שמחת החג קי

ואם מניחין אותם בודאי יהרגו להנרדף לכן כדי להציל הנרדף יכולים להמית כל א' וא' מהם שירצו ודוק

אך בעצם החקירה שחקרו האחרונים אי מיתה דרודף הוא מטעם עונש או הצלה יש לנו דברים בזה דהנה לכאורה יש כמה ראיות לומר דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה ויש הרבה ראיות לומר דמיתה דרודף הוא מטעם עונש דמהא דאמרינן דקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו וג"כ מהא דלא צריך התראה מוכרחין לומר מזה דחיוב מיתה דרודף הוא מטעם הצלה דאי מטעם עונש האיך עונשין לקטן וגם למה אין צריך התראה וגם מהא דאמרינן דאי יכול להצילו באחד מאבריו אין מצילין אותו בנפשו בשלמא אי אמרינן דעיקר חיוב מיתה דרודף הוא כדי להציל הנרדף ניחא שפיר הא דאם יכולין להצילו באחד מאבריו דאסור להורגו אבל אם נימא דהחיוב מיתה הוא עונש בעד מה שרודף אחר חבירו להרגו א"כ מה לי הא דיכולין להצילו באחד מאבריו אבל מ"מ רודף הוא ולמה לא יהי' עליו העונש מיתה דרודף ודוחק לומר דרודף דיכולין להצילו באחד מאבריו לאו רודף מקרי אלא ודאי מוכרחין לומר מכל הני דאייתינן דחיוב מיתה דרודף הוא כדי להציל הנרדף אך מכמה מקומות מוכרח דחיוב מיתה דרודף הוא מטעם עונש א' מהא דאיכא מאן דאמר בסנהדרין דרודף צריך התראה ואפילו הרמב"ם דפסק דרודף אין צריך התראה היינו דוקא קבלת התראה דהיינו לומר דעל דעת כן אני עושה כמו בכל התראות דליכא חיוב מיתה או מלקות אלא דוקא ששומע ההתראה ואומר דעל דעת כן הוא עושה אבל מ"מ התראה צריך כמו שפוסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' רוצח ושמירת נפש הל"ז עיי"ש. אך באמת ליכא ראי' כ"כ דהנה זאת כבר כתבתי בסימן ט"ז דמאן דסובר דרודף צריך התראה יסבור דמיתה דרודף מטעם עונש הוא ובזאת יפלגו מאן דסובר צריך התראה ומאן דסובר דאין צריך התראה אי מיתה דרודף מטעם עונש או מטעם הצלה ומצאתי אח"כ כדברי אלו בנוב"י מהדו"ת חו"מ סי' ס' וכיון דלהלכה פסקינן דרודף אין צריך התראה הרי פסקינן דמיתה דרודף מטעם הצלה הוא וממילא אתי דהסוגיות שהבאתי לעיל דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה אתאן כהלכתא וגם מה שפוסק הרמב"ם דרודף צריך התראה אבל לא קבלת התראה נמי לאו ראי' היא כ"כ דיכולין לומר דאפילו נימא דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה נמי צריך התראה דלמא יפרוש ולמה נהרוג אותו חנם אבל מ"מ נראה לי ראיות נכוחות דמיתה דרודף הוא מטעם עונש א' מה שהביא הנוב"י מהדו"ת חו"מ ס' מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ד ע"א) גבי דרצה שם למילף דעובד עבודה זרה דמצילין אותו בנפשו בק"ו מעריות ודחינן שם אין עונשין מן הדין ואי נימא דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה גרידתא מה שייך כאן אין עונשין מן הדין כיון דלא עונש הוא דאין עונשין מן הדין שמענו אבל אין מצילין מן הדין לא שמענו ומה שרצה שם לומר דסוגיא ההיא אזלא אליבא דמאן דסובר דרודף צריך התראה דסובר דמיתה דרודף הוא מטעם עונש דוחק הוא לאוקמי סתמא דסוגית הש"ס דלא כהלכתא ועוד נראה לי ראי' נכונה דג"כ עונש איכא במיתה דרודף מהא דאמרינן שם בסנהדרין דרודף ששבר כלים בין של נרדף ובין של כל אדם פטור דקלב"מ ואי נימא דמיתה דרודף הוא לאו משום עונש כלל אלא מטעם הצלה הי' נראה לענ"ד דלא שייך לומר על זה קלב"מ דקלב"מ הוא משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ואי נימא דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה גרידתא נמצא דלא משום עונש בעד רשעה אתה מחייבו מיתה אלא משום הצלת הנרדף ואינו נכנס כלל בגדר חיוב דין מיתה דרודף ולמה אין יכולין לחייבו ממון ואנן פסקינן דרודף ששבר הכלים דעלמא פטור אלא ודאי מוכרחין לומר מזה דבחיוב מיתה דרודף איכא דין עונש ג"כ ודוק

ומה שנראה לי בזה הוא דאפילו נימא דחיוב מיתה דרודף הוא מטעם הצלת הנרדף אבל מ"מ מוכרחין ג"כ לומר דעונש ג"כ איכא בדבר דאי ליכא עונש כלל על הרודף א"כ מה ראו להחליף דמו בעד דם הנרדף בקום ועשה דהיינו להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף מאי חזית דדמא דנרדף סומק טפי מדמא דרודף אלא ודאי מוכרחין לומר דמשום עבירת הרדיפה איכא עונש על הרודף דדמו נחית דרגא מדם הנרדף אך ליכא עליו עונש כהאי דיהי' עליו חיוב מיתה גמור דיכולין להמית אותו על כל האופנים אפילו לא יצילו בדמו דם הנרדף כמו ברוצח לאחר שהרג הנפש וככל חיובי מיתה דעונש כהאי ליכא עליו אך העונש הוא דדמו זיל טפי מדמו של אדם אחר ונחית דרגא לכן היכא דאיתרמי לפנינו דמו ודם הנרדף דם הנרדף עדיף והורגין את הרודף להציל הנרדף וזהו מטעם עונש ג"כ ולא מטעם הצלה בלבד כמו שביארנו אבל מ"מ עיקר דין חיוב מיתה דרודף הוא מטעם הצלה אבל היכא דליכא טעם דהצלה כגון אם היו יכולין להצילו באחד מאבריו אז אסור להורגו משום דליכא עליו עונש כ"כ כמו כל מחויב מיתה לאחר גמר דין דכל אדם יכול להורגן אך העונש דדמו זיל נגד דמו של אדם אחר ולכן נמי אין צריך לקבל ההתראה משום דעיקר דין מיתה של רודף הוא מטעם הצלה כדי להציל הנרדף לכן אפילו לא יקבל התראתו נמי צריכין להציל הנרדף ועתה ניחא הא דאמרינן קלב"מ בדין מיתה של רודף כיון דעכ"פ בלא עונש כלל לא היינו יכולין להורגו כדביארנו לעיל לכן שייך ג"כ לומר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות אך זאת ביארנו בסימן ט"ז כיון דחיוב מיתה ליכא כאן כמו בכל חייבי מיתות כדביארנו לכן לא שייך לומר קלב"מ במיתה של רודף כמו בכל חייבי מיתות כיון דעונש מיתה דרודף שאני משאר עונשי מיתות אבל עכ"פ לא גרע עונש זה מעונש מלקות דפוטר ממון ואין להאריך כאן בזה. היוצא מדברינו דעיקר דין מיתה דרודף הוא מטעם הצלה אבל מ"מ עונש נמי איכא דדמו זיל נגד דם הנרדף לכן כדי להציל הנרדף מותרין להרוג הרודף ולכן כיון דהא דיכולין להרוג לרודף הוא משום עונש נמי שייך לומר קלב"מ ברודף דאם הזיק ממון בשעה שהי' רודף דפטור ודוק

ולפי דברינו אלה יהי' ניחא מה שהקשו האחרונים