שמחת החג קה

מיתה ג"כ שייך לומר קלב"מ אע"ג דעל מעשה זה אין אנו מחייבין אותו לשלם אעפ"כ אמרינן דכיון דנתחייב אז מיתה הוי כאלו לא עשה מעשה תנאי המחייבו וממילא פטור לאחר כן כשעשה מעשה המחייבו ממון כגון התם אם בשעת העראה הי' מחויב מיתה משום רודף א"כ הוי כאלו לא עשה ההעראה ולכן כשעשה אח"כ מעשה המחייבו דהיינו הגמר ביאה פטור משום דהוי כאלו הערה ע״י אחר תחילה דפטור אח"כ אם בא עלי' משום דהוי כבעולה. נמצא לפי דבריו חדוש גדול בענין קלב"מ דקלב"מ לא הוי רק פטור מממון רק קלב"מ מסלק המעשה גופי' דלענין תשלומין הוי כאלו לא עשה המעשה כלל לכן שייך ג"כ במעשה התנאי לומר קלב"מ אף דמשום מעשה זה לא נתחייב בתשלומין אך הוי רק תנאי בתשלומין מ"מ אמרינן דקלב"מ מסלק מעשה התנאי והוי כאלו לא עשה הוא אלא נעשה ע"י אחר ועיי"ש בחדושי רע"א ז"ל כתובות (דף ל"א ע"ב) שם דבני המחבר הגאונים מפרשים כן דבריו בהדיא עיי"ש. ונלענ"ד לומר דחדוש זה לא שייך לומר אלא במיתה וממון אבל לא במלקות וממון דהא דמיתה פוטר מתשלומין הוא פטור גמור דהא אפילו חייבי מיתה שוגגין נמי פטורין מתשלומין הגם דממיתה נמי פטור חזינן מזה דהא דמיתה פוטר לאו משום דכיון דמחויב שני עונשין ואין יכולין לענוש שניהן בוררין לו החמור דהא בח"מ שוגגין ליכא עונש מיתה כלל הרי מזה דחיוב מיתה הוא פטור גמור על התשלומין דבמעשה שיש בו עונש מיתה אין יכולין לחייב על המעשה ההוא ג"כ תשלומי ממון לכן שייך ג"כ לחדש ולומר דהא דחיוב מיתה הוי פטור על התשלומין הוא משום דמסלק המעשה בעצם דהוי כאלו לא עשה המעשה כלל וכדברי הגרע"א ז"ל אבל במלקות וממון דהפטור הוא משום כדי רשעתו דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות דאין יכולין לחייבו שני עונשין בב"א לכן היכי דנחייב ממון ומלקות כאחת ושתיהן אין יכולין לחייבו וכדי שלא יהא חוטא נשכר בוררין לו החמור וממילא אין יכולין לחייבו עוד ממון נמצא לפי זה דהמלקות גופי' אינו פטור על הממון דהא אדרבה הרי בחובל בחבירו דרחמנא חס אממונא של נחבל ולא שייך לומר בזה שלא יהא חוטא נשכר מחויב לשלם ממון וממילא פטור ממלקות הרי דמלקות לאו פטור הוא על הממון כמו דממון דחובל בחבירו לאו פטור הוא על המלקות אך הפטור הוא בשלילה מצד שבשני דברים אין יכולין לעונשו נמצא לפי זה דבאמת חל עליו שני חיובין אך בפועל אין יכולין לעונשו אלא על דבר אחד ולכן היכא דחיוב מלקות בפועל ליכא כגון דהיתה בלא התראה מחויב לשלם ממון אבל במיתה וממון העונש מיתה הוי פטור ממש על הממון דכן גזה"כ דבדבר שיש בו עונש מיתה אין יכולין לחייבו על הדבר ההוא תשלומי ממון וראי' נכונה לדברי דמיתה הוי פטור בעצם על התשלומין ומלקות בעצם לא הוי פטור על התשלומין אך הפטור הוא בשלילה מצד דאין יכולין לענשו שניהם ע"כ עונשין אותו מה דמסתבר לנו דהיינו בעלמא ענשינן לי' החמור דהיינו המלקות ובחובל ענשינן לי' הממון דחס רחמנא על ממונו של נחבל נראה לי מדברי הרמב"ם פ"ד מהל' חובל ומזיק הל' ז' דפסק שם דאם חבל בחבירו בשבת דפטור מתשלומין ובהל' ט' שם פסק דאם חבל בחבירו ביוהכ"פ דחייב בתשלומין משום דחס רחמנא על ממונו של נחבל לכן אע"פ דחייב במלקות משום יוהכ"פ אעפ"כ חייב בתשלומין וממילא פטור מהמלקות והנה מזה דפסק דגם בחובל בחבירו ביוהכ"פ דחייב בתשלומין חזינן דהגילוי קרא דהי' בחובל בחבירו דהמלקות אינו פוטר התשלומין לא הי' דוקא בלאו דלא יוסיף דהלאו דלא יוסיף לא אלימא למיפטר מתשלומין דהא חזינן דגם הלאו דיוהכ"פ ג"כ אינו פוטר מתשלומין, אך מוכרחין לומר דהגילוי קרא הי' בממונא דנחבל דאינו נפטר מטעם קלב"מ וכדמשמע לישנא דש"ס דחס רחמנא על ממונא של נחבל וא"כ קשה אמאי חבל בחבירו בשבת פטור הא כיון דהגילוי קרא הי' בהממון דלא נפטר מטעם קלב"מ מה לי יוהכ"פ ומה לי שבת וליכא למימר משום דיוהכ"פ קילא משבת והגילוי קרא לא הי' אלא באיסור קל אבל לא באיסור חמור דהא התוס' בכתובות (דף ל' ע"ב) ד"ה זר שאכל כתבו גבי תשלומין דתרומה שאכל בשוגג דאינו נפטר מטעם קלב"מ דהא בתרומה איכא מיתה בידי שמים ואעפ"כ צריך לשלם כתבו שם דכיון דהגילוי קרא הי' בממון דתרומה דאינו נפטר מטעם קלב"מ אפילו כרת נמי אינו פוטר כגון דאכל תרומת חמץ בפסח בשוגג מחויב לשלם ולא אמרינן דבמיתה דגלי גלי ובכרת לא גלי משום דהגילוי קרא הי' בהתשלומין וא"כ הכא נמי נימא כן דכיון דהגילוי קרא הי' בתשלומי דנחבל דאינן נפטרין מטעם קלב"מ אפילו מיתה נמי אינו פוטר כדהתם אלא ודאי כדאמרינן לעיל דמיתה שאני ממלקות בזה דמיתה הוי פטור על התשלומין ומלקות אינו פטור אך הדין הוא דהחיוב בפועל אין מחייבין אותו אלא על דבר אחד ובוררין מה דמסתבר דהיינו המלקות דהיינו המסתבר טפי משום דחמור מממון וכדי שלא יהא חוטא נשכר. אך בחובל גילה קרא דלחייבו אותו בתשלומין ולא במלקות הגם דמלקות חמור ונמצא חוטא נשכר אך משום דחס רחמנא על ממונא של נחבל לכן חייבה אותו טפי בתשלומין וכל זה היינו דוקא בממון ומלקות דממון לא פטור הוא על המלקות והמלקות לאו פטור הוא על הממון אלא באמת מחויב הוא בשניהם אך החיוב בפועל אינו יכול להיות רק על דבר אחד אבל במיתה דהוא פטור על הממון כדביארנו אינו שייך לחייבו ממון משום דמיתה פטר מממון ולא שייך לומר דהא גלי קרא בממונא של נחבל דאינו נפטר מטעם קלב"מ דבאמת לא גלי קרא מעולם דממונא של נתבל אינו נפטר מטעם קלב"מ אך בממון ומלקות אמרינן כיון דבאמת המלקות אינו פטור על הממון אך מה דמחייבין אותו בפועל על חיוב אחד עושה שאין יכולין לחייבו חיוב השני לכן אמרינן בנחבל דחס רחמנא על ממוני' דאדרבה שמחויב בממון וממילא פטור ממלקות אבל במיתה דהוא פטור על הממון לא שייך לומר דלשלם דכיון דמיתה פטרה מהיכא תיתי לשלם כיון דסוף כל סוף מחויב מיתה דאפילו מיתת שוגגין פוטרין מתשלומין לכן בחובל בשבת פטור מן התשלומין אבל התם בהא