שמחה לאיש צז

פעמים עם כל תקוניו והלכותיו המועילים בו וכו' דאפי' הרשב"א יודה דמהני לתקן החסרונות ודון מינה במכ"ש לנ"ד דכתבו בכפל דאפי' לאחר צאת השטר מתחת ידם ונכנס לרשות האשה הרשות בידם לתקן ולהוסיף כל לישני שפירי שיצטרך לקיום התנאים הללו ולפקע"ד במלתא כדנא כ"ע יודו וליכא מאן דפליג: ואף אי נימא דגם בזה פליגי מה שאין הדעת סובל מ"מ אנן בדידן אשר אנו נגררים בתר מרן. ומור"ם ז"ל היכא דלא פליגי הרי הבאתי לעיל דעת מרן ז"ל בסי' רמ"א ומה שרמז בב"י בח"מ סי' ס"א וסי' ע"ז השתיים אלו כבר רמזום רבני טיטוואן העי"א אלא כנר' שטעה הסופר וכתב דפסקה מרן בסי' רי"ב והאמת דמורם הוא דפסקה ברי' סי' רי"ב כנ"ל. ואף בתשו' בס' אבקת רוכל סי' ע' בשטר צוואה שלא היה כתוב לשון מתנה ובתחילה כתב כיון שכבר כתוב נתתי והנחתי וכו' הוי לשון מתנה וכו' ושוב כתב ואפי' אם לא היה כתוב שום לשון מתנה כלל כיון דכתיב בשטר זה ככל דברי צוואת שכ"מ וכתחז"ל וכיון דתקון חז"ל הוא דצריך לשון מתנה איכא למימר דהוי כאלו כתוב בה לשון מתנה וכעין זה כתבו הגהמ"י שם סמ"ג פ"ח מה' זכיה ומתנה וכו' יעי"ש: ועיניך הרואות לה' משכנות הרועים באות ל' דף קס"ד ע"ד שאסף כמה סברות מהפוס' ז"ל דפליגי בזה וכתב בעד דעת מרן ז"ל דהכי ס"ל דלשון כתחז"ל וכו' מהני לתקן החסרונות ותמה על מרן ז"ל שלא העלה זו בשלחן הטהור והביא מ"ש הרב מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חי"ד סי' א"ך דכללא כייל דכל היכא דמייתי מרן ז"ל בב"י איזה סברא ואינו מעלה אותה בש"ע הוא משום דלא פסיקא ליה וכו' ושוב הביא מ"ש הכנה"ג די"ד סי' ל"ה אות מ"ד בהגהב"י דדרך הש"ע להשמיט כמה דינים שהביא בב"י מפני שנא מצאם בשאר הפוס' אבל בב"י מביאם כי הוא מאסף לכל מחנות הסברות כי זה משפט הספר ומעשהו. והוא ז"ל תירץ דסמך על מ"ש בסי' רמ"א לענין תנאי כפול הבאתי דבריו לעיל. ואילו זכר שר תשו' מרן בס' אבק"ר ז"ל הנז' לא היה צריך להביא דברי ה' מהר"ש הלוי ז"ל ודברי הכנה"ג ז"ל ולדחוק עצמו דסמך עמ"ש בסי' רמ"א כיון דבתשו' פסק הכי להלכה ולמעשה ואף שהרב שער המים סי' ט' כתב דלא קבלנו מ"ש בתשו' מ"מ כבר בא הרב נחפה בכסף ז"ל בח"א סי' י"ח כתב איפכא ובח"ב כתב דאם ביאר דעתו בש"ע הא ודאי דקבלנו. ועי' להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח ומ"ש בעניותי בספרי הק' בני בנימין וקרב אי"ש ח"א בראשונות סי' כ"ג יע"ש: ומדי דברי בזה לא אחשוך לתמוה על הרב גו"ר ז"ל בח"מ כלל ה' סי' ה' דהקשה למהרשד"ם ז"ל דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בסי' רע"א וסי' ש"ט לההיא דסי' ס"א הבאתי דבריו לעיל דבסי' ש"ט ורע"א כתב דלא מהני הך כתחז"ל וכו' ואילו בסי' ס"א כתב דמהני מה שאמר להם כתבו וחתמו אפי' עד ק"פ וכו' יעי"ש: ולדידי לא אדע שכול מה דמות יערוך דהנה לשון כתבו וחתמו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וכתחז"ל כבר נהגו הסופרים כן ברוב השטרות ואמטו"ל איכא למיחש שמא מאליו כתבו הסופר בלא ציווי הבעל דבר או שמא לא הבינו העדים מה פי' חיזוקי סופר וכתחז"ל אבל לשון המובא בסי' ס"א שאמר להם כתבו וחתמו אפי' עד ק"פ בכל תקוניו והלכותיו המועילים בשטר דלשון זה משמעותו מוכיח דבכוונה מכוונת ציוה הלוה בכדי שלא יפסל השטר משום איזה חסרון בהא ודאי פשי' דאמינא דלשון כזה מתקן כל החסרונות וכי גרע זה ממאי דאמרינן בעלמא לישנא יתירה לטפויי אתא ולדידי הוא תימה. עכ"פ הא אסיק הוא ז"ל דלישנא בכל לשון ש"ז ויפו"ך מהני שפיר ומאן דפליג ע"ז אין להם על מה שיסמוכו יעש"ב: עוד חזה הוית להרב זרע אברהם ח"ב בח"מ סי' ה' תשו' להרב כמוהר"ח עשאל ז"ל שכתב וז"ל ובר מן דין איכא טעמא אחרינא לזכות למ' יטלו והוא שכתוב ואחריות וחו"ח וכו' כהוגן וכתחז"ל וכו' נמ"ל דכל שיש תקון לתקן הענין אע"ג שלא נכתב כיון שכתוב בשטר כתחז"ל הו"ל כאלו נכתב ובנ"ד הא יש תקון וכו' בלשון חיוב וכו' וכן פסק בשה"ם וגם מור"ם הסכים עמו וכיון שכן הרי כתוב בהאי שערא כתחז"ל, אע"ג שלא נכתב בלשון חיוב כאילו נכתב דמי יעש"ב. ובתר הכי הביא מחלוקת רבני סאלוניקי וקלסיה לתירוץ הרב מהרד"א ז"ל בין היכא שהעדים מדברים בשם בעל דבר שאמר להם כתבו וחתמו וכו' להיכא שמדברים העדים בשם עצמם. ופוק חזי להרב ב"ד של שלמה ז"ל בתשו' ח"מ סי' א' דגם הוא ז"ל הכריע בכמה ראיות והכרחיות מופתיות דתי' זה של הרב מהרד"א הוא נכון וקיים יעש"ב. ודון מינה לנ"ד דכל מ"ש העדים הם המדברים בשם הבעלי דבר וגם: העדים הם ת"ח דודאי דמהני שפיר: ודרך אגב מצוה להביא מ"ש בס' ויוסף אברהם: בתשו' סי' כ"ה כי לפי רוב בקיאותו אסף כעמיר גורנה כל סברות הפוס' ז"ל המדברים. בענין: זה ואתייא מכללא נשא ונתן בד' מרן ז"ל דממה שכתב בב"י בסי' ס"א ובש"ע בסי' רמ"א ובב"י בסי' רי"ב ובסי' רמ"ב מוכח להדיא דהכי ס"ל דלשון כתחז"ל הני שפיר לתקן כל החסרונות. ושוב הביא בשם יש מי שכתב דאף דמצינו למרן בב"י שכתב כן בחמש מקומות מ"מ בשלחנו הטהור לא פסקן ויש מקום לומר שחזר בו ונסתייע ממ"ש ה' יד מלאכי בכללי מרן אות ד' והס כי לא להזכיר כדברים אלו וכו' ויש שרצו לדחות דההיא דסי' רמ"א שהיא עיקרה מדברי הרא"ש התם הוא דוקא כתב הרא"ש שמועיל מ"ש קנינו וכתחז"ל לפי שעי"ז אנו מבעלים המתנה וחוזר הממון לאמצע ואז חולקים אותה האחים ומתקיימת ירושה דאורייתא והוא ז"ל יצא לישע דאי אפשר לומר כן בדעת מרן ז"ל בדיחוי דברים בעלמא. ובאמת פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל להתאפק כי אחר הדברים האלה הוא עצמו הביא תשו' מרן באבקת רוכל הנז"ל וממנה מוכיח דנדון דידיה היה לקיים המתנה ולעיקר הירושה דאורייתא כמו שיראה הרואה שם בדבריו ולמה הוצרך להביא עצות מרחוק לדחות ס' היש מי שאומר הלזה והוא תימה. ועוד איכא טעמא אחרינא לקיום השטר אף אי ליכא דרכי ההקנאות והוא דהנה ידוע מה שפסק מרן בב"י סי' ק"ץ ובש"ע סי' קצ"א דשטרי דידן שערי קנין הם. וה' בני יעקב בד' נ"ה ע"ג תמה על מרן ז"ל דסתר דידיה אדידיה כי בסי' ס"ו גבי מוכר שט"ח לחבירו פ' דצריך שיכתוב בשער המכר שאמ"ל המוכר שיכתוב ושיקנה וכו' מוכח דס"ל דהוי שטרי ראיה והניחה בצ"ע. גם ה' חשק שלמה שם וה' התומים ז"ל שם הביאו קושייא זאת ולא מצאו מענה יע"ש. וכשאני לעצמי זה לי למעלה מארבעים שנה שהקשיתי בזה על מרן ז"ל ונחה דעתי דשאני במכירת שטרות דהוי מילי וא"א לקנות מילי במילי ולהכי צריך לעשות מעשה ולומר לעדים שיכתבו וכו' משא"כ מוכר או נותן או מנחיל חפץ או נכסים שייך לומר שהשטר הוא שטר