שמחת החג קכ

לשון האומר הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דמשמע נדרים מיוחדין להלשון וכן לעולם דמשמע נדר אחד אבל האמת יורה דרכו להמעיין שם בתשובה דלא משכחת לעולם לשון כהאי דיהי' נכלל בלשונו נדרים מחולקין עד אין קץ עיי"ש ומוכרחין לפי דעת הר"ן ז"ל לחלק בין פדי' לשאלה דהא דכתב הר"ן דהוי כאומר קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו היינו דוקא לענין פדיון משום דפדיון לא יכול לסלק אלא הקדש אחת אבל לענין שאלה דעוקר עיקר הדבור מהני שאלה על כל הנדרים ביחד משום דלענין שאלה לא נחשב אלא לנדר אחד והסברא לזה נראה משום דלא שייך לומר אין שואלין אלא א"כ חל הנדר דוקא שהנדר שצריך לחול הוא מדיבור מיוחד אבל הכא כיון דאותו הדיבור שמכחו צריך לחול ההקדש לאחר שהותר כבר אהני שיחול ההקדש ראשון וכיון דשואל על האי דיבור ונסתלק ההקדש נמצא דכבר נעקר הדיבור כולו ואין ממה לחול הקדש שני ודוק ועדיין צריך הדבר עיון אך לפי דברינו אלה נמצא דדינא דבר פדא דחוזרות וקודשות הוא דוקא בפדיון אבל בשאלה אינן חוזרות וקודשות ודוק

סימן יט

הרמב"ם פ"א מהל' נדרים הל' י"ח פסק שם וז"ל האומר לחבירו מה שאוכל עמך לא יהא חולין או לא יהא כשר או לא יהא דכי וכו' הרי זה כמי שאמר לו כל מה שאוכל עמך יהא קרבן שהוא אסור וכו', ע"כ. ובהלכה כ' שם כתב וז"ל חולין שאוכל לך חולין שלא אוכל לך וכו' הרי זה מותר ע"כ והשיג שם הראב"ד וז"ל א"א זה המחבר מזכי שטרא לבי תרי הוא. למעלה פוסק כחכמים דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן לפיכך לא חולין שאוכל לך אסור דמשמע לא להוי חולין אלא קרבן והכא קאמר חולין לא אוכל לך מותר ומוקים לה בגמרא כר"מ עיי"ש. וזוהי סוגית הגמרא דשם נדרים (דף י"א ע"א) מאי לחולין לא חולין להוי אלא קרבן. מני מתניתין אי ר"מ לית לי' מכלל לאו אתה וכו' אלא ר' יהודה היא. והנה שם ע"ב איתא חולין וכו' בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר וכו' רישא מני ר"מ דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן פירוש הא דקתני חולין שלא אוכל לך דמותר אע"ג דמשמע מה שאוכל יהא קודש אעפ"כ מותר משום דאתי כר"מ דלית לי' מכלל לאו וכו' הרי דמסוגיא זו דלר"מ בין חולין שלא אוכל לך ובין לחולין שאוכל לך מותר משום דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן ולרבנן בין חולין שלא אוכל לך ובין לחולין שאוכל לך אסור וא"כ ממנפ"ש קשה אם פסק דלחולין שאוכל לך אסור הרי פסק דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן א"כ הי' צריך לפסוק ג"כ דחולין שלא אוכל לך אסור ואי פסק דחולין שלא אוכל לך דמותר הרי דלא אמרינן בנדרים מכלל לאו אתה שומע הן דלישמע מיני' הא מה שאוכל יהא קידש א"כ לחולין שאוכל לך נמי צריך להיות מותר דהא בחדא מחתא מחתינהו לה בש"ס ועוד הקשה שם הראב"ד דלמה פסק דלחולין שאוכל לך אסור הא פסקינן כר"מ דבעינן תנאי כפול דמכלל לאו אי אתה שומע הן ודוק

והנה הכ"מ שם הל' י"ט מתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן שם בגמרא דלחולין שאוכל לך אסור דאתי דלא כר"מ הוא לא אליבא דמסקנא דהאמת הוא דאפילו לר"מ דלית לי' מכלל לאו אתה וכו' מודה הוא בלחולין שאוכל לך דאסור משום דהא דאסרינן בלחולין שאוכל לך לא מטעם מכלל לאו אי אתה שומע הן אסרינן לה אלא משום דהאומר לחולין הוי כאילו אמר בהדיא קודש דלחולין וקודש אחד הם והא דאמרינן שם בש"ס דאתי דלא כר"מ היינו ס"ד הי' כן לכן כתבה הגמרא בלשון ,,סברוה״ אבל למסקנא אתינן דאתי אפילו כר"מ ולא כהר"ן דכתב דהאי ,,סברוה״ קאי אפילו אליבא דמסקנא ע"כ תוכן תירוצו עיי"ש. והנה תירוצו דחוק דמה דכתב דלמסקנת הש"ס חזרו מהס"ד קשה מהיכי תיתי לומר כן מאחר שאינו מפורש בהדיא דחזרו בו מה"ס ועוד קשה דהא שם בפ"ב (דף י"ג ע"ב) אמרינן שם טעמא דאמר חולין שאוכל לך הא אמר לחולין שאוכל לך משמע לא לחולין להוי אלא קרבן מני אי ר"מ הא לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן ודחק שם הש"ס לאוקמי כר"י ולפי דבריו דלמסקנת הש"ס הא דקתני דלחולין שאוכל לך אתי אפילו כר"מ למה לא משני הש"ס דאתי אפילו כר"מ ולפי האמת ומצאתי שהלח"מ בהל' י"ח שם הקשה זאת על הכס"מ

ונלענ"ד דהנה איתא בסוגין שם (דף י"ג) לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר ופרכינן שם ע"ב והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אמר ר' אבא נעשה כאמר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך והנה הרע"ב בפי' המשניות כתב שם משנה ד' ד"ה לקרבן דאין הלכה כר"מ והקשה התוי"ט שם דהא כש"כ לבר פלוגתי' דר"מ דוודאי אסור משום דמכלל לאו אתה שומע הן דהחידוש דמתניתין הוא דאפילו ר"מ דלית לי' מכלל לאו וכו' ואפ"ה אסור משום דכונתו הוא לקרבן יהא וכו' אבל לרבנן בודאי בלאו הכי אסור משום דמכלל לאו אתה שומע הן. והנה הרש"ש שם נדרים כתב דאישתמיטתי' להתוי"ט דברי התוס' שם ד"ה קתני דלפירוש ר"י דגרס לקרבן בחטף ולא בפתח דליכא למימר בהו מכלל לאו לכך ליכא למיסר כ"א מטעם לקרבן יהא וכו' ולפיכך מותר לרבנן דלית להו האי סברא דלקרבן יהא עיי"ש בתוס' ולכן כתב הרע"ב שפיר דאין הלכה כר"מ משום דרבנן פליגי עלי' זהו תוכן דברי הרש"ש. ולענ"ד נראה דנהי דתירוצו עולה יפה על דברי הרע"ב דיכולין לומר דהרע"ב פירש כגירסת ר"י דלקרבן הוא בחטף ולא בפתח אבל מ"מ תקשה אותה קושיא עצמה עוד ביתר שאת על פי' המשניות להרמב"ם ועל הירושלמי דהנה הרמב"ם בפי' המשניות פי' שם מתניתין דלקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר וז"ל שם באמצע הדברים ור"מ אומר שפירוש לא קרבן ג"כ שלא יהי' קרבן הדבר שלא אוכל לך אבל הדבר שאוכל לך לקרבן יהי' לפיכך לא אוכל לך אסור והנה לכאורה הרמב"ם הזה תמוה דמפרש להיפוך מכל הסוגיא דמפרשינן דר"מ לית לי' מכלל לאו אתה