שמחת החג קכז

אפילו נימא דחל על הבכור בקדושתו קדושת פה נמי הי' צריך להיות דבר האסור ובאמת ק"ו הוא מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שיש לו ברירה לברור כל בהמה שירצה אעפ"כ אמרינן דכיון דאינו יכול להקדיש בלשון זה אם אינו מחויב חטאת אין בלשון הזה כח למיחל קדושת קונם כמו שהוכחנו לעיל בהדיא מדברי הרמב"ם כש"כ וכש"כ בבכור דמוכרח להקדיש רק הבכור ובהמה אחרת אינו יכול להקדיש בלשון זה בודאי אינו צריך ליחול בלשון זה קדושת קונם ודוק

אך באמת נראה לי לחדש ולומר דהא דביארנו לעיל דחטאת ואשם אי לא דבאין בנדר ע״י קבלת נזירות הי' דבר האסור היינו דוקא היכא דאמר סתם הרי אלו כחטאת או אמר הרי הן חטאת דכיון דקדושת חטאת אין יכול לקבל עליו אי לא הי' מחויב בדבר לכן שייך שפיר הסברא דכמו דאין יכול להקדיש הקדש גמור בלשון זה כמו כן אין יכול להקדיש בלשון זה הקדש פרטי אבל היכא דמונח בשר חטאת קמי' ובשר דהאיך גבי' ואמר זה כזה אז נראה דהוי מתפיס בנדר גמור אפילו בלא האי טעמא דהרמב"ם דיכול למתפים חטאת בנדר בנודר בנזיר משום דהיכא דהתפיס בשם חטאת כגון דאמר סתם דבשר זה יהא כחטאת אז שייך שפיר לומר כיון דקדושת חטאת אין יכול לחול אלא א"כ הי' מחויב חטאת לכן אין יכול לחול בלשון חטאת קדושת קונם נמי כדביארנו אבל היכא דהי' מונח בשר חטאת ואמר על בשר חולין זה כזה נמצא דלא התפיס כלל בשם חטאת אלא בשם הקדושה שהוא על בשר החטאת והקדושה שמונחת על בשר החטאת בא מכח קדושת פה נמצא דהוי שפיר מתפים בדבר הנדור ודוק. וכדי לבאר ביתר ביאור החילוק בין התפיס בשם חטאת להיכא דמתפיס סתם בבשר חטאת נראה משום דכל קרבנות יש להן דין קדושה מיוחדת ששייכת רק במין קרבן זה כגון קדושת החטאת אינה דומה כלל לקדושת העולה בין בהקרבתה בין בכפרתה וכדומה אבל מ"מ בכל הקרבנות יש קדושה כוללת שכוללת כל הקרבנות כולן לכן נהי דהיכא דהתפיס בשם חטאת דאינו יכול להתפיס בשם זה משום דשם חטאת אינו כולל רק קדושת חטאת אבל מ"מ בבשר חטאת גופי' היכא דהתפיס ואמר זה כזה נמצא דמתפיס סתם בהקדושה המונחת על הבשר והקדושה שהיא על החטאת בא מכח קדושת פיו וממילא הוי מתפיס בדבר הנדור כן נלענ"ד לחלק בין היכא דמתפיס בשם חטאת למתפיס בבשר חטאת והא דהוצרך הרמב"ם לומר דהטעם דחטאת הוי מתפיס בדבר הנדור הוא משום דמתפיס קדושת חטאת בנדר דהיינו בנזיר היינו דוקא משום דהרמב"ם מיירי שם היכא דמתפיס בשם חטאת כגון דאמר הרי הן כחטאת או הרי הן חטאת דבגווני כאלו מיירי שם הרמב"ם עיי"ש אבל היכא דמתפיס בבשר חטאת גופי' הוי מתפים בדבר הנדור ג"כ בלא האי טעמא נמי ודוק. וכיון דבאנו לידי סברא זו ממילא לא תקשה על סברתנו לעיל למה הוי בכור דבר הנדור משום דמצוה להקדישו וחל קדושת פיו אבל מ"מ הא אין בידו לעשות קדושה זו כדהקשינו לעיל אבל לדברינו נוכל לומר דהא דאמרינן דבכור הוי דבר הנדור לאו באופן דמתפיס בשם בכור כגון דאמר הרי עלי כבכור אלא באופן דמתפיס בבשר בכור כגון דמונח בשר בכור ואמר זה כזה או היכא דאמר הרי עלי כבשר בכור לפני זריקת דמים דאז איננו מתפיס בשם בכור רק בקדושה שעל הבשר בכור וכיון דמצוה להקדישו נמצא דמונח על הבשר בכור קדושת פה לכן היכא דמתפיס בבשר בכור איננו מתפיס בשם קדושת בכור רק בקדושת הבשר וקדושת הבשר הוי דבר הנדור והא דמסקינן שם בגמרא לעולם לפני זריקת דמים אין הפירוש דמיירי דאמר סתם דאמר הרי עלי כבכור אלא דמיירי נמי דאמר הרי עלי כבשר זה או דמחית בשר בכור ואמר זה כזה אך מעיקרא מיירי דהבשר הי' לאחר זריקת דמים ופליגי אי בעיקרו קמתפיס או בהיתירא קמתפיס והשתא משני דמיירי שפיר לפני זריקת דמים. נמצא לפי דברינו חידוש גדול דאף מאן דסובר דבכור הוי דבר הנדור היינו דוקא היכא דמתפיס בבשר בכור אבל היכא דמתפים בשם בכור מודה דהוי דבר האסור משום דלא עדיפא מחטאת ואשם אילו לא הי' משכחת לה קדושת חטאת בנדר בנודר בנזיר הי' חטאת דבר האסור וכיון דקדושת בכור לא משכחת לה בנדר בעלמא הוי נמי דבר האסור אבל היכא דמתפיס בבשר בכור שאני משום דכיון דמצוה להקדישו מתפיס בקדושה שעל הבשר שהיא דבר הנדור נמצא לפי זה דהרמב"ם דפסק בהל' י"ג דמתפיס בבכור דמותר משום דהוי מתפיס בדבר האסור פוסק שפיר כמ"ד דבכור הוי דבר הנדור אך היינו דוקא היכא דמתפיס בבשר בכור אבל היכא דמתפיס בשם בכור אז כולי עלמא מודו דהוי דבר האסור ודוק

ובדברינו זה יהי' מדוקדק לשין הש"ס דנדרים (דף י"ב ע"ב) דקאמרינן שם היכי דמי אי נימא לפני זריקת דמים מ"ט דמאן דשרי וכתב שם הר"ן וכן הרא"ש ז"ל דבדין הוי מצי לאקשויי אי דאמר סתמא הרי עלי כבכור מ"ט דמאן דשרי אבל לדברינו הוא מדוקדק דאי אמר סתמא הרי עלי כבכור לא מצי לאקשויי מ"ט דמאן דשרי משום דשם בכור הוי דבר האסור לכולי עלמא ולא הי' ס"ד כלל דהוא דבר הנדור אך באומר לפני זריקת דמים דפירש שם רש"י ז"ל דמיירי דאומר הרי עלי בשר זה כבשר בכור לפני זריקת דמים לכן היכא דמתפיס בבשר בכור ס"ד דמקשה דלכולי עלמא הוי דבר הנדור לכן מקשה מ"ט מאן דשרי ומסקינן שם דבזה פליגי במתפיס בבשר שלמים לפני זריקת דמים אי הוי דבר הנדור או דבר האסור אבל במתפיס בשם בכור גם המקשן ידע מזה דהוי דבר האסור ואין מתפיסין בדבר האסור כדביארנו לעיל ודוק

והנה בעיית רמי בר חמא בנדרים (דף י"א ע"ב) אי מחית בשר שלמים לאחר זריקת דמים ובשר חולין ואמר זה כזה אי בעיקרו קמתפיס או בהיתרא קמתפיס יש לחקור מהו הפירוש של בעיקרו קמתפיס אי נימא דהפירוש של בעיקרו קמתפים הוא דאע"ג דשלמים לאחר זריקת דמים מותר לאכול מ"מ עדיין שם שלמים עליהם ועדיין נקראין שלמים לכן היכא דהתפיס בשלמים לאחר זריקת דמים הוי כאילו אמר בשר זה יהא כשלמים ואע"ג דלא אמר זאת בהדיא מ"מ רמז זאת במאי דאמר זה כזה וכוונתו