שמחת החג קכה

אוכל הוי כדיבור ודיבור דמוכח הוא משום דמה דקאמר לחולין לא גרע מנזיר עובר לפניו דמגלה על מה שמסיק שאני אוכל שבא לאסור על עצמו אכילה ממנו וא"כ לא גרע מיד דהוי דיבור במקצת לגבי נדר דמהני נמצא לפי זה דמתניתין דלחולין שאוכל לך דאסור אתי אפילו לרבנן דמכלל לאו לא הוי כמדבר ההן ובנדרים בעינן דיבור מ"מ בלחולין שאוכל לך יודו דאסור דשאני אוכל לך בעצמו הוי דיבור אבל היכא דאמר חולין לא אוכל לך דאז לא נזכר הנדר גופי' בלשון כלל וכלל רק מה שנשמע מכלל לאו אז אמרינן שפיר דנהי דרבנן אית להו מכלל לאו אתה שומע הן אעפ"כ לא הוי כמדבר ההן ובנדרים דיבור בעינן ולכן בלקרבן לא אוכל לך פליגי רבנן עלי' דר"מ דאוסר ודוק. וכל זאת דוקא לשיטת הש"ס ירושלמי אבל הש"ס דידן בנדרים אין יכול לאוקמי מתניתין דקתני דלחולין שאוכל לך אסור כר"מ נמי ואף דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אך לחלוק כדמחלקינן אליבא דש"ס ירושלמי אליבא דרבנן ליכא למימר הכי משום דשיטת הש"ס שלנו הוא דר"מ לית לי' כלל מכלל לאו אתה שומע הן בנדרים א"כ בלחולין שאני אוכל לך לא הוי אלא כאומר שאני אוכל לחודי' דמה שאמר ג"כ לחולין לא מעלה ולא מוריד כיון דלית לי' מכלל לאו וכו' ושאני אוכל לחודי' לא הוי יד כלל והוי כמי שאומר כנדרי רשעים הריני ולא הי' נזיר עובר לפניו דלא הוי נזיר לכן מוכרח הש"ס שלנו בנדרים לאוקמי כר"י אבל הש"ס דירושלמי דלר"מ מצינן לאוקמי בפשטות משום דהש"ס דירושלמי סובר דר"מ אית לי' בנדרים מכלל לאו דהא אוסר ר"מ בלא קרבן לא אוכל כדביארנו לעיל אך אפילו רבנן דפליגי על ר"מ בלא קרבן לא אוכל לך ואמרינן דטעמא משום דבנדר דיבור בעינן ומכלל לאו לא הוי כמדבר ההן אעפ"כ ביארנו דבלחולין שאוכל לך יודו משום דהתם איכא נמי דיבור מה שאמר שאני אוכל לך ומה שאמר לחולין מגלה על מה שאמר שאוכל לך דלהוי יד כדביארנו לעיל ודוק

ולאחר כל הביאור הזה נמצא מיושב שפיר פסק הרמב"ם בטוב טעם ודעת דהרמב"ם פסק כשיטת הירושלמי ובאמת פסק הרמב"ם בנדרים דמכלל לאו אתה שומע הן והגם דפסק בדיני ממונות כר"מ דבעינן תנאי כפול אבל בנדרים פסק כהירושלמי דר"מ גופי' מודה בנדרים דמכלל לאו אתה שומע הן כדביארנו לעיל ואעפ"כ פסק בחולין לא אוכל לך ובלא קרבן לא אוכל לך דמותר משום דהרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק במקלל חבירו מכלל לאו דפטור וביארנו דהטעם הוא משום דנהי דמכלל לאו אתה שומע הן ואעפ"כ לא הוי כמדבר ההן ואמרנו דזהו ג"כ טעמא דרבנן דפליגי על ר"מ במתניתין דלקרבן לא אוכל לך ובפרט לפי הירושלמי וביארנו דהרמב"ם בפי' המשניות ג"כ פירש כן דטעמא דר"מ הוא משום מכלל לאו וכו' אעפ"כ סברי רבנן דמותר משום דבנדרים צריכין דיבור ומכלל לאו לא הוי כמדבר ההן ולכן פסק הרמב"ם שפיר דבחולין לא אוכל לך ובלא קרבן לא אוכל לך דמותר משום דלא הוי דיבור ובנדרים דיבור בעינן ואעפ"כ פסק שפיר בלחולין שאוכל לך דאסור משום כיון דפסק באמת דבנדרים אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן אבל מ"מ לא הוי כמדבר ההן וזהו דוקא בחולין לא אוכל לך דלא מזכיר כלל הנדר גופי' אבל בלחולין שאני אוכל דשאני אוכל הוי שפיר דיבור ונהי דשאני אוכל לך לחודי' לא מהני בנדר אבל הכא כיון דאמר לחולין ומכלל לאו אתה שומע הן א"כ מגלי על שאני אוכל דלהוי יד גמור והוי כמו שאמר כנדרי רשעים הריני והי' נזיר עובר לפניו דמהני מטעם יד כמו שביארנו לעיל ודוק. והא דתפיס הרמב"ם ז"ל כשיטת הירושלמי דר"מ מודה בנדרים דאמרינן מכלל לאו אתה וכו' ולא פסק כש"ס דילן דמשמע דר"מ פליג נמי בנדרים משום דהרמב"ם סובר דהש"ס דשבועות דמסיק דר"מ אית לי' באיסורא גרידתא דאמרינן מכלל לאו נמי סבירא להו כשיטת הש"ס דירושלמי והגם דהתוס' שם כתב דהא דאמרינן שם דבאיסורא אית לי' לר"מ מכלל לאו היינו דוקא איסור חמור ולא הוי נדרים בכלל. הרמב"ם לא סבירא לי' כן. והראי' לזה דהרמב"ם מפרש בפי' המשניות המשנה כפירוש הירושלמי הרי דסבירא לי' כשיטת הירושלמי ונמצא דכל פסקי הרמב"ם עולין בקנה אחד ואין שום סתירה ביניהם ודוק

סימן כ

הרמב"ם פ"א מהל' נדרים הל' ט"ו כתב שם וז"ל הי' לפניו בשר קדש אפילו הי' בשר שלמים אחר זריקת דמים שהוא מותר לזרים ואמר הרי הן עלי כבשר זה הרי אלו אסורין שלא התפים אלא בעיקרו שהי' אסור אבל אם הי' בשר בכור אם לפני זריקת דמים הרי זה אסור ואם לאחר זריקת דמים הרי זה מותר ע"כ. ועיי"ש בהשגת הראב"ד והכס"מ והלח"מ והיוצא מדבריהם שדברי הרמב"ם כולו מוקשה שחיץ מזה שדבריו סותרין לדברי הש"ס בנדרים (דף י"ב ע"ב) סותר ג"כ את דברי עצמו דהנה לעיל שם בהל' י"ג כתב שם וז"ל הרי הן עלי כבכור הרי אלו מותרין שאין קדושתו בידי אדם ואין יכול להתפיסו בנדר שנאמר לא יקדיש איש אותו ע"כ הרי דפסק דבכור הוי דבר האסור דאין מתפיסין בדבר האסור ולא פסק כמ"ד דכיון דמצוה להקדישו הוי דבר הנדור וא"כ האיך פסק כאן דאם התפיס בבשר בכור לפני זריקת דמים דאסור הא הוי מתפיס בדבר האסור ועוד לשיטתו דסבירא לי' דאם התפיס בבשר בכור קודם זריקת הדם דאסור א"כ אמאי פסק דאם התפיס בבשר בכור לאחר זריקת הדם דמותר הא כיון דפסק דבעיקרו קמתפים דהא חזינן דבבשר שלמים לאחר זריקת הדם פסק דאסור הגם דהשתא הוא היתר משום דפסק דבעיקרו קמתפיס והוי כאילו התפיס כמו שהי' קודם זריקה א"כ במתפיס בבשר בכור לאחר זריקת דמים נמי יהא אסור דהא פסק דמתפים בבשר בכור לפני זריקת הדם דאסור ודוק. ועוד תקשה מסוגית הש"ס דנדרים שם (דף י"ב ע"ב) דמוקמינן שם דבעיית רמי בר חמא במתפיס בבשר שלמים לאחר זריקת הדם אי