות דפטור ודוק

הבאתי הסוגיא הנ"ל באריכות קצת כדי שיהי' מבורר דברינו לקמן בעזהי"ת ולדידי קשה על הרמב"ם דהנה רש"י ז"ל שם בסוגיא ד"ה איתי' לשבועה בעולם כתב וז"ל כלומר איתי' לשם שבועת ביטוי באיני יודע לך עדות וכו'. ונ"מ היכא דאיתי' לביטוי וליתי' לעדות כגון בפסולין לעדות או שלא בב"ד דליכא למפטרי' מלאחת מחויב משום שבועת ביטוי עכ"ל אתי לפי זה דלרבא דסבירא לי' דליתי' לשבועה בעולם אפילו פסולי עדות או שלא בב"ד דליכא לחיובי משום שבועת העדות אעפ"כ משום ביטוי נמי פטורין והנה הרמב"ם פסק כרבא באני יודע לך עדות דפטור משום דליתי' לשבועה בעולם אעפ"כ פסק שם הל' י"ד וכן שם פ"י הל' י"ט דחייב משום שבועת ביטוי במקום דליכא לאיחיובי משום שבועת העדות כגון חוץ לב"ד או פסולי עדות עיי"ש ונמצא דהרמב"ם סותר דברי עצמו לפי מה שפירש רש"י ז"ל דאי ליתי' לשבועה בעולם אפילו פסולי עדות דליכא קרבן שבועת העדות נמי פטור מביטוי ודוק

אך קושי' זו יכולין לתרץ ולומר דהרמב"ם פליג על רש"י ז"ל וסבירא לי' דבפסולי עדות או חוץ לב"ד דליכא לדין דשבועת העדות כולי עלמא מודו דשייך ביטוי דהמחלוקת של אביי ורבא הוא דוקא היכא דשייך שבועת העדות ומחויב להביא קרבן משום שבועת העדות אי מביא משום ביטוי נמי אותו הקרבן גופי' או דאותו קרבן הוא רק משום שבועת העדות ושבועת ביטוי ליתי' כלל אבל היכא דלא שייך כלל שבועת העדות כגון בפסולין אז מחויב משום ביטוי דמאי שנא משאר שבועת ביטוי ודוק. וראיתי להרשב"א שמביא בשם הרמב"ן ג"כ דאפילו לרבא דסבירא לי' דליתי' לשבועת ביטוי כלל אבל מ"מ בקרוב ופסול דלא הוי עדות מחויב משום ביטוי ופליג ג"כ בזה על רש"י ז"ל דכתב דבפסולין להעיד ליתי' משום ביטוי לרבא אך בזה יודה הרמב"ן לרש"י ז"ל דבחוץ לב"ד כיון דהם כשרין להעיד אעפ"י דבחוץ לב"ד ליכא חיוב משום שבועת העדות מ"מ ביטוי ג"כ ליכא לרבא דסבירא לי' דליתי' לשבועת ביטוי כלל וכן היכא דלא יחד עדיו ושלא שמעו מפי התובע דליכא חיוב מדין עדות מ"מ מדין ביטוי נמי ליכא לרבא דסבירא לי' דליכא לביטוי בעולם. וזאת יהי' הנ"מ בין אביי ורבא דלאביי מחויבין משום ביטוי בחוץ לב"ד ושלא שמעו מפי התובע ולרבא פטורין מכל אבל מדברי הרמב"ם לא משמע הכי דמשמע בהדיא דהרמב"ם סבירא לי' דכל היכא דליכא לדין דשבועת העדות יהי' מאיזה טעם שיהי' איתי' לדין דשבועת ביטוי עיין ברמב"ם פ"י מהל' שבועות הל' י"ט ופ"ט הל' י"ד ומוכרחין לומר אליבא דהרמב"ם דהמחלוקת דאביי ורבא אי איתי' להביטוי בעולם הוא היכא דמחויב משום שבועת העדות והמחלוקת הוא בזה גופי' אי הקרבן שמביא משום שבועת העדות מכפר ג"כ על ביטוי נמי או לא דשבועת ביטוי ליתי' כלל והנ"מ לדינא מזה יהי' להרמב"ם בזה גופי' אי נשבע שיודע לו עדות אי מחויב משום ביטוי או לא דאי נימא דהקרבן של שבועת העדות מכפר ג"כ על ביטוי נמצא דאיתי' בלאו ואי נימא דליתי' לביטוי כלל בעולם פטור ג"כ בנשבע שיודע לו עדות משום דליתי' בלאו ודוק. אבל למצא נ"מ להרמב"ם במחלוקותם בגונא דליתי' לעדות אי מחויב משום ביטוי או לא ליכא למימר משום דאי ליתי' לקרבן משום שבועת העדות כולי עלמא יודו דמחויב משום ביטוי כמו שכתבנו

ולפענ"ד נראה דיש עוד נ"מ בין אביי ורבא במחלוקותם אי הקרבן שמביא משום שבועת העדות כולל נמי בכפרתו שבועת ביטוי או לא דהנ"מ יהי' אם במזיד יחויב ג"כ במלקות משום ביטוי נמי או לא. דהנה אם נימא דהקרבן שמביא משום שבועת העדות מכפר רק על איסור דשבועת העדות לכן אפילו במזיד יחויב רק בקרבן אבל אי נימא דהחיוב קרבן הוא משום ביטוי ג"כ זאת ניחא דוקא בשוגג דבעלמא בשבועת ביטוי נמי מחויב קרבן יכולין ומר