שמחת החג קט

פטור ג"כ על הגמר ביאה כמו שתירץ הגרע"א ז"ל ליכא למימר הכי משום דכיון דביארנו דעל מלקות לא שייך לומר סברא זו דהמעשה שלו נסתלק ויכולין לחייבו קנס על הגמר ביאה והמיתה של רודף הוי כדין מלקות וממילא הדרא קישיא לדוכתא נימא דהחיוב קנס הוא על גמר ביאה אך באמת לא תקשה כלל דכיון דביארנו דאי חיוב מיתה של רודף הוי מטעם עונש או מטעם הצלה הוי בזה פלוגתא דר"ה ור"ח דפליגי אי רודף צריך התראה או לא דאליבא דר"ח דסובר דרודף צריך התראה יסבור דהחיוב מיתה של רודף הוא מטעם עונש וסוגיא דידן אזיל אליבא דר"ח דאיתא שם אמרו לי' רבנן לר' חסדא וכו' אלא אמר ר"ח וא"כ לא יכול לשנויי דהחיוב קנס הוא משום הגמר ביאה דאי מחויב מיתה בשעת העראה הוי כאילו עשה אחר ההעראה והוי בעולה בגמר ביאה כמו שתירץ הגרע"א ז"ל. דהסוגיא אזלא אליבא דר"ח דסובר דחיוב מיתה דרודף הוא מטעם עונש אבל לדידן דפסקינן כר"ה דרודף אין צריך התראה א"כ יכולין לאוקמי מתניתין דהבא על אחותו בכל האופנים ואע"ג דהוי מחויב מיתה בשעת העראה מ"מ מחויב קנס משום גמר ביאה דהחיוב מיתה של רודף אין יכול לסלק מעשה ההעראה דלהוי כאילו עשה אחר משום דמיתה של רודף נחשב לענין קלב"מ רק לדין מלקות כדביארנו וא"כ הרמב"ם דפוסק דרודף אין צריך התראה דפסק דקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו פסק' שפיר דהבא על אחותו מחויב קנס בכל האופנים דאע"ג דמחויב מיתה על העראה מ"מ החיוב קנס בא על גמר ביאה ודוק

סימן יז

נסתפקתי שנים שרדפו אחר אחד ואין ביד כל אחד מהם להרגו אך שנים ביחד יכולין להרגו אם יש עליהם דין רודפים שיכולין להרוג איזה מהם ולהציל הנרדף או לא משום דכיון דכל אחד מהם אין ביכלתו להרוג לבדו ממילא אין עליו דין רודף ולא שייך צירוף לענין זה דדין רודף הוא שיהי' רודף שלם ולא חצי רודף ואין שייך לדמות ספקתינו לדינא דזה אין יכול וזה אין יכול לענין שבת דמחויבין שניהם ולהוי נמי עלייהו דין רודפין ויהי' על כל אחד חיוב מיתה משום רודף דלא דמי דהתם עשו שניהם ביחד פעולה אחת כגון שהוציאו ביחד דבר כבד שאחד מהם לא הי' יכול להוציאו נמצא דמהם נעשתה פעולה אחת וכיון דבלא כל אחד מהם לא הי' יכול לעשות פעולה זאת נמצא דהפעולה נחשבת על שם כל אחד ואחד כאילו כל אחד ואחד עשה מלאכה זאת בשלימות משום דבלאו דידי' לא היתה יכולה להעשות פעולה זאת בשלימות אבל בנידון דידן כל א' וא' הוא רודף בפני עצמו והוי שני פעולות נפרדות וכיון דכל א' וא' בפני עצמו אין ברדיפתו כלום גם שניהם ביחד נמי לא כלום הוא למה זה דומה לשנים שכל א' וא' הוציא חצי שיעור אעפ"י דשניהם ביחד הוציאו כשיעור מ"מ לא מצטרפי ודוק

והנה לכאורה יש להביא ראי' לספקתינו מהא דתני' בב"ק (דף י' ע"ב) וכן הוא בסנהדרין (דף ע"ח) דאם הכוהו עשרה בני אדם בין בב"א בין בזא"ז דכולם פטורין וא"כ דאפילו דהרג אותו בפועל פטורין וכש"כ דלא הוי עלייהו דין רודפין דזאת פשוט דלא שייך לומר דלהוי רודף אלא היכא דאם יהרוג אותו בפועל יהי' עליו דין מיתה אבל הכא בנדון דידן כיון דאפילו אחר ההריגה נמי לא הוי עליהם עונש מיתה ממילא לא שייך לומר דלהוי עלייהו דין רודף והא דבקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו אע"ג דלא יהי' עליו חיוב מיתה אם יהרוג את הנרדף היינו משום דעכ"פ במעשה זה איכא דין מיתה אך דאין עונשין לקטן אבל המעשה בעצם איכא בו דין מיתה אבל הכא אם נאמר דליכא עליו דין מיתה היינו טעמא משום דאמרינן דההריגה לא בא כולו מסיבתו ולא הוי רוצח וכיון דלא הוי רוצח ממילא לא הוי רודף ג"כ ודוק. אך באמת ליכא מכאן ראי' כלל דהא מפרשינן התם בסנהדרין דאם אין בראשון כדי להמית דאחרון חייב והא דקתני דשניהם פטורין מיירי ביש כדי להמית מהכאת הראשון נמי כן מפרש שם התוס' בב"ק (דף י' ע"ב) ד"ה כולן פטורין וא"כ כיון דספקתינו מיירי בגוונא דאין בכל אחד כדי להמית נמצא דכל א' הוי רודף דדלמא יכהו לאחר הכאת הראשון ונמצא דיהרוג הנפש כיון דגם האחר רודף אותו ואין לומר דמהיכי תיתי דלהוי רודף משום ספק דלמא יכהו לאחר הכאת הראשון נימא אדרבה דלמא יכהו ראשון ואין בהכאתו כדי להמית ולא להוי רודף אמינא לך דבאמת כל רודף יש ספק אם יהרוג חבירו דלמא הנרדף ינצח אך כך דינו של רודף אם יש רק ספק שמא יהרוג חבירו הוי עליו דין מיתה כיון דעכ"פ רודף הוא בוודאי לאחר חבירו להרגו וכיון דיכול להיות משכחת דיהרוג חבירו הוי עליו דין רודף וא"כ הכא נמי כיון דיכול להיות שימית ברדיפתו כגון שיכה אותו לאחר הכאת הראשון נמי הוי רודף משום דאז יהי' רוצח דיהי' מחויב מיתה כדביארנו או נוכל לומר ולחלק דלא דמי להכהו אחרון דחייב מיתה משום דכיון דכבר נחלש מהכאת הראשון נמצא דבשעת הכאת האחרון כבר הי' ראוי למות בהכאה זאת לכן האחרון חייב דעל הריגת גברא כהאי נמי מחויב מיתה אבל הכא בנדון דידן דעדיין לא הכהו שום אחד מהם נמצא דאין ביד כל אחד מהם להרגו ונהי דלאחר הכאת הראשון יהי' על האחרון דין רודף משום דאז יהי' ביכולת בידו להורגו לבדו אבל מ"מ כמו שהוא לע"ע אין ביד כל א' מהם להרגו אין עליהם שם רודפין ועדיין הדבר תלוי בספק ודוק

ונלענ"ד לומר דספקתינו תליא בהחקירה שחקרו האחרונים ז"ל אי דין מיתה דרודף הוי מטעם עונש דעונש הוא עליו בעד עבירת הרדיפה או מיתה דרודף היא מטעם הצלה להציל הנרדף ממות דאי נימא דמיתה דרודף הוא מטעם עונש יש. מקום כאן לומר כיון דאין ביד כל אחד ואחד להרוג חבירו לאו רודף הוא ואין עליו העונש אבל אי נימא דמיתה דרודף הוא כדי להציל הנרדף מה לי אם אין ביד כל א' מהם להרגו אבל עכ"פ שניהם ביחד יכולים להרגו