שמחת החג קו

דמיירי התוס' בכתובות בתשלומין דתרומה דכיון דגלי קרא דאף דמחויב מיתה אעפ"כ מחויב לשלם הרי גלי קרא בעצם דלא אמרינן בזה דינא דקלב"מ בתשלומי דתרומה משום דמיתה בידי שמים לאביי אליבא דר' נחוניא בן הקנה אי פוטר פוטר אפילו חייבי מיתות שוגגין נמי משום דהוי פטור בעצם ואעפ"כ גלי קרא דמחויב הרי דגלי קרא דלא נפטר מטעם קלב"מ לכן אפילו היכא דאיכא כרת באכילתו נמי לא נפטר מה שאין כן בממונא דנחבל דמעולם לא הי' הגילוי קרא דלא נפטר מטעם קלב"מ כדביארנו לכן פטור בחובל בשבת ודוק. וכיון דביארנו דמעולם המלקות אינו פטור על הממון נמצא לפי זה דלא שייך לומר בזה דמסלק מעשה החיוב דלהוי כמי שלא עשה אך על הממון בעצם אמרינן דפטור משום דכיון דמחייבין אותו מלקות ממילא פטור מממון זה לא שייך אלא על החיוב בפועל אבל לא על מעשה החיוב ודוק

והנה על יסוד דברינו לעיל עלה בדעתי לחדש ולומר דהא דאמרינן בכתובות (דף ל"א ע"א) דהמעביר סכין ברה"ר וקרע שיראין בהליכתו דפטור ללישנא דאי אפשר לעקירה בלא הנחה. לא שייך זאת לומר אלא בהמעביר סכין בשבת משום דכיון דאיכא חיוב מיתה וחיוב המיתה הוא פטור בעצם על הממון לכן כיון דא"א לעקירה בלי הנחה ונמצא דהליכתו הוא חלק מחלקי החיוב מיתה ודין מיתה הוא פטור על הממון לכן פטור. אבל בהמעביר סכין ברשות הרבים ביוהכ"פ דאנן פסקינן דכרת אין פוטר מממון אך החיוב מלקות דיוהכ"פ פוטר וכיון דביארנו דמלקות אינו פטור על הממון אך הדין הוא דאינן יכולין לחייבו שני דברים כאחת זאת לא שייך לומר אלא היכא דקרע שיראין בהנחתו משום דאז בא החיוב ממון בפועל לכן כיון דנתחייב מלקות לא שייך לחיובי ממון ומלקות כאחת לכן מבררינן המלקות דחמירא אבל היכא דהחיוב ממון בא בשעת הליכתו דאז חיוב המלקות עדיין לא בא אך החיוב ממון בלבד מדוע לא נחייב אותו לשלם כיון דהתשלומין והמלקות אינן באין כאחת אבל בהמעביר בשבת נהי דהחיוב מיתה בפועל עדיין לא בא אבל עכ"פ לא גרע מח"מ שוגגין דג"כ פטור מהתשלומין ובפרט לפי מה שביארנו סברת הגרע"א ז"ל דהוי כאלו לא עשה המעשה כלל שנתחייב בו מיתה לכן כיון דא"א לעקירה בלי הנחה נמצא דכל חלק וחלק מהעבירה נצטרף לחיוב מיתה לכן פטור דהוי כאלו לא עשה כלל המעשה ודוק

ולפי סברא זו לא אתי שפיר מה שראיתי בספר המנ"ח מצוה מ"ט דכתב שם דהיכא דחבל בחבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה דמחויב מלקות ואח"כ חבל בו עוד הכאה שאין בה שוה פרוטה ואם נצטרף הכאה זו עם הכאה ראשונה יהי' ביחד שוה פרוטה כתב דפטור ממלקות דהוי כהמעביר סכין ברה"ר וקרע שיראין דפטור מן התשלומין על השיראין כמו כן הכא דכיון דמחויב לשלם פטור מן המלקות דנתחייב באמצע אבל לדברינו שביארנו שיש חילוק להמעביר בשבת דמחויב מיחה להמעביר ביוהכ"פ דמחויב מלקות דכיון דמלקות אינו פטור על חיוב הממון לכן כיון דהחיוב בפועל על המלקות וממון אינן כאחת יכולין לחייבן שתיהן כמו כן הכא נמי כיון דהממון בחובל בחבירו אנו פטור על המלקות כדביארנו לה כיון דהממון והמלקות אינן באין כאחת דהמלקות על קודם חיוב הממון יכול להיות חייב ממון ומלקות ודוק

כל זה כתבתי מה שנלענ"ד אך אפילו מי שנסתפק לו בחידושינו משום דסוף כל סוף מחויב מלקות על אותו דבר ממש שנתחייב בתשלומין לכן אפילו היכא דהחיוב בפועל דממון ומלקות לא בא כאחת נמי פטור אבל מ"מ בעניננו שעתה אנו עוסקין בו דהיינו מה שאמרנו דלא שייך לומר בהעראה קלב״מ כיון דהחיוב קנס בא בגמר ביאה כולי עלמא יודו בזה משום דהכא ההעראה לא הוי אפילו חלק ממעשה החיוב נמי משום דכל מעשה החיוב הוא הגמר ביאה אך ההעראה הוא רק תנאי בהחיוב דהיינו שאינו מחויב על הגמר אלא א"כ שיעשה בעצמו ג"כ ההעראה אבל מ"מ חיוב הקנס בא רק בעד הגמר ביאה וא"כ לא שייך לומר קלב"מ במה דנתחייב מלקות על ההעראה כיון דההעראה אינו אפילו חלק מחלקי החיוב ולומר דהקלב"מ עושה דלהוי נמי כמו שלא עשה המעשה כלל הא ביארנו דבמלקות וממון לא שייך זה דהא ביארנו דהמלקות אינן פוטרין בעצם אפילו הממון וכש"כ שלא יסלקו המעשה דיהי' נחשב כאילו לא עשה ודוק. וכיון שבאנו לסברא זו דלא שייך לומר דקלב"מ מסלק מעשה החיוב אלא במיתה וממון אבל לא במלקות וממון יהי' ניחא בזה מה שהקשה הגרע"א ז"ל על חתנו של הפנ"י על מה דהי' קשה לו על סוגיא דכתובות מאי פריך הש"ס מהכא על אחותו דמחויב קנס הא מחויב מלקות נימא דהמלקות הוא על העראה והקנס הוא על גמר ביאה והקשה על זה הגרע"א ז"ל מה הוקשה לו על סוגיא דכתובות יותר מעל הסוגיא דסנהדרין והיא היא קושית התוס' ביבמות (נ"ט ע"ב) אבל לדברינו ניחא דעל הסוגיא דסנהדרין ליכא לאקשויי מאי פריך הש"ס לשני דהחיוב מיתה דרודף הוא על העראה והקנס הוא על הגמר ביאה משום דאיכא לשנויי כמו שתירץ הגרע"א דאי הי' מחויב מיתה על ההעראה לא הי' יכול להתחייב קנס על הגמר ביאה משום דהחיוב מיתה על ההעראה עושה כאלו ההעראה נעשה ע"י אחר וממילא פטור מקנס על הגמר ביאה דהוי בעולה אבל בכתובות דעל ההעראה ליכא אלא חיוב מלקות פריך שפיר דלימא דהחיוב מלקות היא על העראה והקנס הוא על גמר ביאה משום דקלב"מ דמלקות אינו מסלק המעשה ממנו דלהוי כאלו עשה אחר כדביארנו לכן יכול שפיר להתחייב קנס על הגמר ביאה ודוק. וע"ז משני שפיר חתנו של הפנ"י משום דעל הגמר ביאה נמי איכא חיוב מלקות ומה שהקשה הגרע"א ז"ל הא הוי ח"מ שוגגין תירצנו ב"ה לעיל והוכחנו בטוב טעם ודעת דזה לא נחשב לחייבי מלקות שוגגין ודוק

והנה יש לחקור אי החיוב מיתה של רודף לענין קלב"מ אי יש לו דין מיתה או דילמא לענין קלב"מ יש לו רק דין מלקות והנ"מ אם הוא רק כדין מלקות או כדין מיתה הרי ביארנו לעיל דקלב"מ דמלקות וממון שאני מקלב"מ דמיתה וממון ועוד יש נ"מ כאשר נבאר עוד להלן בעזהי"ת. ומה שהביאני לידי חקירה זו הוא מה שחקרו האחרונים בחיוב מיתה דרודף אם הוא מטעם עונש ככל חיובי מיתות או