שמחת החג קכג

ולפי מאי דמפרשינן דטעמא דר"מ דלקרבן לא אוכל לך אסור הוא משום מכלל לאו אתה שומע הן וסבירא לי' דהוי כמדבר ההן יהי' ניחא מאי דתקשה לכאורה לדברינו דאמרנו דלכך פטרי רבנן באל יכך אע"ג דסבירא להו מכלל לאו אתה וכו' משום דסבירא להו דלא הוי כמדבר ההן א"כ פי מאי דקאמר שם איפוך דר"מ לית לי' אפילו באיסורא מכלל לאו ומתקיף לה רבינא א"כ אמאי שתויי יין במיתה לשני נהי דאית לי' גבי שתויי יין מכלל לאו אבל במתניתין במקלל וכן בסוטה לית לי' משום דהתם צריך דיבור ומכלל לאו אתה שומע הן לא הוי כמדבר ההן כמו שאמרנו אליבא דרבנן. ולפי מה שאמרנו דבנדרים פועל הדיבור בעצם יהי' ניחא דלא מצי קאמר דר"מ אית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אלא דאית לי' דלא הוי כמדבר ההן דהא בנדרים סבירא לי' לר"מ דלקרבן לא אוכל לך דאסור והקשינו הא ר"מ לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן ואמר ר' אבא משום דנעשה כאומר לקרבן יהא ובאמת דוחק לומר כן ויותר משמעות לשונו הוא דכונתו הוא במכלל לאו אתה שומע הן אך כיון דר"מ לית לי' מכלל לאו ע"כ מוכרחין לומר דהא דאסר ר"מ הוא כדמשני ר' אבא דנעשה כאומר לקרבן יהא אבל אי נאמר דר"מ אית לי' מכלל לאו אתה שומע הן באיסורא א"כ בודאי טעמא דר"מ דאוסר בלקרבן והא הוא משום דמכלל לאו אתה שומע הן וא"כ מוכרחין לומר דר"מ דאית לי' דמכלל לאו אתה שומע הן הוי כמדבר ההן דהא בנדרים בעינן דיבור לכן לא מצי לשנויי דאיפוך דר"מ אית לי' מכלל לאו והא דפוטר שם במתניתין משום דלא הוי כמדבר ההן דאי אית לי' לר"מ מכלל לאו בודאי סובר דהוי כמדבר ג"כ ההן והראי' דשם בנדרים במתניתין דלקרבן לא אוכל לך דאסור כדביארנו דכל הדוחק שדחק ר"א למימר דטעמא דר"מ הוא משום דלקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך הוא משום דשמענו דר"מ לית לי' מכלל לאו אבל אי נחלק בין ממונא לאיסורא ונימא דבאיסורא אית לי' בודאי טעמא דר"מ דאוסר הוא משום דמכלל לאו אתה שומע הן והוי כמדבר ההן לכן לא מצי לשנויי כן אליבא דרבי מאיר אבל אליבא דרבנן יכולין לשנויי שפיר דהא דאמרי מכלל לאו אתה שומע הן לא הוי כמדבר ההן לכן פטרי רבנן במקלל. וליכא סתירה משום מקום דלסברי רבנן מכלל לאו אתה שומע הן דלהוי כמדבר ההן. ואדרבא מנדרים ממתניתין דלקרבן לא אוכל לך דפליגי על ר"מ וסברי דמותר סייעתא לזה דרבנן סברי דלא הוי כמדבר ההן ודוק

אך כל זה שכתבנו הוא רק לשיטת הירושלמי דמפרש דטעמא דר"מ דאוסר בלקרבן לא אוכל לך הוא מטעם מכלל לאו אתה שומע הן וכמו שאבאר לקמן דהרמב"ם סובר דגם המסקנא דסוגיא דשבועות דר"מ אית לי' באיסורא מכלל לאו אתה שומע הן אתי ג"כ כהירושלמי אבל מהסוגיא דנדרים (דף י"א ע"ב) נראה דלא כדברינו דאיתא שם דחולין כחולין החולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר ומוקמינן שם ברייתא כר"מ דלר"י דסובר מכלל לאו אתה שומע הן צריך להיות אסור ולפי דברינו שאמרנו דאפילו רבנן דסברי דמכלל לאו אתה שומע הן אעפ"כ לענין נדרים לא מהני זאת משום דבנדר בעינן הדיבור גופי' ומכלל לאו לא הוי כמדבר ההן הי' יכול לאוקמי שפיר כר"י ולכן מותר באומר חולין לא אוכל לך משום דלא הוי דיבור כדביארנו לעיל. הרי מזה דסוגיא דנדרים אתי דלא כדברינו לעיל דאי נאמר דמכלל לאו לא הוי כמדבר ההן בהדיא לא מהני בנדרים מכלל לאו וכן יכולין להוכיח מזה דהסוגיא (בדף י"א ע"א) מוקים שם מתניתין דלחולין שאוכל לך אסור כר"י משום דאית לי' מכלל לאו וכו'. אך מזה ליכא ראי' דהוי כמדבר ההן כמו שנבאר אי"ה לקמן אבל מחולין לא אוכל לך דמותר דמוקמינן דלא כר"י הרי מזה בהדיא דמהני בנדרים מכלל לאו הגם דביארנו דרבנן סברי שם בשבועות דלא הוי כמדבר ההן ובאמת היא קושית הריטב"א על הרמב"ן שהזכרנו לעיל אך נראה דהש"ס שלנו הולך בשיטה אחרת לענין אי בנדרים מהני מכלל לאו הגם דביארנו דטעמא דרבנן התם בשבועות דסברי דאם קלל חבירו במכלל לאו דפטור משום דלא הוי כמדבר ההן אפ"ה יכול להיות דבנדרים מהני משום דהא גופי' יכולין לחקור אי בנדרים העיקר הוא הדיבור כמו שביארנו לענין מקלל חבירו וכן הכא מה שמוציא בשפתיו הנד עושה דהנדר יהי' נדר או נימא דעיקר הנדר עושה גמירת דעתו מה שגומר בדעתו לנדור מדבר זה אך כל זמן שלא הוציא בשפתיו לא הוי עוד גמירת הדעת גמורה נמצא דהביטוי בשפתים אינו פועל על הנדר בעצם אך מגלה על גמירת דעתו כמו במכירה וקדושין וכדומה ואי נימא כצד זה מהני שפיר בנדר מכלל לאו כמו דמהני במכירה אפילו נימא דלא הוי כמדבר ההן ולכאורה צריכין לומר דעצם הדיבור פועל הנדר כמו שמשמע לשון הכתוב דכל היוצא מפיו יעשה ולא יחל דברו אך מ"מ נוכל לומר כיון דגילתה התורה דידות נמי מהני בנדר הגם דליכא כאן דיבור אך כיון דידעינן כונתו מה היתה הוי נדר חזינן מזה דעיקר בנדר הוא הגמירת הדעת ולא מה שמוציא בשפתיו ובאמת צריך הדבר עיון הא דידות מהני בנדרים אם הטעם הוא משום דהדיבור גופי' אינו פועל בנדר לעשות נדר אך הדיבור הוא רק גילוי דעת שרוצה וגמר בדעתו לנדור מזה לכן היכא דמגלה דעתו במקצת דיבור נמי טוב וזהו הטעם דמהני בנדרים ידות או נימא דבאמת בנדרים פועל הדיבור בעצם והא דמהני יד לנדר הוא משום גילוי התורה דגם דיבור מועט די בזה לעשותו נדר ואין צריך לדבר כל הנדר אבל דיבור מועט עכ"פ בעינן ובגילוי דעת גרידא לא מהני לנדר. והנה אי נימא כצד הא' דידות מהני מטעם גילוי דעת גרידא א"כ למ"ד מכלל לאו אתה שומע הן מהני ג"כ בנדר דלא גרע מיד כיון דמגלה דעתו בזה שעושה נדר זה אבל אי נימא דטעמא דיד מהני הוא משום דדיבור מועט נמי מהני בנדר זהו שייך לומר דוקא בידות דהוי עכ"פ דיבור מועט אבל אם נדר במכלל לאו אתה שומע הן ואי נימא דלא הוי כמדבר ההן נמצא דלא הוי אלא גילוי דעת גרידא וגילוי דעת גרידא לא מהני בנדר משום דכל היוצא מפיו יעשה כתיב והכא פיו ליכא דוק. ונראה דיכולין לומר דמחקירתנו אי הא דידות