שמחה לאיש צח

הקנאה שהרי מצינו גבי אשה וקרקע שנקנים בשטר ואמטו"ל אמינא דכל השטרות הם ההקנאה שיש על מה לחול השטר וכמ"ש בסמ"ע ז"ל הרחיב הדברים שם בסי' ס"ו בראש כסי' יע"ש. ודוגמא מצינו מילי לא ממסרן לשליח. וא"כ דוקא במכירת שטרות פ' מרן דהוי שערי ראיה משא"כ בשאר מכירות או מתנות וצוואות וכיוצא דאיכא דבר על מה לחול השטר אמרי' דהוו שטרי קנין. ע"כ מצאתי כתוב בגליוני ואם שניתי אתי תלין משוגתי דאין לי פנאי לחזור על למודי כעת ובעהי"ת אשנה פ' זה בל"ן: והנה עתה ראיתי למרן ז"ל בתשו' אבק"ר דסי' ע' הנז"ל שעיקר שאלתו על הר"מ ן' פורת שצוה בהיותו שכ"מ שיתנו ב' אלפים לבת אחיו היורשת ושאר כל נכסיו נתן לאשתו מ' שולי והתנה עמה שלאחר פטירתה יירש וינחיל כל נכסיו נער אחד ר' אברהם וע"ז נשאל אם היא עשוייה כדין והשיב על כל הספיקות שיש להסתפק במתנה זו וכתב דאיכא לערער דאמר כתבו ותנו ואמרו בפ' מי שמת שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפ' אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ובנדון דידיה כתבו ותנו וכו' ושוב כתב דהא אמר אף כתבו ותנו והוי כמיפה כחו ודחה שמילה אף כתבו אינו מיפה כחו יען אמרה בתחילת דבריו ואח"כ כתב דאפי' אי אמרינן דמילת אף הוי מיפה כחו ואי לא אמר אף כתבו וכו' אין כותבין ה"ד בקרקע דשייך לומר בו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דקרקע נקנה בשטר אבל במטלטלי' וכו' כותבין ונותנין אפי' בלא אף כתבו וכו'. וכתב עוד וז"ל ועוד אני אומר דאפי' לענין מתנת קרקע אין צריך שום יפוי כח דע"כ לא אמרו בגמ' דצריך יפוי כח אלא באומר כתבו ותנו שטר הקנאה דהיינו שכתוב בה שדי נתונה לך וכו' אבל באומר כתבו שטר ראיה דלא שייך למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר וכו' אין צריך יפוי כח ואעפ"י שכתב הה"מ והגהות פ"א מהל' מכירה שנר' עיקר כדברי האומרי' דשטרי דידן הוי שערי הקנאה וכן דעת הר"ן בפ"ק דקידושין שלא כדברי הטור בסי' קצ"א מ"מ יש לנו לומר כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי הקנאה אלא לראיה בשלמא לא שייך למימר שמא לא גמר להקנות אלא דמטעם זה הכשיר הרא"ש בתשו' כלל י"ח בשטר צוואה העולה בעש"ג וכו' ולא היה קנין דאז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא חספא בעלמא היה ואפי"ה הכשירו משום דבזה"ז אין רגילין בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקנינים דשייכי בהו וכותבים השער לראיה. והשתא כיון דכ"ע לא משמע להו דשטר הוי לקנין אלא לראיה בעלמא וכו' פשיטא דליכא למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר הילכך אפי' לא כתב שום יפוי כח הוייא מתנה מעלייא בין בקרקע בין במטלטלים אליבא דכ"ע מבלי שום חולק ופוצה פה ומצפצף וכ"ש שכבר כתב יפוי כח וכ"ש שכתבו ונתנו מחיים וכו' דלדברי הכל זכתה האשה במתנה בלי שום פקפוק עכ"ל מרן ז"ל בתשו' הנז"ל. וראיתי למוה"ר זרע אברהם ח"ב סי' ה' תשו' לכמוהר"ח עשאל ז"ל וגם הוא הביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו לנדונו שכמדומה שלא היה בשטר שום קנין מדרכי ההקנאות ולמד ממנה שלמטלטלים שאינן נקנים בשטר אמינא שהשטר היה לראיה אמנם קרקע שנקנה בשטר נר' מדבריו ז"ל דלא מהני השער הזה שהיה מעיקרא לראיה וכן משמע מדבריו ואח"כ נשא ונתן בעדים אי בקיאי להבין דבמטלטלים לא נקנו בשטרא והאי שטרא לראיה בעלמא הוא וכו' יע"ש. ובאמת פלא דהוא ז"ל ראה תשו' מרן ז"ל הלזו והביא אותה אח"כ ולא זכר שר שמרן ז"ל למד מתשו' הרא"ש ז"ל הנז' אפי' לגבי קרקע שנקנה בשטר ועכ"ז אסיק השטר לראיה בעלמא כיון דבזה"ז אינם כותבין וכו' וצ"י: אתאן לנ"ד למדנו להועיל מתשו' הרא"ש הלזו ומדברי מרן ז"ל הנז' דכל דידעינן בבירור דהשטר הוא לראיה בעלמא אפי' אם חסר כל דרכי ההקנאות לית לן בה ואמרינן דההקנאות נעשו כדין ולפי"ז אמינא לפקע"ד אחר שידענו שהסופר והעדים החתומים בשולי הכתובה דנ"ד הם חכמים מחוכמים מבחר עצמים וכתבו שלסיבה שכל אלו התנאים הם מתנאי הכתובה זוהי סיבה שלא הוצרכו לכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו. והשתא ניחזי אנן מאי אירייא אי הוי מתנאי הכתו' שלא הוצרכו לכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו ואם נאמר דכוונתם כמ"ש רבני טיטוואן יע"א דכיון שהוא תנאי שפיר מהני סילוקו של בעל הא תינח לגבי הסילוק דמהני מכח התנאי אבל לגבי ההקנאות אמאי לא כתבו כל דבר בקנינו ואולם אי אמרינן דאעיקרא שטר הכתובה אינה שטר קנין רק שטר ראיה אתי שפיר דבתוך הכתובה כתבו כל התנאים ואמטו"ל לא הוצרכו לכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו: ותא ואחוי לך מילתא בטעמא שהרי מרן ז"ל פסק בסי' רמ"ג ובסי' ר"ן דלא בעינן דלימטי שטרא ליד מקבל המתנה. והשתא אימא לי איזי איך יתקיימו ב' מקראות הללו לדעת מרן ז"ל. מאחר דאיהו ס"ל דשטרי דידן שערי קנין וא"כ איך יזכה המקבל במתנה בלי שיגיע השטר לידו הלא השטר הוא הקנין אלא ודאי דהא דפסק מרן ז"ל דהוי שטרי קנין הוא דוקא בכותב בשטר שדי מכורה לך שדי נתונה לך או שכתבו נתתי או מכרתי שדה פ' לפ' שעיקר הקנין הוא השטר ובזה לא יזכה המקבל מתנה עד שיגיע לידו אבל אם השטר נכתב בקנין סודר שמכר או שנתן פ' שדהו לפ' אזי נקנה המתנה ואין צריך דלימטי שטרא לידיה כלל כדי לקנות שאינו קונה בשטר זה וכן כתב בפי' הרב שבע בנימן ז"ל בסי' קי"ג ד' א"ך ע"ב דהא בהא תלייא אי אמרינן שטרי קנין הם אינו זוכה המקבל עד שיגיע השטר לידו ואי הוו שטרי ראיה זוכה תכף משעת הקנין. ועוד מלתא בפומאי דהרי שנינו במתני' פ' ג"פ ד' קס"ז שהלוקח נותן שכר הסופר ופסקה מרן בש"ע סי' רל"ח ס"ק ב' אפי' במוכר שדהו מפני רעתה והשתא נחזי אנן איך יתקיימו שני המקראות דהלא ידוע דבשטר מקנה צריך להקנותו המוכר ללוקח וכדאיתא במס' גיטין ד' ך' כ"ב במעשה של ההוא כפר קטן שהיה מקנה השטרות להלווים יע"ש ובתוס' בד"ה וכותב בכתי' וכו' אלא ודאי השערות שלנו שטרי ראיה הם וכמ"ש בס' קצות החשן סי' קצ"א ס"ק א' יע"ש ומזה למדנו לנ"ד ודו"ק יע"ש. דון מינה ואוקי באתרין דתנאי הסילוק והמתנה הכל נכתב בתנאי הכתובה הרי הוי שטר ראיה ואין צריך שום אחד מדרכי ההקנאות כיון שהוא לראיה בעלמא. וגם אין צריך שיבא השער ליד מקבל המתנה ואפי' אם לא בא השער ליד מרים אחותה קנתה כדין לית נגר דיפריקיניה: עוד מילתא בטעמא אדברה וירוח לי לפי מיעוט שכלי והוא דאם באנו לומר שלא תועיל המתנה ולא קנתה מרים א"כ בטלת השטר לגמרי ובכה"ג לא נאמר יד בעהש"ט עה"ת אלא אדרבא אמרינן ידו עה"ע וכמו שפ' מרן בש"ע ח"מ סי' מ"ב ס"ך ט' והיא ס' הרא"ש והריב"ש והה"מ בפ' כ"ג מה' מלו"ל בשם רבינו חננאל ורבינו שמשון והרמב"ן והרשב"א וכ"כ הנ"י בפ' גט פשוט דלא אמרינן יד בעהש"ט עה"ת אלא בלשון