שמחת החג קכא

אתה שומע הן ור"מ דאוסר בלקרבן לא אוכל לך מפרש ר' אבא משום דנעשה כאומר לקרבן יהא וכו' והרמב"ם מפרש דטעמא דר"מ דאוסר הוא משום מכלל לאו אתה שומע הן. והנה התוי"ט שם כתב דמפירוש זה של הרמב"ם מוכח דהרמב"ם לא גריס כל הסוגיא (בדף י"א וי"ג ובדף ט"ז) דמפורש בהדיא דר"מ לית לי' מכלל לאו וכו' והכא משום טעמא אחרינא הוא אוסר וכמה מן הדוחק לומר כן דהרמב"ם לא גריס כל הסוגיות אך באמת לא תקשה כלל דהרמב"ם מפרש המשנה כמו שהיא מפורשת בש"ס ירושלמי עיי"ש בנדרים פ"א הל' ד' (דף ד' ע"ב) דפוס ראם דמפרשינן שם בהדי' דטעמא דר"מ דאוסר בלקרבן לא אוכל לך הוא משום דמכלל לאו אתה שומע הן. וזה לשון הירושלמי דשם ר' יוסא בשם ר' יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן לא קרבן מזה דלא אנא אכיל מן דילך. הא מה דנא אכיל מן דידך לית הוא חולין אלא קרבן. הרי לך בהדי' דהירושלמי מפרש דטעמא דר"מ הוא משום מכלל לאו אתה שומע הן ולכן גריס שם הירושלמי במתניתין ,,לא קרבן״ ולא ,,לקרבן״ ואעפ"י דקרבן העדה נדחק שם לפרש דברי הירושלמי כש"ס שלנו אבל האמת יורה דרכו דהפירוש הירושלמי הוא בפשטות דר"מ אית לי' מכלל לאו אתה שומע הן ובפרט לפי מה שכתבתי דהירושלמי גריס בהדי' במתניתין לא קרבן שני תיבות. דוודאי לא מצינן לפרושי כמו שמפרש בש"ס שלנו לקרבן יהא דהא קתני בהדי' לא קרבן עיי"ש. והא לא תקשה הא ר"מ לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן משום דהירושלמי אזיל לשיטתו בכמה מקומות דר"מ לית לי' מכלל לאו וכו' אלא בממון וקדושין אבל בשאר איסורין אית לי' עיין בירושלמי שבועות פ"ד הל' י' ופ"ז הל' א' ובעירובין פ"ג הל' ה' מבואר דר"מ אית לי' מכלל לאו וכו' בשאר איסורין וברור הוא שהפי' המשניות להרמב"ם ג"כ סבירא לי' כהירושלמי דהא הוא ג"כ גריס לא קרבן כמו בירושלמי והא דנקיט הרמב"ם כסוגיא דהירושלמי נגד הבבלי יבואר אי"ה בדברינו לקמן. אך אי קשיא על דברי הרמב"ם והירושלמי הא קשיא מאי שהקשה לעיל התוי"ט על הרע"ב מאי טעמא דרבנן דפליגי על ר"מ דהא הרמב"ם כתב דאין הלכה כר"מ משמע מיני' דסבירא לי' דחכמים פליגי עלי' וגם מהירושלמי משמע כן תקשה הא אדרבה דכש"כ לדברי חכמים דסבירא להו בכל מקום מכלל לאו אתה שומע הן דלקרבן לא אוכל לך אסור, דמה דר"מ סבירא לי' דלקרבן לא אוכל לך אסור משום דמכלל לאו אתה שומע הן כש"כ רבנן דסבירא להו בכל מקום מכלל לאו וכו' דאסרי כאן ודוק. ומאי טעמא דרבנן דפליגי

ונראה דיש לחקור הא דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן אם הפירוש הוא דהוי כמדבר ההן בפירוש משום דמה שמבינים מכלל לאו הוי נמי כדיבור ממש או נימא דמכלל לאו אתה שומע הן לא הוי אלא שמבינין מה שגמר בדעתו ההן אבל לא הוי כמדבר בפירוש והנפקא מינה מחקירתנו הוא האיך יהי' הדין במקום דהדיבור גופי' בעינן כמו שנבאר לקמן אם מהני מכלל לאו וכו'. דאי נימא דמכלל לאו אתה שומע הן הוי כמדבר ההן בהדיא מהני אבל אי נימא דלא הוי כמדבר ההן בהדי' לא מהני מכלל לאו וכו' אלא במכירה או בקדושין וכן כיוצא בזה דאינן צריכין הדיבור לקיום הדבר רק כדי לידע גמירת דעתו בזה אמרינן דמכלל לאו נמי ידעינן שפיר גמירת דעתו אבל היכא דבעינן עצם הדיבור לקיום הדבר אז לא מהני מכלל לאו וכו' משום דלא הוי כמדבר ההן ודוק

ולכאורה ראי' לחקירתנו הוא מנדרים דבנדרים צריכין לכאורה הדיבור לקיום של הדבר דהא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה ואעפ"כ אמרינן בסוגיות שהזכרתי לעיל דאי מכלל לאו אתה שומע הן אי נדר בהאי גוונא דהוי נדר הרי לך דמכלל לאו אתה שומע הן הוי כמדבר בהדי' ההן אך אי"ה בדברינו לקמן יבואר דבר זה על נכון

ונראה דחקירתנו הוא מחלוקת ר"מ ורבנן בשבועות (דף ל"ה ע"א) שם במתניתין אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרין. והנה שם (בדף ל"ו ע"א) פרכינן אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ומשני כי לית לי' בממונא אבל באיסורא אית לי' והקשה הריטב"א שם הא גם לרבנן קשה דהכא פטרי והא אית להו מכלל לאו וכו'. וז"ל הריטב"א שם וא"ת אמאי לא מקשי ופרכינן בכולי סוגיא אלא דר"מ אדר"מ דהא מדרבנן אדרבנן נמי קשיא דהא הכא פטרי רבנן משום דלא הוי כפול ובעלמא לא בעינן כפול תירץ הרמב"ן ז"ל דאע"ג דבעלמא אית להו מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן אתה שומע לאו שאני הכא דבעי קרא כדכתיב ושמעה קול אלה ולא ששמעה אלה אלא מכלל ברכה ולא ירדנו לסוף דעתו דאי משום פשטי' דקרא דהא בקונמות כתיב לאסור איסר על נפשו ככל היוצא מפיו יעשה ולמ"ד מכלל הן אתה שומע לאו מיתסר מכלל היתר כגון מה שלא אוכל לך מותר דדייקינן הא מה שאוכל אסור כדביארנו התם וכו' עכ"ל הריטב"א ז"ל שם

ונלענ"ד דפירוש דברי הרמב"ן הוא משום דהתם בשבועת העדות דמיירי מתניתין דאל יכך כדמפרש שם רש"י ז"ל או כדמפרש שם הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דמיירי מתניתין במקלל את חבירו דחייב מלקות הדיבור בעצם עושה החיוב ולא מה שגומר בדעתו לקלל את חבירו או את העדות אם לא יגידו משום דושמעה קול אלה כתיב דבעינן הקול בעצם לכן לא מהני לרבנן כאן מכלל לאו דמכלל לאו אתה שומע הן לא הוי כמדבר ההן בהדיא והכא בעינן הדיבור גופי' זהו טעמא דרמב"ן אליבא דרבנן דפטרי ומה שהקשה עליו הריטב"א דא"כ למה מהני בנדר מכלל לאו וכו' דהא התם נמי בעינן הדיבור כמו שכתוב כל היוצא מפיו יעשה יתורץ אי"ה בדברינו לקמן אבל זאת למדנו מתורת רבינו משה ז"ל דטעמא דרבנן דפטרי הוא משום דמכלל לאו אתה שומע הן לא הוי כמדבר ההן ומינה דר"מ דמחייב צריכין לומר דסבירא לי' דאפילו היכא דבעינן דיבור גופי' נמי מהני מכלל לאו אתה שומע הן דהוי, כמדבר ההן בהדי' נמצא דבחקירתינו. אי מכלל לאו אתה שומע