שמחת החג קיח

לעיל נראה לתרץ אך נקדים מה שנסתפקתי דאם נאמר דדינא דבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות גבי שאלה נמי הדין כן דאם שאל על הקדשו דחוזר ונקדש נסתפקתי בזה מאימת חל הקדושה מעיקרא או מכאן ולהבא דהנה אם פדאן בוודאי חלה הקדושה מכאן ולהבא משום דפדי' אינו מסלק הקדושה דמעיקרא אלא מכאן ולהבא אבל בשאלה דשאלה עוקר הנדר מעיקרו יכולין לומר דהקדושה השני' חל מעיקרא או נימא דעכ"פ במציאות היתה אסורה עד עתה לא היתה כוונתו שתחול הקדושה השני' אלא לאחר השאלה כמו בפדי' ולא דמי להא דאמר רבא בנדרים (דף י"ח ע"א) אם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו ומשמע שם דהיינו מלמפרע וכן שם מי שנזר שתי נזירות וכו' ונשאל עלי' עלתה לו שני' בראשונה הרי דלאחר שאלה חל הנדר השני למפרע לא דמי משום דהתם לא נזר שתי נזירות או שתי שבועות דהשני' יחול לאחר שישאל על הראשונה אך באמת נדר שיחול מיד אך כיון דדין הוא דאין שבועה חל על שבועה וכן בנזירות ולכן אין מקום להשבועה השני' לחול לכן אם שאל על השבועה הראשונה שני' חלה עליו מלמפרע דהא באמת נשבע שבועה השני' ג"כ לחול מיד אבל הכא הרי לא הקדיש דבר זה שני פעמים אלא כדכתב הר"ן דהוי כאומר הרי הוא קרבן מעתה וקרבן לכשיפדה הרי דהקדש השני עשה לכתחילה שיחול לאחר שיסתלק ההקדש הראשון לכן שייך לומר כיון דבפועל נסתלק ההקדש השני להבא חל ג"כ ההקדש השני להבא משום דעיקר כוונתו הי' דהקדש השני יחול משעת מעשה הסילוק הקדש הראשון בין אם היא שאלה ובין אם היא פדי' ויותר מסתבר לי למימר כן דההקדש השני חל מלהבא ולא למפרע וראי' לדברי שיחול ההקדש השני מכאן ולהבא נראה לי מש"ע יו"ד סי' רכ"ט סעי' ו' שם באחד שנדר מדבר ואמר שאם ישאל יחול עליו הנדר פעם אחרת ואמר עוד פעם שיחול עליו הנדר לאחר שישאל וכו' שצריך שאלה כל כך פעמים שאמר שיחול הנדר עליו פעם אחרת ובשאלה אחת לא סגי כדמפורש בב"י משום דאין מתירין את הנדר קודם שיחול ואי נימא דכיון דשאלה עוקר הנדר למפרע חל הנדר השני למפרע א"כ למה צריך כאן הרבה שאלות לישאל רק פעם אחת על כל הנדרים וכיון שנדר הראשון בוודאי הותר דהא כבר חל הרי דהנדר השני ג"כ כבר חל למפרע נמצא דבשעת שאלה הי' כבר הנדר השני וא"כ גם הנדר השני הותר דחל הנדר מקרי וכן השלישי והרביעי ודוק. אלא וודאי דהנדר השני חל עתה רק מכאן ולהבא לכן אפילו כשניתר הנדר הראשון נמצא ג"כ דבשעת שאלה עדיין לא חל הנדר השני ודוק. ולפי זה ניחא מאי דמערבין ביין אפילו לנזיר שמשון דליתי' בשאלה דזאת ביארנו לעיל דהא דנזיר שמשון ליתא בשאלה הוא מטעם דחל עליו נזירות חדשה וג"כ זאת ביארנו דהנזירות האחרת חל רק מכאן ולהבא ולא למפרע הרי לפי זה דאם נזיר שמשון ישאל על נזירותו נהי דיהי' אסור ג"כ מכאן ולהבא לשתות יין אבל עכ"פ אם שתה למפרע ועבר איסור בהשאלה ששאל מסלק מעליו האיסור משום דאיגלאי מילתא למפרע דעד עתה לא הי' נזיר לכן ניחא שפיר דמערבין לנזיר שמשון ביין משום דאם ישאל בשבת או לאחר השבת על נזירותו איגלאי מלתא למפרע דבשעת בין השמשות הי' הדבר חזי לי' משום דנזירות האחרת חל עתה רק מכאן ולהבא אבל לא למפרע לכן יכול ג"כ נזיר שמשון לערב ביין דנזיר שמשון דומה בזה לסתם נזיר ודוק

ולפי דברינו אלה דביארנו דנהי דנזיר שמשון ליתא בשאלה היינו דוקא מכאן ולהבא אבל מלמפרע חל השאלה ואם עבר על האיסור נסתלק ממנו האיסור יהי' ניחא בזה מאי דבנוסח שלנו בהתרת נדרים שאנו מתירים בער"ה איכא שם ג"כ נזירות שמשון וכתבו האחרונים דזהו טעות דהא נזירות שמשון ליכא בשאלה אבל לדברינו ניחא משום דעיקר הדין דהתרת נדרים בער"ה הוא כדי לסלק מאתנו העונות של נדרים קודם יום הדין וירבו בזה זכיותינו וכיון דביארנו דלמפרע מהני השאלה על נזירות שמשון נמי ואם עבר על הנזירות בהיתר זה נסתלק ממנו העבירה לכן בוודאי צריך להתיר ג"כ נזירות שמשון נמי אעפ"י דמכאן ולהבא ישאר באיסור ודוק בכל זה

ונחזור לענינינו לישב הרמב"ם דלא יסתרו אהדדי מה דפסק דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ פסק דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר דנראה אי האומר הריני נזיר שמשון הוי מתפיס בדבר האסור או לא נראה דתלי' בחקירתנו מהו נזירות שמשון אי נימא דליכא דין של נזירות שמשון כלל רק הוא דין נדר בלבד אז הוי שפיר מתפיס בדבר האסור כיון דשמשון לא יצאה נזירות מפיו אבל אי נימא דדין נזירות שמשון הוא דין מיוחד ולאו דין נדר הוא וגם זאת ביארנו דאי נימא דאיכא דין מיוחד לנזירות שמשון מוכרחין לומר דלא דמי לשאר נזירות דשאר נזירות כגון נזיר סתם ועולם הקדושה שחל עליהם הוא מצד קדושת פיו אבל בנזיר שמשון הקדושה שחל עליו מהשמים הטילו עליו והוא בפיו רק מגלה דעתו שחפץ בהקדושה ההיא משום דכל היסוד לנזירות שמשון הוא נזירות של שמשון בעצמו ואצל שמשון רק היתה דקדושתו לא היתה קדושת פה ואין סברא לומר דמי שמקבל נזירות שמשון יהי' קדושתו שאני מקדושת שמשון גופי' שלמדין ממנו והוכחנו כל זאת מדברי רש"י ז"ל נלענ"ד לומר דלפי זה לא שייך כלל לומר דהאומר הריני נזיר שמשון הוא מתפיס בדבר האסור דדבר זה לא שייך אלא בקדושה שהוא בעצמו עושה בפיו הדין הוא שצריך להתפיס הקדושה מדבר הנדור ולא מדבר האסור דמקרושה שאסרה תורה אין בידו להתפיס ממנה קדושה לדבר שאסר על עצמו אבל בנידון דידן הלא אינו מתפיס ומקדש כלל רק מן השמים מקדשו והוא באמירתו אינו רק מגלה דעתו שרוצה בהקדושה שיקדישו אותו וממילא אין שייך כאן כלל הדין דאין מתפיסין בדבר האסור, ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזהי"ת. וחוץ לסברא זו נראה לומר דאי נימא דאיכא דין של נזירות שמשון מיוחדת והוא מפי הלכה כדכתב הרמב"ם ז"ל ובאמרו שהוא מקבל נזירות שמשון כוונתו לנזירות ההוא נראה דיכולין לומר דלא מתפיס כלל הוא דבשלמא בשאר נדר כי מתפיס בדבר האסור כגון שאמר שדבר זה יהי' אסור לו כחלב הרי מתפיס הוא דהי' יכול לומר