שמחת החג קל

כאן דבעי' דרב"ח הוא בבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים תקשה שפיר מהו הדמיון בזה שמדמה מר זוטרא ובע"כ מוכרחין לומר לפירוש רש"י ז"ל דמר זוטרא מדמי כמו דהתם בזבחי שלמים לאחר זריקה הגם דעכשיו הוא היתר אעפ"כ בעי רמי ב"ח לומר דמעיקרא קמתפיס כמו שהי' בשעת האיסור כמו כן מדמי מר זוטרא הכא הגם דבשעה שהתפיס בה חברתה היתה עדיין אסורה אעפ"כ אי אמרינן דבצננא מתפים צריכה להיות מותרת דכוונתה היתה כמו שתהי' האשה לבסוף כן גם היא תהי' וע"ז הוא דחיית הש"ס שפיר דלא דמי דהתם בבעי' דרמי בר חמא אין הבעי' היא משום דאמרינן דמתפיס כמו שהיתה מעיקרא אלא אפילו דמתפיס כהשתא נמי איכא למבעי' משום דגם לאחר הזריקה עדיין מקדש קדיש אבל הכא בשעה שחברתה מתפיסה בה עדיין יש עלי' הנדר ואין סברא לומר דחברתה מתפיסה בצננא אבל הכא בזבחי שלמים דמתפיס בעידן היתירא יש למבעי' אי מתפיס בהיתירא או בהקדושה שנמצא עלי' עדיין כן נלענ"ד לדחוק ולפרש פירוש רש"י ז"ל. אבל יהי' איך שיהי' מ"מ פירוש רש"י ז"ל ברור מללו דלפי הדחי' שדחי הש"ס סוברת דבעי' דרב"ח דבעיקרו קמתפיס היינו דאפילו מתפיס בצננא דהיינו כהשתא אעפ"כ צריך להיות אסורה משום דמתפיס בהקדושה שיש על הבשר ג"כ לאחר זריקה ולאיכא דאמרי בעי' דרב"ח הוא משום דאמרינן דבעיקרו קמתפיס היינו דמתפיס כמו שהיתה כמעיקרא דהוי כמו שאומר הרי בשר זה כזבחי שלמים כדביארנו. ויכולין לומר דלהכי שינה מר זוטרא לשון הבעי' דרב"ח ממה ששנינו בסוגיא דנדרים. דבנדרים היא הבעי' אי בעיקרא או בהיתרא קמתפיס ובנזיר שם מביא בעית רב"ח אי בעיקרא קמתפיס או בצננא קמתפיס משום דמר זוטרא סובר כהאיכא דאמרי דבעית רב"ח היא אי מתפיס כמו שהיתה מעיקרא או כמו שהיא עתה והיינו לשון בצננא כמו שפירש רש"י ז"ל דהיינו לבסוף כדבר שהוא חם שהצטנן לבסוף אבל הסוגיא דנדרים סוברת כדחיית הש"ס דכיון דהבעי' דרב"ח הוא אפילו דנימא דמתפיס כהשתא נמי יש לאסור לכן לא כתב הש"ס דהבעי' הוא אי בעיקרו קמתפיס או בצננא דהיינו כהשתא דאפילו נימא דבהשתא קמתפיס נמי איכא למבעי' אי מתפיס בקדושת הקרבן או בהיתרא לכן תני הש"ס בנדרים הלשון דבהיתרא קמתפיס ודוק

והנה הרמב"ם דפוסק דבעיקרו קמתפיס פוסק כהאיכא דאמרי דסברי דבעיית רב"ח הוא משום דהוי כמתפיס בשם שלמים כמו שביארנו לכן פסק שפיר דמתפיס בבשר בכור לאחר זריקת דמים מותר משום דהוי מתפיס בשם בכור ומתפיס בשם בכור הוי דבר האסור כדביארנו אבל הש"ס בנדרים דרצה לומר דתנאי פליגי במתפיס בבכור לאחר זריקת דמים אי מותר או אסור פליגי בזה אי בעיקרו קמתפיס או בהיתרא הוא משום דהש"ס דנדרים סוברת דבעי' דרמי בר חמא דבעיקרו קמתפיס היינו לומר דאפילו מתפיס כהשתא נמי אסור משום דמתפיס בהקדושה שעודנה. על הבשר כמו שהוכחנו מלשון הש"ס דנדרים דתני הלשון בהיתרא קמתפיס ולא בצננא או בדהשתא קמתפיס משום דאפילו נימא דבדהשתא קמתפיס נמי איכא למבעי' אי מתפיס בהקדושה שעל הבשר לכן סובר הש"ס דנדרים דגם בבכור איכא למבעי' בעי' דרב"ח דגם בבכור איכא קדושת פה לכן פשיט שפיר דתנאי דפליגי בבכור יפלגו נמי אי בהיתרא או בעיקרא קמתפיס אבל אנן דקיי"ל כסוגיא דנזיר דבעית דרמי ב"ח הי' משום דמתפיס בשם הקרבן לא שייך בעי' זו בבכור משום דשם בכור הוי דבר האסור כדביארנו ולכן פסק הרמב"ם שפיר דמתפיס בבשר בכור לאחר זריקת דמים הוי דבר האסור ודוק. והשתא אתי פסק הרמב"ם כמין חומר הא דפסק בהל' י"ג דמתפיס בשם בכור דמותר הוא משום דמתפיס בשם בכור הוי לכולי עלמא דבר האסור כמו שביארנו לעיל ואין מתפיסין בדבר האסור והא דפסק דמתפיס בבשר בכור לפני זריקת דמים דאסור משום דפסק דבשר בכור הוי דבר הנדור משום דצריך להקדישו והא דמתפיס בבשר בכור לאחר זריקת דמים דמותר משום דהגם דהרמב"ם פסק דבעיקרו קמתפיס היינו דהוי כמתפיס בשם הקרבן ומתפיס בשם בכור הוי דבר האסור כמו שביארנו אבל במתפיס בשלמים דמתפיס בשם שלמים הוי דבר הנדור לכן פסק הרמב"ם דמתפיס בבשר שלמים בין קודם זריקה ובין לאחר זריקה דאסור והא דפשיט הש"ס דנדרים מתפיס בבשר שלמים לאחר זריקה ממתפיס בבכור משום דהש"ס דנדרים סובר דבעיקרו קמתפיס היינו בהקדושה שעלי' וזה שייך ג"כ בבכור ואי נימא דבעיקרו קמתפיס הי' ג"כ במתפיס בבכור לאחר זריקה צריך להיות אסור אבל אנן דקיי"ל דבעיקרו קמתפיס היינו בשם הקרבן ולא בקדושת הקרבן פסק הרמב"ם שפיר במתפיס בבשר בכור לאחר זריקה דמותר משום דמתפיס בשם בכור הוי דבר האסור ודוק

סימן כא

הרמב"ם פ"ט מהל' שבועות הל' י"ד כתב שם וז"ל כל מקום שאמר פטור פטור משבועת העדות אבל חייב בשבועת ביטוי והוא שנשבע או שענה אמן אם השביע אחר שהרי נשבע על שקר אבל המחויב בשבועת העדות אינו חייב משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת העדות בלבד שהרי הכתוב הוציא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי לחייב המזיד בה כשוגג בקרבן אבל לא במלקות שנאמר לאחת מאלה במין אחד ממיני שבועות אתה מחייב הנשבע וכו' עיי"ש. והקשה הכס"מ על דברי הרמב"ם במה שכתב דמאחת מאלה ילפינן שאינו מחויב משום שבועת ביטוי, מהסוגיא דשבועות (דף כ"ה ע"ב) גבי מחלוקת דרב ושמואל בשבועה דליתי' בלהבא אי חייב או פטור. איתא שם אמר אביי ומודה רב באומר לחבירו שבועה שאני יודע לך עדות דפטור הואיל וליתי' בכלל שאיני יודע לך עדות משום דנשבע שאינו יודע לי עדות מחויב משום שבועת העדות ולא משום שבועת ביטוי ומילתא דליתי' בלאו והן פטור משבועת ביטוי. ואח"כ פרכינן שס לרב דאמר דאע"ג