שמחת החג קכט

בקדושה דהאידנא נלענ"ד דהוא מחלוקת בין תרי לישני דהש"ס בסוגיא דנזיר (דף כ"ב ע"ב) גבי הא דבעי שם אי בעל מיעקר עקר או מיגז גייז למאי נ"מ לאשה שנדרה בנזיר ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרינן מיעקר עקר ההיא נמי אישתראי ואי אמרינן מיגז גייז איהי אישתראי חברתה אסורה ומסקינן שם ת"ש דתני' בהדי' האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה היא מותרת וחברתה אסורה ש"מ דבעל מיגז גייז ואמר שם מר זוטרא ברי' דר' מרי היינו דבעי רמב"ח דבעי רמב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס או בצננא מתפיס ופירש שם רש"י ז"ל דמר זוטרא מדמה הך דמבעי' בש"ס באשה שנדרה בנזיר ובאה חברתה ואמרה ואני והפר בעלה של ראשונה אי מותרת ג"כ האחרונה להך בעי' דרמב"ח. ואפילו נימא דהבעל מיגז גייז נמי יכולה להיות מותרת אי אמרינן דבצננא קמתפיס ופירוש של בצננא פירש רש"י ז"ל שם ד"ה או דלמא בצננא מתפיס וז"ל בהיתירא דאית בי' והיינו לאחר זריקה וכו' בצננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף וכו' עכ"ל עיי"ש. ודחי שם הש"ס מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים אע"ג דלאחר שנזרק דמו מצי אכיל לי' בחוץ מקדש קדיש אבל הכא אי ס"ד דבצננא מתפיס הא הפר לה בעלה ופירש שם רש"י ז"ל ד"ה מי דמי וז"ל אפילו אמרת בצננא מתפיס אפ"ה אסור דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים מקדש קדיש דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד וכו' אבל הכא וז"ל רש"י ז"ל ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט עכ"ל. ואמרינן שם עוד בסוגיא איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא ודאי וז"ל רש"י ז"ל שם ד"ה איכא דאמרי דאמר אע"ג דלאחר זריקת דמים מקדש קדיש כיון דמצי אכיל לי' חוץ לחומת העזרה בכל העיר אי אמרת דבצננא מתפיס ודאי שרי עיי"ש הרי דלפירוש רש"י ז"ל הוא מחלוקת מפורשת בין לישנא קמא לאיכא דאמרי דללישנא קמא מחלק דהתם בבעי' דרמב"ח אפילו נאמר דבצננא מתפיס נמי בעי לן שפיר משום דאפילו בדהשתא קמתפיס נמי אית לן לאיבעי' אי בהיתירא קמתפיס או קמתפיס בהקדושה שיש לה עוד עלי' דעדיין אית לה עוד קדושה לענין דנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכדומה וכיון דאית בה עדיין קדושה יכול להתפיס בה הרי מזה בהדי' דהפירוש של בעיקרו לאו היינו מעיקרא אלא בעיקרו היינו בעיקר הקרבן דהיינו הקדושה שיש עדיין עלי' אבל להאיכא דאמרי דאמר דהיינו בעי' דרמב"ח ופירש שם רש"י ז"ל דאי בהשתא קמתפיס ודאי מותר משום דנאכל בכל העיר ובעי' דרמב"ח על כרחך הוא משום דאמרינן דיכול להיות דמתפיס בקדושת השלמים כמו שהיתה מעיקרא הרי מזה דבחקירתנו הוא מחלוקת לפירוש רש"י ז"ל בין לישנא קמא להאיכא דאמרי בנזיר דללישנא קמא בעי' דרמב"ח הוא אפילו נימא דודאי בהשתא קמתפיס ולאיכא דאמרי בעי' דרמב"ח הוא דוקא משום דאמרינן דמתפיס כמו שהיתה מעיקרא ודוק

והנה ראיתי לחדושי מהר"ץ חיות דהקשה שם בנזיר (דף י"ב) על רש"י ז"ל ד"ה אי דמי דכתב רש"י דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים מקדש קדיש דאינו נאכל אלא לב' ימים והקשה מהא דכתב הר"ן בנדרים (דף י"ב ע"א) דמה דאסורה לזרים אינו מחמת הנדר דא"כ הי' אסור לכל רק זה הוי דבר האסור ואין מתפיסין בדבר האסור וא"כ הכא נמי מאי דאסורה לשני ימים ולילה אחד הוא נמי לא מטעם קדושה אלא מחמת דהוי דבר האשור ולענ"ד לא קשיא דכוונת רש"י ז"ל לא הי' דמתפיס בההוא איסור דאסורה לאחר שני ימים ולילה אחד דהא מיירי כאן בעדיין דלא עבר זמנן אך הוא ראי' בעלמא כיון דמוכרח לאכול לשני ימים ולילה אחד הרי דיש עדיין קדושתו שהקדיש ונהי דבדינא מותרת לאכול אבל הוא אינו מתפים בדינא דהאי קרבן אלא בהקדושה שעלי' כמו שביארנו דדמי למתפיס באזכרות שבתורה וכוונת הר"ן דנדרים דשם הוא דמאי קמבעי' להש"ס דאפילו נימא דמתפיס בהדינין שעל הקרבן ג"כ אסורה משום דיש עלי' עדיין דיני איסירין דאסורה לטמאין וכדומה על זה משני הר"ן שפיר דהדיני איסורין הוי דבר האסור אבל הקדושה שיש על הקרבן הוי קדושת פיו ממש ודוק

איברא דפירוש רש"י ז"ל שם בנזיר קשה להולמו דלפי פירוש רש"י ז"ל רצה מר זוטרא לדמות בעי' דרמי בר חמא להך בעי' לאשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה אי ניתרת ג"כ חברתה שהתפים בה דאי אמרינן דבצננא קמתפיס צריכה להיות ג"כ מותרת וכיון דתני' בהדיא דחברתה אסורה הרי דבעיקרו קמתפיס ונפשט בעי' דרב"ח דצריך להיות אסור במתפיס בזבחי שלמים לאחר זריקת דמים כן הוא פירוש רש"י שם לענ"ד א"כ מהו הדתי' שדחי הש"ס דלא דמי משום דבבעי' דרמי בר חמא הוא אפילו נימא דבצננא מתפיס נמי צריך להיות אסור משום דאע"ג דנזרק דמו מקדש קדיש א"כ אדרבה דתפשוט בעי' דרב"ח משום דאפילו נימא דבצננא מתפיס נמי יש צד להיות אסור ואי אמרינן דבעיקרו מתפיס בוודאי אסורה וכיון דמהכא נפשוט דבעיקרא קמתפיס בוודאי אסורה ואמאי לא תפשוט ועיי"ש בתוס' ובפירוש הרא"ש ז"ל דנתקשו בזה לפרש פירוש הש"ס דשם עיי"ש. ולפרש דעת רש"י ז"ל הי' נראה דבאמת דלפירוש רש"י ז"ל קשה מהו הדמיון שמדמה מר זוטרא הך בעי' באשה שנדרה בנזיר לבעי' דרב"ח דהתם בבעי' דרמי בר חמא מיירי במתפיס בבשר של זבחי שלמים לאחר זריקה דכמו שהוא עתה הרי היא מותרת לזרים והכא באשה שנדרה בנזיר הרי מיירי דהאשה שהתפיסה בחבירתה היתה קודם שהפר לה בעלה וא"כ מהו הדמיון נהי דבאשה שנדרה בנזיר והתפיסה בה חברתה אמרינן דבעיקרא קמתפיס היינו משום דבשעה שהתפיסה היתה עדיין חברתה אסורה ובעל מיגז גייז אבל הכא בבשר של זבחי שלמים הא מיירי כאן דהיו לאחר זריקת דמים דמותרין כבר לזרים וקושי' זו באמת הקשה שם תוס' ד"ה מר זוטרא על פירוש הר"מ ז"ל ותירצו בזה דסוגיא דהכא סוברת דרמי בר חמא מיירי אפילו במתפיס בבשר זבחי שלמים לפני זריקת דמים עיי"ש אבל רש"י ז״ל לא פירש כן הכא דפירש