שמחת החג קג

אמר ר' חסדא עיי"ש דמוקמינן לי' באוקימתות שונות דהא דקתני דחייב קנס מיירי בגוונא דלא הי' עלי' חיוב מיתה דרודף כגון דהוי כבר בעולה שלא כדרכה או ביכול להציל באחד מאבריו עיי"ש. והקשו מזה על הרמב"ם דפסק סתמא דהבא על חייבי כריתות דיש להם קנס דמשמע בכל האופנים ולא מפליג כדאוקמינן בגמרא דבד"א בגונא דלא הי' עליו דין מיתה דרודף כגון ביכול להצילה באחד מאבריו וכדומה אבל באם הי' עליו דין מיתה דרודף פטור מקנס ועיין בשעה"מ הל' שבת הל' ז' פ' כ"ד שהקשה זאת ועיין בנוב"י מהדו"ק הל' אהע"ז סי' צ"ה ומהדו"ת הל' חו"מ סי' ס' מה שהאריך שם בזה

ומה שנלענ"ד לתרץ בזה הוא דהנה בהקדמת הפנ"י על מס' כתובות הקשה שם חתנו הגאון מו"ה דו"ב ז"ל על הסוגיא דכתובות (דף ל"א ע"ב) דפרכינן שם על מתניתין דהבא על אחותו דיש לה קנס ממתניתין דאלו הן הלוקין הבא על אחותו וכיון דמחויב מכות האיך משלם קנס והא אין לוקה ומשלם והקשה שם הגאון ז"ל לפי חד תרוצא בתוס ביבמות (דף נ"ט ע"ב) שם דהחיוב קנס הוא על גמר ביאה ולא על העראה מאי פריך כאן הש"ס לשנוי' דהמלקות הוא על ההעראה והקנס משלם בגמר ביאה ומשכחת שפיר דלוקה ומשלם ותירץ שם דמ"מ על הגמר ג"כ יש חיוב מלקות ולא פקע מיני' החיוב מלקות עד גמר הביאה כדאיתא בירושלמי במדליק גדיש בשבת דפטור מתשלומין ולא אמרינן דעל שבולת ראשון כבר נתחייב מיתה ואח"כ לחייב על הגדיש לא אמרינן כן אלא אמרינן דעל כל שבולת ושבולת עומד בחיוב מיתה הכא נמי כן דעד גמר הביאה עומד בחיוב מלקות לכן לא נוכל לחייבו קנס על גמר הביאה והקשה עליו הגאון רע"א ז"ל בתשובותיו סימן קס"ד ובחדושיו בכתובות דף הנ"ל על תירוצו דאינו דומה ענין הירושלמי לנידון דידן דהירושלמי מיירי במדליק גדיש בשבת דהוי חייבי מיתות לכן אעפ"י דכבר נתחייב מיתה בשיבולת הראשונה וליכא לחיובי לי' עוד חיוב מיתה אבל עכ"פ לא גרע מח"מ שוגגין דג"כ פטורין מתשלומין לכן פטור על כל הגדיש משום דעל כל הגדיש הוי חייבי מיתות שוגגין אבל בנדון דידן דכיון דכבר נתחייב מלקות על ההעראה ואפילו לא עשה את הגמר ביאה נמי כבר מחויב מלקות נמצא דהגמר ביאה לא מחייב אותו כלום אמאי לא לחייב בתשלומין מאי אמרת דהוי עכ"פ חייבי מלקות שוגגין על הגמר הא אנן קיי"ל כר' יוחנן דח"מ שוגגין חייבין בתשלומין ודוק ע"כ תורף קושיתו ומדחה תירוצו. ומה שנוגע לעצם קושיתו דחתנו דהפנ"י דנימא דהחיוב מלקות הוא על ההעראה והקנס הוא על גמר ביאה מסיק שם הרע"א ז"ל דאינו יודע למה לא הקשה אותה קושיא עצמה על הסוגיא דסנהדרין שם דמה פרכינן שם בסנהדרין דהיכי מחויב קנס בחייבי כריתות הא הוי לי' רודף נימא דרודף הוי בהעראה והקנס הוא על גמר ביאה ולמה הוקשה לו על סוגיא דכתובות יותר מעל סוגיא דסנהדרין ואדרבה דעל הסוגיא דסנהדרין אלימא קושיתו הנ"ל וגם דשם בסנהדרין לא שייך לתרוצי כדמתרץ כאן בכתובות משום דעל הגמר ביאה נמי איכא חיוב מלקות דהתם בסנהדרין גבי רודף ליכא חיוב מיתה בגמר ביאה דכיון דכבר פגמה אך באמת הקשה התוס' ביבמות (דף נ"ט) קושי' זו על הסוגיא דסנהדרין לשיטת הסוברין דהחיוב קנס הוא בגמר הביאה וא"כ הקושיא שלו היא היא קושית התוס' ביבמות הנ"ל ומישב שם הגרע"א ז"ל קושית התוס' וממילא מיושב ג"כ קושית הגאין חתנו של הפנ"י ז"ל וזהו תורף תירוצו דאפילו נימא דחיוב קנס הוא על גמר ביאה והעראה אינו מחייבו בקנס מ"מ אם הערה בה אדם אחר וחזר אחר ובא עלי' הרי זה פטור מקנס דהוי כבעולה חזינן מזה דאע"ג דהעראה לא הוי מעשה המחייבו בקנס אעפ"כ הוי מעשה ההעראה תנאי בהחיוב דהיינו דלא מחויב קנס על הגמר ביאה אלא א"כ שיעשה ג"כ ההעראה נמי ואי ההעראה נעשה ע"י אחר פטור על הגמר וכיון שכן מיושב שפיר קושית התוס' על הסוגיא דסנהדרין וג"כ קושית הגאון חתנו של הפנ"י ז"ל על סוגיא דכתובות דהכי פריך הש"ס בסנהדרין ובכתובות דהיכי מחויב לשלם קנס על הגמר ביאה הא כיון דמחויב מיתה ומלקות על ההעראה וקלב"מ א"כ הוי כאלו לא הערה הוא אלא אחר וממילא א"א לחייבו ממון על הגמר דהוי כאלו ההעראה נעשה ע"י אחר ונחשבת בגמר ביאה לבעולה וכסברא זו כתב התוס' בגיטין (דף. כ"ג ע"ב) זהו תורף תרוצו עיי"ש

והנה בעזהי"ת יש לי בזה דברים לבאר ולדקדק על דברי הגאון רע"א ז"ל ונחזור בזה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא. דמה דכתב הגרע"א ז"ל דלכך במדליק דפטור על כל הגדיש אע"ג דמיתה נתחייב בשבולת הראשונה הוא הטעם משום דעל כל הגדיש לא גרע מחייבי מיתות שוגגין דג"כ פטורין מתשלומין משא"כ בחיובי מלקות דאם נתחייב מלקות על ההעראה נמצא דעל גמר הביאה הוי ח"מ שוגגין דחייבין בתשלומין דבריו אלו צריכין לכאורה עיון מהירושלמי הנ"ל דהנה שם בירושלמי כתובות פ' אלו נערות הל' א' (דף י"ז ע"ב) דפוס ,,ראם" איתא שם דלכך החוסם פרה ודש בה משלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור אע"ג דלוקה משום דמלקות נתחייב בתחילת החסימה ואח"כ כל הזמן שדש בה נתחייב בתשלומין ומתיב שם רבי זעירא מהמצית גדישו של חברו בשבת דפטור מתשלומין ואמאי פטור נימא דעל שבולת הראשונה נתחייב מיתה ומכאן ואילך בתשלומין לא אמרינן כך אלא אמרינן דעל כל שבולת ושבולת יש חיוב מיתה הכא נמי על כל חסימה וחסימה יש בה חיוב מלקות עיי"ש. וא"כ חזינן מזה דהירושלמי מדמה חיוב מלקות לחיוב מיתה דלדברי הרע"א ז"ל מאי פריך לי' הירושלמי מהמדליק גדישו של חברו לחסימה נימא דבהמדליק גדיש איין שייך לומר דלחייב על הגדיש משום דהוי על הגדיש ח"מ שוגגין דפטורין אבל בחסימה דהוי חייבי לאוין שייך שפיר דילקה וישלם דעל תחילת החסימה מחויב מלקות ועל כל הדישה מחוייב בתשלומין. דזהו דוחק לומר דמיירי דמתרין אותו על כל דישה ודישה. והנה לכאורה דברי רע״ל