שמחת החג קז

נימא דהחיוב מיתה דרודף הוא מטעם הצלה פירוש דהא דרודף אחר חבירו להרגו או אחר נערה המאורסה אין בעבירת הרדיפה עונש מיתה אך הא דיכול להרוג את הרודף הוא מטעם הצלה דמחויב הוא להציל הנרדף אפילו בדמו של רודף דאי נימא דהחיוב מיתה הוא מטעם עונש ממילא לגבי קלב"מ הוי ככל חייבי מיתות דמיתה פוטרת מתשלומין אבל אי נימא דדין מיתה של רודף הוי מטעם הצלה אז יכולין לומר דנהי דיכולין להורגו אבל מ"מ לענין קלב"מ אינו פוטר מתשלומין דאיזה דין מיתה פוטרת מתשלומין היינו דוקא היכא דיש עליו דין וחיוב מיתה מטעם עונש דהא אפילו חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין הגם דליכא עליו חיוב מיתה בפועל חזינן מזה דהדין מיתה דהיינו מה שעושה דבר שיש בו חיוב מיתה זהו פוטרתו אבל הכא ברודף דאי נימא דמיתה דרודף הוא מטעם הצלה נמצא דליכא עליו דין ועונש מיתה בעד הרדיפה ומה שמותר להורגו הוא רק כדי להציל הנרדף אבל באמת אינו עושה עבירה כזו שמחויב עלי' מיתה, חיוב מיתה כזה מנלן דפוטר כלל מתשלומין. אך לכאורה תקשה לפי זה הא אתמר בהדיא וכן קיימ"ל דרודף ששבר כלים בין של נרדף ובין של רודף פטור מטעם קלב"מ הרי חזינן דמיתה דרודף פוטרת מטעם קלב"מ מתשלומין יכולין לומר על זה דנהי דחיוב מיתה דרודף אינו פוטר מתשלומין כדין מיתה וממון אבל מ"מ לא גרע ממלקות דבמלקות נמי אין הדין מלקות פוטר מתשלומין דהא חייבי מלקות שוגגין חייבין אך החיוב מלקות במציאות פוטר מתשלומין כמו כן הכא כיון דיש דין להמיתו נהי דאין הדין מיתה בא מצד העונש אך החיוב בא מצד הצלה דהיינו שמצוה להציל הנרדף בכל האופנים שיש בידינו אפילו בדמו של רודף. אבל מ"מ יהי' מאיזה צד שיהי' יש עליו חיוב מיתה דהיינו דכל מי שרוצה יכול להמיתו א"כ האי דין מיתה לא גרע ממלקות דפוטר ג"כ מתשלומין ובפרט לפי מה שביארנו בסימן י"ז דאפילו נימא דהחיוב מיתה דרודף הוא מטעם הצלה מ"מ הוא מטעם עונש נמי אך בזה פליג על מאן דסבירא לי' מטעם עונש דהוא סבירא לי' דבעד הרדיפה איכא עליו עונש מיתה והוא סובר דבעד הרדיפה ליכא עליו עונש מיתה ועיקר דין המיתה הוא מטעם הצלה אך מ"מ עונש ג"כ איכא בדבר דלכאורה תקשה כיון דאחד מהן מוכרח להיות נהרג א"כ שב וא"ת עדיף מהיכא תיתי מותר להרוג בידים הרודף ולהציל הנרדף ע"ז נאמר דבעד הרדיפה איכא עליו עונש דדמו נעשה זול לענין דם אחר דהיינו להרוג אותו בחנם אסור משום דליכא עליו עונש מיתה ככל עונשי מיתה דמותרים להורגם ודמם נעשה היתר דנחשב לגברא קטילא אבל הכא ליכא עליו דין עונש כזה אבל מ"מ איכא עליו עונש כזה דלענין דם אחר דמו נעשה זול דדם של אדם אחר סומק טפי מדמו של רודף נמצא דעונש איכא עליו אבל לא עונש מיתה דהא בחנם הרי אסור להורגו כגון אם יכולין להצילו באחד מאבריו הרי אסור להורגו וא"כ לענין קלב"מ אין עליו דין עונש מיתה אבל מ"מ כיון דעונש איכא עליו ובפועל יכולין להורגו מטעם עונש זה ממילא לא גרע ממלקות ופוטר מדין מלקות ודוק. אך לכאורה יש להקשות לפי דברינו דמיתה דרודף הוי כמלקות לענין קלב"מ דהא הכא מיירי שלא הרגו את הרודף אך דנ"מ דיהי' פטור לשלם הממון שנתחייב כגון ששבר כלים או לענין קנס א"כ כיון דלא הרגו אז הוי חייבי מיתות שוגגין ואי נימא דדין מיתה שלו נחשבת לענין קלב"מ כדין מלקות ומלקות שוגגין הרי חייבין בתשלומין ואמאי פטור מלשלם לא קשיא כלום דהכא נחשב לח"מ מזידין ולא שוגגין דאימתי נחשב לח"מ שוגגין דהיינו היכא דהי' בלא התראה או בשוגג גמור דאין יכולין לדונו בפועל כלום אבל הכא בשעה שהי' חייב מיתה הרי הי' מצוה להורגו וכל אדם שמצאו אז הי' יכול להורגו ומצוה להורגו להציל הנפש א"כ הוי בזה חייבי מיתות מזידין לכן אפילו נימא דדין מיתה דרודף הוי לענין קלב"מ דין מלקות נמי פטור הרודף ששיבר הכלים משום דהוי כחייבי מלקות מזידין דפטור ודוק

והנה מה שכתבתי דחיוב מיתה של רודף אע"ג דלא איקטל נחשב בזה לחייבי מיתות מזידין משום דכיון דכל או"א הי' בידו להורגו נמצא דהי' חייב מיתה בפועל ממש ראיתי לרש"י ז"ל בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) ד"ה הבא על אחותו דלא כן כתב דז"ל שם כלומר וכו' ואע"ג דלא אקטיל פטור מתשלומין כדקיי"ל בכל חייבי מיתות ב"ד שוגגין דנפקא לן מדתנא דבי חזקיה וכו' עכ"ל. הרי דרש"י ז"ל סבירא לי' דאי לא נקטל נחשב לחייבי מיתות שוגגין אך משאר הראשונים והרמ"ה ביד רמה על סנהדרין כתב בפירוש דהוי ח"מ מזידין

והנה ראיתי להקצוה"ח סי' כ"ח סעי' א' כתב שם בפשיטות כדברינו דחיוב מיתה של רודף נחשב כחייבי מיתות מזידין דכתב שם גבי האי דינא דכל היכא דמחויב לצאת ידי שמים מהני תפיסה וחילק המהרש"ל ז"ל דהיכא דקלב"מ מ"מ הדין דלצאת ידי שמים צריך לשלם צריך להיות לפי זה דתפיסה מהני היכא דהי' קלב"מ חילק בזה המהרש"ל ז"ל דאימתי מהני תפיסה דוקא היכא דלא עבדינן לי' החומרא דהיינו ח"מ שוגגין דהדין הוא דחייבי מיתות שוגגין נמי פטורין מתשלומין מ"מ אם תפס שכנגדו מהני תפיסה אבל היכא דעבדינן לי' החומרא כגון חייבי מיתות או מלקות מזידין אע"ג דמחויב לצאת ידי שמים לא מהני תפיסה והביא הקצוה"ח ראי' לדין זה מש"ס דסנהדרין (דף ע"ב ע"א) רבא איגניב ליה דיכרי במחתרת אהדרינהו נהלי' ולא קבלינהו דפריך שם התוס' ז"ל למה לא קבלינהו הא מחויב לצאת ידי שמים ותירצו דלא רצו לצאת ידי שמים והקשה על זה הקצוה"ח מ"מ כיון דאהדרינהו נהלי' הרי תפס ולמה לא קבל הא תפיסה מהני היכא דמחויב לצאת ידי שמים והכא נחשב לחייבי מיתות מזידין דהוי כמו עבדינן לי' החמור וז"ל שם באמצע הדברים וא"כ הבא במחתרת עבדינן לי' החומרא דאין לו דמים ורשאין להרוג אותו ואין עליו שום חיוב תשלומין ואע"ג דניצול ולא נהרג לא הוי כשוגג אלא כמו מזיד ובהתראה דזה הוי ודאי כל דין מזיד עליו כיון דכבר נתחייב בהחומרא משא"כ שלא בהתראה וכו' עכ"ד הרי דברי הקצוה"ח ברור מיללו דמיתה של רודף נחשב לח"מ מזידין אע"ג דלא איקטיל ותמיהני עליו אמאי לא הביא דברי רש"י ז"ל בסנהדרין שהבאתי