שמחה לאיש צט

שיש בו שתי משמעיות אחת לזכות ואחת לחובה ואינו סותר עיקר השטר לומר שלא נכתב בכשרות אבל לפסול השטר לגמרי ולומר דעשוהו שלא. כדין. לא דחזקה על העדים שעושים כל דבריהם כהוגן והעמד שטר על חזקתו והבא לפוסלו עליו הראיה עכ"ל ומינה למד מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' צ"ח במכ"ש לנדון דידיה שהיה כתוב בשטר דלא כאסמכתא וכו' יעש"ב וא"כ אף אנו נאמר בנ"ד כ"ש וכ"ש דהעדים המה חכמים מחוכמים וכתבו בשטר כמה שופרי דלישני וחיזוקי סופר דודאי אמרינן העמד שטר על חזקתו ותרב באית'ן קסת'ו. ועי' להריב"ש ז"ל בסי' תי"ג שכתב שלעולם יש לנו לתלות בכל מה דאפשר להכשיר השטר אפי' בדרך רחוק יש להחזיקו בכשרות ולא לפוסלו דאע"ג דאמרי' יד בעה"ש עה"ת היינו בלשון השטר וכו' יע"ש. וגם בסי' ת"פ שכתב וז"ל למה תאמר שכוונת השטר כן וכו' שבזה יהיה השטר קיים אדרבא אימא שהמתנה ממעות ידועים שאינם ברשותו ויבוטל השטר. ותירץ כי אמרינן יד בעהש"ט עה"ת היינו לדון השטר בפחות שבלשונות וכו' ולעולם יש לנו לתלות השטר בכל מה דאפשר להחזיקו וכו' יע"ש. ועי' להרב ג"ור ח"מ כלל ה' סי' ה' יע"ש: ועוד אני אומר שראיתי בשטר טופס התנאים שאחר שכתבו וחתמו העדים כתוב ורצינו לבאר שמ"ש וכו' שהבעל יעמוד בשלו וכו' ושאר כל הנכסים תטול אחותה מרים וכו' זיכו אותם לה וכו' בקוש"ח וכו'. ולא ידעתי מה הוסיפו העדים לדבר אם במ"ש זיכו אותם למרים היה צריך לכתוב שזיכו לה ע"י אחר. אבל כוונתם שזיכו לה כל הנכסים ע"י הקנין וזוהי ס' ה' מוהרימ"ט בח"מ ח"ב סי' א"ך ב"ך ועי' בספרי הק' בני בנימן וקרב איש בשניות סי' ע"ז הכרחתי שזהו דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ומר"ן ומהרח"ש ומהר"י ן' ריי יעש"ב ודון מינה ואוקי באתרין: ועל מה שחששו משום אעבורי אחסנתא לא ידעתי מה חששא איכא אי משום מה שפס' הטור בסי' רפ"ב כל הנותן נכסיו לאחרים והניח בניו וכו' אין רוח חנ"ה וכו'. הנה הרב בעל העיטור ז"ל באות מתנת שכ"מ כתב דהיינו דוקא כשהניח לבניו וגם לא הניח שיור יע"ש. ועי' להרב בית דוד ז"ל בח"מ סי' קל"ז שדקדק מדברי הטור שכתב והניח בניו דדוקא בהניח בניו אמרינן אין רוח חנ"ה אבל לא ביורשים אחרים יע"ש. [ואני תמיה אמאי לא דקדק מדברי מרן ז"ל שפסק שם בסי' רפ"ב בזה הלשון כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים ולא נקט בניו משמע דכל היורשים במשמע והוא תימה] וה' בית דוד ז"ל נסתייע ממ"ש בס' מנחה בלולה ר"פ כי תצא והרב הגאון היר"ח בס' חק"ל ח"ב ח"מ סי' ד"ן השיג על הרב בית דוד ז"ל ממ"ש הטור בסו"ד אפי' אם אין היורשים נוהגים כשורה יע"ש. ולא זכר שר לדקדק מדברי מרן ז"ל דמוכח טובא דאילו מדברי הטור ליכא כל כך מן הקושי. עוד ראיתי להגאון חק"ל שהשיג שכתב דין זה דבבנים דוקא איכא משום אעבורי אחסנתא ולא בשאר יורשים מסברתו ולא כתב שכ"כ בעל העיטור יע"ש. ובאמת פלא בעיני שלא שלטה עינו מה שהביא ה' בית דוד בשם ה' פ"מ ח"א סי' ע' שכתב משם הרב בעל העיטור ז"ל יע"ש. ותו ק' לענ"ד שלא כתב רק הדיוק בלשון הטור ז"ל מסברתו אבל הדין כתבו בשם ס' מנחה בלולה כנז' וממ"ש בב"ר ר"פ מ"ב בעובדא דר"א ן' הורקנוס וכו'. איך שיהיה אף שהדבר במחלוקת הוא שנוי אם גם לגבי שאר יורשים איכא הך איסורא ולפקע"ד לדידי חזי לי דמרן ז"ל הכי ס"ל מדשינה בלשונו ולא נקט כלשון העור ז"ל וכאמו"ל: ואולם יגעתי ומצאתי להרב התשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז שכתב וז"ל ובטופס שטרות לראשונים ז"ל יש שיור ד' זוזי וכתב גאון ז"ל דהוי משום כדי שתהא רוח חנ"ה עכ"ל יעש"ב. והכא בנ"ד הרי הניחה שיור טוב וליכא בזה משום אין רוח חנ"ה. ותמהני איך עלמה תשו' זאת מעיני כל הרבנים הנז' ומה שהביא הרב החק"ל ז"ל ממ"ש התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רס"ד ובח"ג סי' ק"ץ אחרי בקשת גלגול מחילות לא שמא מתייא דבכל אלו הב' תשו' הנז' לא הניח שום שיור ליורשיו וכמשי"ר הרואה שם בדבריו ז"ל ודו"ק. ועי' בס' חתם סופר ח"מ סי' קנ"א דיצא לחלק בין מתנת בריא למתנת שכ"מ וסיים בדבריו דאם שייר ליורשיו מנה יפה יכול הת"ח להזדקק במתנה זו יעש"ב: ועוד איכא טעמא אחרינא הכא בנ"ד דזכתה אחותה מרים במתנה הנז' מטעם מצוה לקיים דברי המת דאיתא אף בבריא וכמו שפסק מרן בש"ע ח"מ סי' רנ"ב. והכא מעידין בגודלן בפסק הבא מאת מע' רבני מערבא העי"א דמלבד הסילוק והזיכוי הכתוב בשטר התנאים בקנין וש"ח וכבר כתבנו דכוונת הזיכוי הכתוב בשטר התנאים הוא שזיכו לה כל הנכסים ע"י אחרים ע"י קנין סודר וכסברת מרן ומהרימ"ט ז"ל ודעימייהו אף גם זאת צותה בשעת פטירתה שתתקיים המתנה ויתנו כל נכסיה לאחותה מרים מלבד השיור ככתו' בשטר התנאים. וכבר כתב מרן ז"ל בב"י שם שכתב בשם הריטב"א ומשם הרא"ה ז"ל דאפי' לא הוציא המעות מתחת ידו כל שציוה ליורשים או למי שיש ספק בידו לעשות וקבל עליו או שתק יש בו משום מצוה לקיים דברי המת יע"ש. ועי' לה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ל"ט שהק' על דברי הרמז"ל דבפ' כ"ב מה' מכירה וכו' ותי' מה שתירץ. וכתב עוד וז"ל א"נ יש לפרש דבריו ז"ל מטעם דמצוה לקיים דברי המת כדאמרי' בסו"פ מציאת האשה דכופין את היורשים ואע"ג דלר"ת ז"ל לא אמרי הכי אלא כשהשליכו מחיים ביד אחר וכו' הכא עדיף טפי שהקנהו מחיים בלשון נדר וציוה היורשים עלייהו מצוה עליהם לקיים דבריו יעש"ב. ובסי' כ"ג הכריח דמלד"ה נאמר במצווה ליורשיו מההיא דאיתא בגיטין די"ד אמם של בני רוכל שאמרה תנו כבינתי לבתי וקיימו חכמים את דבריה מטעם דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורים דמו והק' הוא ז"ל דילמא דמה שקיימו את דבריה הוא מט' מלד"ה אלא ודאי דלא נאמר מלד"ה אלא במצוה ליורשיו יע"ש. ועי' להרב הכנה"ג בח"מ ח"ב סי' רנ"ב בהגהב"י אות ך' שכתב משם עצמו שכתב בתשו' [ולא ציין באיזה מקום] בלאה שאמרה בעוד בריאה לראובן ובעד תכשיטי בתי וש"מ כבר הפרשתי לה ג' מאות גסים שהם אותם אשר בידך כדי להרויח בעד הנערה ומתה אף אם לא קנתה הנערה מחמת הדין כופין את היורשים לקיים את דבריה משום מלד"ה ול"מ אם כשהשלישם מתחילה לבתו דלכ"ע כופין משום מלד"ה אלא אפי' לא השלישתם מתחי' ביד ראובן בעד הנערה יכול ראובן להחזיק במה שבידו בעד הנערה מטעם קי"ל עכ"ל: ואחר החיפוש מצאתיה בתשו' בעי חוי בח"מ ח"ב מח"א סי' קס"ו ועי' לה' שמחת יו"ט סי' כ"ט ד' קי"א ע"א יע"ש. ודון מינה לנ"ד שהקנתה בעודה בריאה כתחז"ל באופן המועיל לפו"ד וגם שציותה להבעל שהוא היורש ושתק וסבר וקביל. הא ודאי דכופין את היורשים לקיים דבריה וזו אינה צריכה לפנים ודרך אגב ראיתי לה' משכנות הרועים באות מ' בד' קצ"ב ע"ב שחקר דלמה תקנו חז"ל דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורים דמו מאחר דקי"ל מלד"ה ואפי' בבריא.