שמחת החג קיט

בסתם דאסר על עצמו או להתפיס בדבר הנדור אבל כאן באומר הריני נזיר שמשון הוא רק מבאר איזה נזירות הוא מקבל לא נזיר סתם ולא נזיר עולם אך נזיר שמשון ובאמת אין כוונתו כלל להתפיס בשמשון גופי' דהא ליכא לישנא אחרינא לנזור נזירות שמשין אלא בהאי לישנא והאיך לימא כשהוא רוצה לבאר שהוא מקבל עליו נזירות כשמשון אם לא באמרו הריני נזיר כשמשון אבל באמת אינו רוצה להתפיס נזירותו בשמשון גופי'. לכן נלענ"ד מכל הני דאמרן דאם נאמר דנזירות שמשון הוא דין נזירות מיוחדת אין ענינו כלל באמרו הריני נזיר כשמשון למתפיס בדבר האסור או למתפיס בדבר הנדור דלאו מתפיס הוא כלל ודוק

ובזה נבוא ליישב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל והוא דהנה באמת הקשה השיטה מקובצת האיך אמרינן בסוגיא דנזיר דר' יהודה דסבירא לי' נזירות שמשון סבירא לי' דמתפיסין בדבר האסור הא ר"י סבירא לי' בהדיא בנדרים (דף י"ח ע"ב) דאין מתפיסין בדבר האסור שם במתניתין דהרי עלי כתרומה דאמר ר' יהודה סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי הגליל מכירין תרומת הלשכה הרי מכאן בהדיא דר"י סובר דאין מתפיסין בדבר האסור ובאמת פליאה היא על כל האחרונים שהקשו על הרמב"ם לקשו על ר"י גופי' דסובר ג"כ דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ אית לי' נזירות שמשון ומאי דיחלקו בזה יחלקו ג"כ על הרמב"ם ועכ"פ לא על הרמב"ם תלונתם כי אם על המקור שממנו יצא להרמב"ם הדין אך לפי דברינו באמת אין כאן סתירה כלל בעיקר הדין במאי דסבירא לי' לר"י דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ אית לי' נזירות שמשון כדביארנו דאי נימא דאיכא דין נזירות מיוחדת חל עליו הקדושה מהשמים ולא שייך כאן כלל התפסה וג"כ כדאמרן נמצא דהאומר הריני נזיר שמשון אין לו שום שייכות למתפיס בדבר האסור לכן אית לי' לר' יהודה שפיר דאין מתפיסין בדבר האסור ואית לי' ג"כ דהאומר הריני נזיר שמשון הוי נזיר והא דמשמע מהסוגיא דנזיר הנ"ל דטעמא דר"י דאית לי' נזירות שמשון הוא מטעם דמתפיסין בדבר האסור נראה דהא כבר ביארנו לעיל לישב קושית התוס' דהקשו אמאי לא חשיב הנ"מ בין נזיר עולם לנזיר שמשון ג"כ בהא דבנזיר עולם מהני שאלה ובנזיר שמשון לא מהני שאלה וביארנו דגם נזיר שמשון איתי' בשאלה אך דחל עליו נזירות אחרת וטעם זה לא שייך אלא אם נימא דדין נזירות שמשון הוא מטעם נדר דלדברינו לעיל אם דין נזירות שמשון הוא מטעם נזירות ממש לא שייך כלל שאלה בנזירות שמשון ומהמתניתין דמשמע דאיכא שאלה בנזירות שמשון הרי מוכרח לומר דסבירא ליה דנזירות שמשון הוא מטעם נדר וכבר ביארנו דאי נימא דנזירות שמשון הוא מטעם נדר האומר הריני נזיר שמשון אי הוי נזיר או לא תלוי אי מתפיסין בדבר האסור או לא וא"כ כי מוקמינן דמתניתין אתי אליבא דר"י הרי מוכרחין לומר דהא דר"י אית לי' דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר הוא משום דסבירא לי' דמתפיסין בדבר האסור אך כל זה הוא דוקא אי נאמר דנזירות שמשון הוא מטעם נדר וזאת ביארנו דתנא דמתניתין דנדרים ע"כ סבירא לי' כן דנזירות שמשון הוא מטעם נדר אבל מתניתין דנדרים דתנא דר"י אית לי' דאין מתפיסין בדבר האסור ע"כ אית לי' האי תנא דמתניתין דנזירות שמשון הוא דין מיוחד בנזירות דלא מצינן למימר דלית ליה כלל דר"י אית לי' נזירות שמשון ופליג על האי ברייתא דתני' בנזיר דר"י אית לי' דהאומר הריני נזיר שמשון הוי נזיר דא"כ כל היכא דתני נזיר שמשון במתניתין או בברייתא כמאן אתא דהא לא מצינו תנא אחר דאית לי' נזירות שמשון אלא ר"י א"כ ליכא למימר דתנא דמתניתין דנדרים פליג על עיקר דינא דלית לי' לר"י נזירות שמשון וע"כ מוכרחין לומר דסבירא לי' דדין נזירות שמשון הוא דין מיוחד בנזירות ולא הוי דין נדר כדמשמע מדוכתי טובא וגם הרמב"ם פסק כן ולכן אין דינא דנזירות שמשון שייכת לדינא דאין מתפיסין בדבר האסור לכן סובר ר"י שפיר דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ סובר דהמקבל עליו נזירות שמשון הוי נזיר נמצא לפי זה דתרי תנאי אליבא דר"י תנא דמתניתין דנזיר סובר דטעמא דר"י משום דאית לי' מתפיסין בדבר האסור משום דסוגיא דנזיר סוברת דנזירות שמשון הוא מטעם נדר אבל התנא דמתניתין דנדרים סובר דטעמא דר"י הוא משום דדין נזירות שמשון הוא דין מיוחד בנזירות ואין לו שום שייכות לענין נדר ולענין התפסה כדביארנו והרמב"ם דפסק נמי דדין נזירות שמשון הוא מטעמא דנזירות כדכתב ,,ודבר זה מפי הקבלה כמו שכתב על נזיר עולם נמי בהאי לישנא״ א"כ פסק שפיר דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר אעפ"י דפסק דאין מתפיסין בדבר האסור ודוק

אך בעצם הסברא שאמרתי דלכן לא מהני שאלה בנזירות שמשון משום דהוי כמקבל עליו נזירות חדשה לאחר שישאל על נזירותו כמו שכתב הר"ן גבי דינא דבר פדא בנדרים (דף כ"ח) שכתב הר"ן דאם אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו הוי כאילו הקדיש אותן מעתה והקדיש אותן לאחר הפדי' וחדשנו לעיל דה"ה שאלה ג"כ לא מהני דחוזרות וקודשות דמאי שנא שאלה מפדי' ולענ"ד דמדברי הר"ן בתשובה והובא בב"י יו"ד סי' רכ"ח בסופו והובא דינא להלכה בש"ע יו"ד סי' רכ"ט סעי' ז' לא משמע כן. דהנה הר"ן בתשובה הנ"ל שם מיירי באחד שאסר עליו כל פירות שבעולם אם יגרש שלא בפני ג' אנשים אשר נקב בשם ואחד מהעדים העיד ג"כ שאמר שיהא באיסורו לאחר שישאל על נדרו ויתיר נדרו וכן לעולם ושאלו את הר"ן אם מהני שאלה מפני שאסר איזה פעמים אף לאחר השאלה ואמר וכן לעולם דמשמע דאוסר על עצמו לעולם אחר שישאל וכתב שם הר"ן דצריך שאלה אלא על כמה פעמים שאמר בפירוש וכן בכל פעם שישאל כך פעמים צריך שאלה ועל מה שאמר וכן לעולם אין צריך אלא שאלה אחת עיי"ש הרי כתב הר"ן בהדיא דלא הוי נדרים מחולקין דלא יהני שאלה כמו שאמרנו וקשה מאי שנא מהאומר הרי עלי פירות עד שיקצצו דכתב הר"ן בהדיא דהוי כאומר בפי' הרי הנטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו ומאי שנא דהתם כתב דלא הוי אלא נדר אחד ולכאורה יכולין לדחוק ולישב דיש חילוק בין