שמחה לאיש צה

עליהם מצד המנהג אעפ"י שהוא שלא כדין ודברי הרמ"א ז"ל אמורים במקום שאין שם מנהג וכו' עכ"ל הצ"ל. הרי להדייא דמחזיק גם הוא המנהג אעפ"י שהוא שלא כדין. וא"כ דון מינה ואוקי באתרין נעשה סניגורין כיון שכבר נהגו מימי עולם ושנים קדמוניות לכתוב תנאים בכתובה כל אחד לפי רצונו אפי' אחר הנשואין אם נשתוו ביניהם איש ואשה שזכו קורעין הכתובה ראשונה וכותבים תנאים אחרים בכתובה כפי מה שנשתוו רק שיהיה מצוי באותו מעמד דיין אחד או סופר מב"ד הצדק ועושים תנאים כפי רצונם הא ודאי דמהני הסילוק מאחר שכבר נהגו ובאמת אמרו מנהג מבעל הלכה: ותא ואחוי לך שזהו דעת מרן ז"ל דבמקום שיש מנהג הולכים אחר המנהג אפי' שהוא הפך הדין כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים דס"ל למרן ז"ל דכל תנאי שבממון תנאו קיים וכמ"ש בח"מ סי' ק"ג ס"ק ז' וז"ל מקום שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל לירד לנכסי הלוה ולמכור בלא שומא והכרזה אם נהגו שלא לירד ולמכור כי אם בשומא והכרזה אין לירד ולמכור זולתם. וכתב הסמ"ע שם ס"ק י"א וז"ל עיין לעיל בטור סי' ס"א סי"ב. דכתב שם תשו' הרא"ש ז"ל וכו' ע"ש שדקדקתי עוד דמדתלו בתשו' הרא"ש והמחבר הכל במנהג לעשות ש"מ דלא כתבו כן אלא היכא שאין המנהג כמ"ש בשטר אבל היכא שהמנהג לעשות כפשט לישנא דשטרא הולכים אחריו אף שהוא כנגד הדין משום כל תנאי שבממון תנאו קיים וסבר וקביל כך עליו עכ"ל יעש"ב וגם בסי' ס"א ס"ק י"ד כתב הסמ"ע ז"ל הכי בעד מרן ז"ל: הנה נא ערכתי שיחי להגיד כי ישר דשפיר מהני הסילוק הך דנ"ד מכמה טעמים שהצעתי לפקע"ד לעין כל קורא מלבד מה שכבר האריכו הרחיבו למעניתם הרבנים רבני אלפין ברוחב מבינתם שלא הניחו פנה וזוית לפי עוצם בקיאותם והחזיקו במעוז הסילוק דשפיר מהני קודם אירוסין עפ"י העדויות שבידם מרבנים הקדמונים לקדושים אשר בארץ המה אור במושבותם ועפ"י טעמים חזקים ויתדותם: פש גבן לברר וללבן זכיית מרים אחות הנעדרת אם זכתה כדת של תורה אשר גם בזה כבר האריכו הרבנים המאורות הגדולים קדש הלולים העי"א הנה רבני פ'אס יצ"ו זכו לאשה מרים אחותה אף שלא כתבו כל דבר לפי קנינו מכח התנאי ומכח המנהג שנהגו להתנות ולהקנות בשעת נשואין אף דשב"ל ושאינו ברשותו וכו' ושאין לחלק בין זיכו לאדם אחר וכמ"ש ה' ח"מ ז"ל בסי' נ"א סק"ט וכו' יע"ש. ורבני טיטוואן יצ"ו הוסיפו להביא מ"ש ה' מהריק"ש בס' ערך לחם ועוד הביאו תשו' הרב פ"מ בתשו' הובאה בס' גו"ר כלל ד' סי' י"ז ומ"ש הרשב"א בתשו' סי' תשע"ח וכו' ואני אנא עני ב"א הנני מביא להרב אדמ"ק ח"ב בתשו' אה"ע סי' ח' שנשאל באשה לאה אלמנה שגבתה כתובתה מנכסי בעלה ונשאת לראובן וקודם נשואין התנה ראובן עם אשתו שאם תמות היא בחייו בלתי זש"ק שיזכה בעלה בכל נכסיה וסילקה ליורשיה בסך עשרה גרוש שיתן בעלה אחרי פטירתה ומתה בחיי בעלה בלי זש"ק ולמד מתשו' הרשב"א דסי' תשע"ח הנז' ומדבי ה' גו"ר ז"ל הנז"ל ומדברי ה' מהריק"ש ז"ל דסי' ק"א ומתשו' ה' פ"מ שהבי"ד ה' גו"ר שם בסי' י"ח דזכה הבעל במתנה ואפי' אם היתה נותנת לאיש זר ונכרי זוכה במתנה כדין מאחר שהתנאי היא בשעת נשואין דכל תנאי שבממון תנאו קיים יעש"ב ומע' הרבנים הנ"ל יצ"ו הביאו עוד שיש לחלק בין נשואין ראשונים שהכניסה מבית אביה לנשואין שניים שהכניסה משלה וכו' והאריכו הרחיבו הדברים בזה: ועין רואה למרן בתשו' אה"ע ה' נשואין סי' ד' שכתב להדיא דליכא שום חילוק בין היכא שאביה נתן לה הנדוניא להיכא שהנדוניא משל עצמה. וכשאני עצמי לפקע"ד ומך ערכי אמינא דלא יש שום מקום בנ"ד להסתפק דלא זכתה מרים אחותה משום שלא נכתבו דרכי ההקנאות הס כי לא להזכיר! דאם במתנה זו איכא קרקע ובגדים וכלי זהב ידועים ואיתנהו בענייהו הרי פסק הרי"ף ז"ל בתשו' סי' כ"ה שנשאל בלאה שכתבה שטר מתנה לאמה שתזכה בכל אותה מתנה שאני מוחזקת תוך שטר כתובתי וכו' ולא היה כתוב בו מהיום ולא מעכשיו והשיב הוא ז"ל כיון שכתוב נתתי לאמי זה מוכיח שהמתנה היא מעכשיו כאילו אמר מהיום ולאח"מ שהלכה כר' יוסי דאמר זמנו של שער מוכיח עליו ואם הוא בגדים או קרקע או כלי זהב הרי נקנו בקנין ואם הוא מטבע או מה שאינו ברשותו צריך כתיבה ומסירה עכ"ל באופן דבקרקע או מטלטלים כבר קנתה מרים אחותה אף אם לא כתבו מעכשיו. וידוע דדעת מר"ן ז"ל דזמן הכתוב בשטר הוי כמעכשיו ופוק חזי בתשו' אה"ע סי' י"א כמה צווחות צווח מרן ז"ל על ה' מהר"י צאייח ז"ל עפ"ד לך נא ראה: ואולם לענין המעות והשטרות שאינם נקנים בקנין כי מטבע אינו נקנה בחליפין והשטרות צריכים כתו"מ במה קנתה אחותה מכיס הנז' בנ"ד: ברם אחרי ראותינו תוקף וחוזק כתיבת השטר שכתבה בזה"ל ונתחי"ג איש וביתו הנז' בשניהם בקש"מ בדל"ב ובשח"ך כ"א נמ"ש על כל האמור לעיל מראש וע"ס והכל כתחז"ל דלא כאס"מ וטו"ד וכ"ז בקוש"ח עכמדו"ל באופן המועיל כפי הדין הברור. ולא יורע כח שטר תנאים זה מחמת חסירות ויתירות או לישנא דמשתמע לתרי אנפי אלא הכל יהיה נדון לתועלת האשה ומינו אותנו איש וביתו הנז' שלוחים גמורים לכתוב ולחתום שטר תנאים הנז' חזק כראי מוצק וכו' ואח"כ כתבו בזה"ל ואחר שברור לנו שהיה הענין ביניהם תנאי מתנאי הכתובה לא הוצרכנו לכתוב קנין כל דבר בקנינו והם נתנו לנו רשות לכתוב בכל לשון ש"ז וייפו"ך בכל אופן המועיל כפי הדין ולא תגמר שליחותייהו אפי' אחר צאתו מתחת ידינו וכו' וכך אמרו לנו אתם שלוחינו כתו"ח כטוב בעיניכם בכל לישני שפירי אשר ידעתם ואשר שמעתם עד אשר יצא מתחת ידכם מתוקן באופן המועיל כפי"ה ובפי' אתמר שאפי' לאחר צאתו מתחת ידינו ונכנס לרשות האשה ובעלה הנז' ונמצא שכתוב בו לישני גריעי וכו' רשות בידינו לתקן ולהוסיף כל לישני שפירי שיצטרך לקיים תנאים הנז"ל: ואחר כל החזוקים הללו הכתובים בשטר הלזה מי יערב אל לבו להפיל כח המחנה הלזו אף אם חסר דרכי ההקנאות וכאשר עיני הקורא תחזינה מישרים להרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ס"א שבזמנו היו נוהגים לכתוב בשטרות ושלא ישמט ונשאל בשער יתומים העשוי בכל חזוק סופר איך פ' מודה שהוא חייב לפ' ופ' יתמי פ' וכו' וכן אמרו פ' החייב ופ' הערב אתם ח"מ שטר זה חוב עלינו כתבו בשוקא וחתמו בברא אפי' עד מאה פעמים עד יצא מתחת ידכם עשוי כתקון עם כל תקוניו והלכותיו המועילים וכו' וע"ז נשאל אם משמטתו שביעית כיון שלא נכתב בשטר. והשיב בתחי"ד משם הרשב"א ז"ל וכו' ואח"ך כ' וז"ל ובר מן דין אני אומר שבשטר כזה יודה הרשב"א ז"ל שאעפ"י שלא נכתב הו"ל כאלו נכתב וטעם לזה שהרי כתב בלשון השער וכתבו וחתמו אפי' עד ק"פ עם כל תקוניו והלכותיו המועילים ומאי כל תקוניו והלכותיו אלא כל לשון שיצטרך שלא יפסד שעבוד חוב זה משום צד לא מטעם שמיטה ולא