שמחה לאיש ק

ותמיהני איך לא זכר שר מ"ש רבינו ירוחם במישרים, נתיב כ"ד כמה חילוקי דינים בין הך תקנה דמלד"ה לההיא דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו באמת תימה: אסוף דינא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דשער מתנה הזה דנ"ד הבא בשאלה שריר וקיים ולית נגר דיפריקיניה מכל אלין טעמים שכתבו רבני מערבא ראשי אלפי ישראל על ארץ רבה העי"א ובהצטרפות איזה סניפים שכתבתי לפקע"ד בקיצור נמרץ כי הנח'ץ השיאני כלה מעשיך מעשה אצבעותיך זוהי סיבה כי באתי אחרי הקוצרים מדלג על ההרים וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן לעבדו ולעשות רצונו כרצונו ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט כא סי' יש"א ברכה הי"ו סובב הולך על תשו' מו"ר ז"ל שנדפסה בספר בני בנימן סי' י"א י"ב י"ב סימן י"ב הגדתי היום כי יצא לאור ס' שו"ת הגאון ר"ח הכהן רפאפארט ז"ל וראיתי לו שם בתשו' אה"ע סי' נ"ו דנשאל במי ששינה שם אביו שהלך לעיר אחרת והחזיק שם אביו שלום והאמת שהיה שמו אברהם ועשה זאת במרמה בכדי שלא יכירו אותו וכנדון שנשאל מורי הרב בעל המחבר ס' בני בנימן ז"ל בתשו' סי' י"א י"ב י"ג יע"ש והסכים להתיר לינשא לכתחילה יעש"ב וכמו שעלתה הסכמת מורי הרב הנז"ל זצללה"ה לך נא ראה דלא כמ"ש בס' בית אהרן ז"ל והבאתי הערתי שם יע"ש: הצעיר יש"א ברכה ס"ט סימן י"ג נשאלתי באשה אחת אשר היתה נשואה לאיש רך בשנים ואחר ששהתה עמו בערך ב' שנים וילדה הימנו בן נלב"ע האיש ההוא וחל"ש. שוב אח"ז נשאת לאלמון אחר והולידה ממנו בן ובת ואחר עשרה שנים מ"מ נלב"ע גם הוא וחל"ש. ועתה רוצה האשה להנשא לאיש. ואותי שאל האיש ההוא אם יש איזה חשש בקחתו לו לאשה מאחר שמת לה ב' אנשיה או לא: והנה לפי דעתי הקלושה היה נראה דאין לדון באשה זו דין קטלנית מאחר ששהתה עם בעליה כמה שנים והיו לה בנים מהם ול"מ למ"ד מעין גורם דהא ודאי היה להם למות תיכף בביאות הראשונות. אלא אף למאי דקי"ל כר"א מזל גורם יש לדון דאף מערכת מזלה הורה עליה שימותו בעליה כדי שתחיה בצער ולא יבואו לה מזונותיה מאיש כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ג וע"כ מת בעלה הראשון. א"כ היה מן הראוי שתכף אשר נשאת לבעלה סב' ימות גם הוא בכדי שתתפרנס בצער. וכיון שמזונותיו של אדם קצובים בתשרי ועבר עליה שנה ראשונה בהכרח לומר שאשה זו איננה בכלל המזל הרע ההוא אלא דבר אחר גרם לו שימות. ועם כי באמת לא מצאתי חי' זה בפוסקים הראשונים אשר מימיהם אנחנו שותים ה"ה הר"מ והט"ו ומרן ז"ל וכולם כאחד סתמו דבריהם וכ' דאשה שנשאת לב' אנשים ומתו לא תנשא לשלישי מ"מ אחר החיפוש זאת מצאתי בס' החסידים ז"ל סי' תע"ח שכתב וז"ל אשה לג' או לד' לא תנשא אם מתו בעליה זה אחר זה לאחר שבאו עליה ומתו בלא בנים או מיד לאחר בעילה כמו ער ואונן שלא נתעכבו אצל תמר. תינוק שמלו את הראשון ואת הנ' ומתו אם מל את הד' ומת עתיד ליתן הדין ע"כ. וכונת דבריו במ"ש או מיד וכו' מבוארים למעיין דה"ק דאף אם הניחו בנים אם מתו מיד לאחר בעילה ונשותיהם נתעברו מביאה א' לא תנשא דהו"ל קטלנית כמו ער ואונן שלא עכבו אצל תמר. והרב המאסף ז"ל בשיירי כנה"ג יו"ד סי' קע"ע הגה"ט אות ל"ב הביא דבריו ולא ערער עליהם רק במ"ש לד' דנראה דפסק כרשב"ג ולא קי"ל הכי עי"ש ומבין ריסי עיניו נראה דגם הוא ז"ל שר המסכים לחי' זה אשר חי' בין מת לאחר זמן למת מיד ובין הניח בנים ללא הניח: והנה מקום אתי להביא סמוכות לזה מההיא דתנן פ' יש מותרות דפ"ו ע"ב בת ישראל שניסת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר ניסת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר וכו' והרואה יראה דמתני' זו אתייא כרשב"ג ולא כרבי דאמר לג' לא תנשא דאין לו' דאיירי דעברה ונשאת לג' שהרי לדעת הרא"ש הו"ד בטו' אה"ע סי' ט' והריטב"א והנ"י והרשב"א הו"ד בב"י שם בכגו"ד כופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא. ולפי"ז הדבר ק"ט דאמאי לא קא' תלמודא מתני' דלא כרבי כמו שהק' כן ס"פ כיצד דכ"ו ע"ב גבי הא דתנן וכולן שנשאו לאחדים ונתגרשו או שנתאלמנו וכו' מק' תלמודא נימא מתני' דלא כרבי וכו' ע"ש. ודוחק לו' דאיכפל תנא להיכא דמת בדבר או נפל ומת או בזקן וחולה דיש מתירים ברם אם נאמר דהיכא דמת והניח בנים לא שייך בזה דין קטלנית א"ש: שוב עוד אחר החיפוש ראיתי להגאון בע"ס חוות יאיר ז"ל בתשו' סי' קצ"ה שכ' דטעם התפשטות הקולא במתו גם מיתת עצמן ואינן חוששין לסכנת קטלנית וס"ל דפי' הענין קטלנית הוא דומה למיתת בנים אחר המילה והיא מחמת המילה ה"נ פי' אשה שנשאת לאיש ותכף נחלש ומתנוון והולך עד שמה וחזינן דתשמישו עמה גרם לו החולשה והחולי וכן השני ע"ש והנאני מאד דמני"ר תנא דמסייע לן למה ששיערנו בעניותן בהשקפה א' ועם כי הגאון הנז' לא החליט המאמר להורות להתיר וסיים וכתב דחלילה להקל בגין סברא זאת רק דברתי זה בדרך אפשר עי"ש. מ"מ בהגלות נגלות לנו דגם הרב ס' חסידים ז"ל קאי בסברא זאת וכמש"ל אפ"ל דאלו היה רואה דבריו היה סומך עצמו להתיר לכתחי': גם ראיתי בתשו' קהלת יעקב להגאון מקארלין ז"ל סי' ד' והוב"ד בפתחי תשו' סי' ט' שהאריך להוכיח דעיקר ההלכה בכל דוכתא כרשב"ג רק חומרא בעלמא הוא שהחמירו לפסוק בנשואין כרבי וכתב דלכן נוכל לסמוך כל שיש סברות וצדדין להקל כיון שהעידו פוסקים שנהגו רבים וגדולים להקל בזה"ז ובפרט באשה ששהתה עם אנשים הראשונים זמן רב והולידו בנים ובנות וגדלו והצליחו יש לתלות מה שמתו אנשיה לא מזל דידה או מעינה גרם רק מטעם אחר יע"ש: הנה מכל אלין דהוו נראה דהנה מקום אתנו להתיר ולהורות להאיש הרוצה לישא את האלמנה דבנ"ד ורק אם יסכים עמי מע' רב נהוראי אורן של חכמים הרב הגדול מעוז ומגדל כקש"ת כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו ואז גם אנכי אהיה לו לסניף קטן בהתר זה. הלכ"ד העבד הנרצע לכל יודעי דת ודין. ואם מך הוא מערכו. מצפה ומיחל ישועות מלכו: הצב"י רחמים יוסף פראנקו ס"ט