שמחת החג קכח

וכוונתו היתה דדבר זה יהא כשלמים או נימא דהפירוש של בעיקרו הוא משום דאע"ג דשלמים לאחר זריקת דמים מותר לאכול מ"מ עדיין יש להם קדושה לכן המתפיס בהן אמרינן דמתפיס בעיקרן דהיינו בקדושתן ולא בדינן דנהי דאין להם דין איסור אבל מ"מ הוא מתפיס בקדושה שיש עליהן דלא גרע ממתפיס באזכרות שבתורה דאמרינן כיון שיש עליהן קדושת פה שהסופר מקדיש אותן בשעת כתיבתן לכן שייך בהן התפסה אע"פ שאין שייך בהן איסור אכילה כמו כן במתפים בשלמים לאחר זריקת דמים אע"פ שמותרין באכילה אעפ"כ אי אמרינן בעיקרו קמתפיס אינו מתפיס בדינין שיש על הדבר אלא בקדושה שיש על הדבר לכן אסור נמצא לפי פירוש זה דהפירוש של בעיקרו הוא לאו מלשון ,,מעיקרא״ אלא מלשון ,,עיקר״ דאפילו מתפיס בדהשתא נמי אסור ודוק

והנה בעיית רמי בר חמא בבשר שלמים לאחר זריקת דמים אין נפקותא כלל בחקירתנו דבין אם נאמר דבעיקרו קמתפיס היינו שמתפיס בשם של שלמים שיש על הבשר ובין אם נאמר שמתפיס בקדושת שלמים שיש על הבשר שייך שפיר לומר דהמתפיס בשלמים לאחר זריקת דמים דיהא אסור אבל בבשר בכור לאחר זריקת הדם יש לענ"ד נפקותא גדולה בחקירתנו אי שייך בבשר בכור לאחר זריקת דמים בעיקרו קמתפיס או לא דלפי מה שביארנו לעיל דהמתפיס בשם בכור הוי דבר האסור אבל המתפים בקדושה שיש על בשר הבכור הוי שפיר דבר הנדור אתי לפי זה דאם נימא דהפירוש של בעיקרו קמתפיס היינו דתופס בהקדושה שיש על הבשר ג"כ לאחר זריקה שייך שפיר בבשר בכור נמי בעיית רמב"ח דאי נימא בעיקרו קמתפיס הוי אסור אבל אי נימא דהפירוש של בעיקרו קמתפיס היינו דמתפיס בשם שעל הבשר והוי כאומר דבשר זה יהא כשלמים כיון דעדיין שם שלמים על הבשר א"כ בבכור לא שייך בעיית רמב"ח כלל דאפילו נימא דבעיקרו קמתפיס הוי כאומר דבשר זה יהא כבכור וזאת ביארנו דהמתפיס בשם בכור הוי מתפיס בדבר האסור נמצא לפי זה דאעפ"י דהמתפיס בבשר בכור לפני זריקת דמים הוי מתפיס בדבר הנדור ואסור אבל המתפיס בבשר בכור לאחר זריקת דם מותר משום דלא שייך לומר בזה בעיקרו קמתפיס דהמתפיס בשם בכור הוי מתפיס בדבר האסור ודוק

אך באמת יש לעיין בחקירתי שחקרתי דנימא דהפירוש של בעיקרו קמתפיס היינו שתופס בעיקר הקרבן דהיינו הקדושה שנמצא עוד עלי' משום דעדיין יש קדושה על הבשר יש לעיין בזה אם הקדושה שנמצא עתה על הבשר היא עדיין קדושת פיו או נימא דהקדושה שנמצא עתה על הקרבן הוא קדושת גבוה דלאחר שחיטה וזריקה דכיון דניתרת לאכול לכהנים או לזרים נסתלקה קדושת פיו וחל עלי' קדושת גבוה ולפי זה אין יכולין להתפיס בהקדושה שנמצאת על הקרבן לאחר שחיטה וזריקה משום דהוי דבר האסור והגם דבעולה ואימורין יכולין להתפיס אפילו לאחר שחיטה חריקה נמי היינו משום דכיון דאסורין כמו שהי' קודם הזריקה הרי כבר מוכח דקדושתו עדיין מונח על הדבר כמו שהקדיש אבל הבשר דנאכל דמכח קדושתו היתה צריכה להיות אסורה דלא מצינו הקדש דיהי' מותר לזרים יכולין לומר דקדושתו נסתלקה בהזריקה שהיתה כדין ועל הבשר מונח קדושת גבוה כן יכולין לומר ודוק

ולכאורה יכולין לומר אם על הקרבן לאחר שחיטה וזריקה יש עדיין קדושת פיו או לא. יהי' תלוי בפלוגתא דסוגיות מס' שבועות (דף כ"ד ע"ב) וכריתות (דף י"ד ע"א) אי יש שאלה לאחר שחיטה וזריקה או לא. דהנה בשבועות שם פריך הש"ס על הא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד ופרכינן שם דלתני חמש כגון שנשבע על חלב בכולל עם תאנים ומשני כי קתני מילתא דאיתא בשאלה מלתא דליתא בשאלה לא קתני ופרכינן שם והרי הקדש דאיתי' בשאלה ואעפ"כ קתני ומשני הא אוקמינן בבכור דלא שייך שאלה הרי מזה בהדי' דעל קרבן לאחר שחיטה וזריקה מהני שאלה דאוקמינן בבכור. ובכריתות (דף י"ג ע"ב) הקשה שם התוס' ד"ה ארבע חטאות ואשם אחד. וז"ל וא"ת אמאי לא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכל ואכלה. וי"ל מידי דאיתי' בשאלה לא קתני ומוקדשין דקתני אעפ"י דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרק דמן כהלכתן ליתי' בשאלה אבל ליכא למימר דמיירי בבכור שהרי קאמר בגמרא אקדשי' וכו' ואי הוי מיירי בבכור לא הי' אומר אקדשי' שהרי קדוש בפטר רחם עכ"ל עיי"ש. הרי דכתבו בהדי' דלאחר שחיטה וזריקה לא מהני שאלה ומוכרחין לפרש כן דהא מוכרח מהש"ס דכריתות דהכא לא מיירי בבכור וא"כ מוכרחין לומר דהא דלא מהני שאלה משום דלאחר זריקה לא מהני שאלה. והי' נראה לפרש דבהא פליגי דהסוגיא דשבועות סוברת דלאחר שחיטה וזריקה עדיין מונחת קדושת פיו על הבשר לכן מהני שאלה אבל הסוגיא דכריתות סוברת דלאחר שחיטה וזריקה נסתלקה קדושת פיו וחלה קדושת גבוה לכן לא מהני שאלה דאין לו על מה לשאול דהא קדושתו כבר נסתלקה וליכא לאקשויי מ"מ לא. גרע מאכלה כולה דפסקינן דנשאלין עלי' דיכולין לומר דגרע וגרע דהתם באכלה כולה דהשבועה לא נסתלקה אך הדבר נסתלק לכן כיון דמחויב עדיין מלקות בשביל השבועה נחשבת כאילו הדבר בעין אבל הכא דעצם הקדושה שעשה נסתלקה א"כ אין לו על מה להשאל לכן לא שייך שאלה כן יכולין לכאורה לומר דזהו סברת מחלוקתם אך באמת צריכין לומר דסברת התוס' דלאחר שחיטה וזריקה לא מהני שאלה, הוא מטעם אחר והוא משום דכיון דכהנים משלחן גבוה קזכו לא גרע מתרומה לאחר נתינתה לכהן דלא מהני עלי' שאלה וכן הכא אפילו בקדשים קלים דהבעלים גופי' אוכלין הבשר אבל מ"מ הבעלים נמי משולחן גבוה קזכו לכן הוי כמו מסרה לגזבר דלא מהני שאלה ואפילו בעולה דלא קזכו לא הכהנים ולא הבעלים אבל מ"מ אכילת מזבח נמי חשיבה אכילה והוי נמי כנתנה לכהן דלא מהני שאלה ודוק

ונלענ"ד דהחקירה שחקרנו אם הפירוש של בעיקרו קמתפיס הוא דמתפיס כמו שהיתה מעיקרו דהיינו בשם השלמים או נימא דמתפיס