שמחת החג קח

לעיל דכתב בהדיא לא כן ובפרט דהתם קאי אליבא שיטת רש"י ז"ל דהמהרש"ל קאי שם לשיטת רש"י ז"ל ורש"י ז"ל סבירא לי' בהדיא דהוי ח"מ שוגגין וגם על התומים שם ס"ק ד' נמי קשיא לי כן דתופס בפשיטות דמיתה של רודף נחשב לח"מ מזידין עיי"ש

אך מ"מ דברי רש"י ז"ל צריכין ביאור למה קרו בזה ח"מ שוגגין ומאי שנא מאילו הי' חייב מיתה במזיד וברח כמו שכתב הקצוה"ח. ועלה בדעתי לומר דמה דכתב רש"י ז"ל ואע"ג דלא איקטיל כונת רש"י ז"ל הוא דהיינו דאינן יכולין להורגו בפועל ומיושב בזה מה שנתקשיתי דשם לעיל איפלגו ר' הונא ור' חסדא אי רודף צריך התראה או לא ומשמע שם דר' חסדא סובר דרודף צריך התראה וא"כ מאי פריך כאן הש"ס האיך משכחת בבא על אחותו קנס הא מחויב מיתה נימא דמיירי בלא התרו בו דאז פטור ממיתה ואיכא קנס דהש"ס אזיל כאן אליבא דר"ח אך באמת לא קשיא ולא מידי דנהי דלא אתרו בו אבל מ"מ חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין וזהו כונת רש"י ז"ל במאי דכתב ואע"ג דלא אקטיל פירוש דלא הי' עליו כלל דין הריגה ומ"מ הוא דוחק לפרש כן בדברי רש"י ז"ל. ובדברינו אלה יתורץ הקושיא שראיתי בשעה"מ הל' שבת פ' כ"ד הל' ז' במה שהקשה על המל"מ דמספקא לי' אי ברודף אחר נערה המאורסה בשבת אי ניתן להצילו בנפשו או לא דהא אם יהרגו הרודף יחללו שבת עליו והקשה עליו השעה"מ וכן ראיתי שהיד המלך ג"כ הקשה זאת דאי נימא דבשבת לא ניתן להצילה בנפשו א"כ מאי פריך כאן הסוגיא דסנהדרין האיך משכחת קנס בבא על אחותו הא מחויב מיתה משום רודף לוקמי דמיירי בשבת דאז לא ניתן להצילה בנפשו ולכן מחויב קלס אבל לדברינו לא קשיא ולא מידי דנהי דבשבת משום איסור חלול שבת אסור להרוג הרודף אבל מ"מ לא גרע מחייבי מיתות שוגגין דנמי פטורין ולכן פריך הש"ס שפיר דהאיך מחויב בקנס דאפילו בשבת דלא מחויב מיתה בפועל אבל מ"מ לא גרע בזה מח"מ שוגגין דפטור מלשלם ודוק

והביאור בדברי רש"י ז"ל נראה דמוכרחין לומר דרש"י, ז"ל סבירא לי' דהא דקלב"מ פוטר מתשלומין לאו פטור גמור הוא לעולם אך דהחיוב תשלומין מתלא תלי' וקאי דאי נסתלק החיוב מיתה חל עליו דין תשלומין לכן לא נחשב בזה לחייבי מיתות מזידין דהא לאחר מעשה הרדיפה נסתלק ממנו החיוב מיתה בפועל לכן פירש רש"י ז"ל דהטעם הוא דלא גרע מח"מ שוגגין דנהי דאין יכולין להורגו לאח"כ אבל מ"מ העונש מיתה שעבר בשעת רדיפה רובץ עליו ג"כ לאחר המעשה כנלענ"ד לע"ע בכוונת רש"י ז"ל

ונחזור לעניננו לתרץ דברי הרמב"ם במה שכתבת דאי מיתה של רודף נחשב לדין מיתה או לדין מלקות לענין קלב"מ תלוי בהחקירה אי רודף הוא מטעם עונש או מטעם הצלה והי' נלענ"ד לומר ומצאתי אח"כ בנוב"י סי' ס' מהדו"ת הל' חו"מ שכתב ג"כ הכי דהחקירה אי רודף הוא מטעם עונש או מטעם הצלה תלוי בפלוגתא אי רודף צריך התראה או אין צריך התראה דפליגי בזה ר"ה ור"ח בסנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דר' הונא סובר שם דרודף אין צריך התראה ור' חסדא פריך עלי' ממתניתין הרי דר"ח סובר דרודף צריך התראה ובפלוגתא זו יהי' תלוי אי רודף הוא מטעם עונש או מטעם הצלה דאי נאמר דרודף צריך התראה הוי דין מיתה של רודף ככל חיובי מיתה ואי נאמר דרודף אין צריך התראה א"כ הוי דין מיתה של רודף מטעם הצלה ולא מטעם עונש דהא אין יכולין להיות מטעם עונש דהוא בלא התראה ואתי לפי זה דר"ה סובר דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה ור"ח סובר דמיתה דרודף הוא מטעם עונש וא"כ אתי לפי זה דלר"ה דין מיתה דרודף לענין קלב"מ נחשב כמו מלקות וממון ולא כמיתה וממון ויכול להיות נ"מ ברודף אחר ערוה בשבת דביארנו לעיל דיש לו דין מיתה שיגגין דאי נאמר דמיתה דרודף הוי כמו מיתה וממון פטור משום דח"מ שוגגין פטורין אבל אי נאמר דחיוב מיתה דרודף נחשב כמו מלקות וממון א"כ בשבת דפטור ממיתה ולא נחשב אלא לח"מ שוגגין וח"מ שוגגין חייבין

ובזה נבא לבאר דברי הרמב"ם ז"ל במה שפסק דבא על אחותו יש לה קנס בסתמא דמשמע על כל האופנים ולא מפליג כדמפליג שם בש"ס דהיינו דוקא היכא דהי' יכול להצילו באחד מאבריו או אוקימתא אחרת כדמוקמינן שם משום דבאמת הקשה התוס' ביבמות דמאי קושיא היא נימא דהחיוב מיתה הוא על העראה והקנס הוא על גמר ביאה אך תירץ על זה הגרע"א ז"ל משום דאי הוי דין דקלב"מ על ההעראה ממילא פטור גם מקנס על הגמר ביאה דנהי דהחיוב קנס בא מהגמר ביאה אבל מ"מ העראה הוי תנאי בהחיוב דאינו מחויב על הגמר אלא א"כ שההעראה ג"כ עשה הוא בעצמו דאי אחר יעשה העראה נחשבת כבעולה ופטור מקנס לכן היכא דהוי קלב"מ על העראה נסתלק המעשה שלו ונחשבת העראה כאלו עשה אחר וביארנו על זאת דזאת שייך דוקא לומר בקלב"מ דחיוב מיתה דהדין מיתה הוא פטור ממש על הממון אבל במלקות דמלקות אינו פוטר ממון אלא בשלילה דהדין הוא דאינו מחויב אלא על חד רשעה וכיון דלוקה דהוא עונש החמור ממילא פטור מממון וכתבנו דפטור זה לא שייך אלא על התשלומין גופי' אבל היכא דנתחייב מלקות בהמעשה שאינה מביאה לידי חיוב ממון כלל אך הוא רק תנאי בהחיוב לא שייך בזה לומר דלסתלק המעשה כאלו לא עשה הוא אלא אחר דעל המעשה גופי' לא אמרינן קלב"מ במלקות כל זה ביארנו לעיל ואתי לפי זה דהיכא דנתחייב בשעת העראה מלקות יכולין לחייבו קנס על הגמר ביאה היכא דעל הגמר ביאה ליכא חיוב מלקות ולא אמרינן בזה דכיון דבשעת העראה הי' מחויב מלקות הוי כאלו לא עשה העראה דלא נימא על המעשה גופי' קלב"מ במלקות אך לפי דברינו אלו תקשה לכאורה לפי מה שאמרנו לעיל דמיתה דרודף נחשב לענין קלב"מ רק לדין מלקות א"כ הדרא קושיא לדוכתא מה שמקשים התוס' ביבמות לימא דהחיוב מיתה הוא על העראה והחיוב קנס הוא על גמר ביאה ולא שייך לשנויי דאי הוי קלב"מ על העראה נחשב כאילו עשה אחר ההעראה וממילא