שמחה לאיש צד

ר"פ הכותב דיכול להסתלק מדשלב"ל וכו' והביאו מ"ש הסמ"ע והט"ז וה' קצות החשן וה' בני אהובה ז"ל ולא עלה על זכרון כל הרבנים ז"ל הגז"ל דגם בדין בן המצר דינא הכי הוי דאם בא הלוקח לימלך עם בן המצר לקנות השדה הסמוכה לו ואמר לו המצרן זיל זבון לא בעינא ליה פסק מרן ז"ל בח"מ ה' מצרנות סי' קע"ה ס"ק כ"ע דצריך שיקנו מידו ואם לא קנו מידו לא נסתלק המצרן ובב"י כתב הטעם משם הר"ן ז"ל דהקנין מועיל יען יש לו קצת זכות בקרקע יען היא סמוכה לשדה שלו יע"ש. ואח"כ כתב רמ"א שם שם יש מי שאומר והיא ס' רבינו שמחה דס"ל דכיון דאמר ללוקח זיל זבון והוסיף לומר לא בעינא ליה הרי סילק זכותו המצרן דבעל כרחו אינו נעשה שלוחו ואינו צריך קנין והוי קנין דברים יע"ש. ואילו בס"ק ל"ב פסק דאם נמלך המוכר עם המצרן ואמ"ל זיל זבון לא בעינא ליה מסתלק המצרן בלא קנין יע"ש והיא ס' הרמ"ה ז"ל יע"ש ולנו לדעת אמאי מסתלק בלא קנין מאחר דיש לו זכות בגוף הקרקע כמ"ש הר"ן ז"ל ואף דלגבי לוקח פסק דבעי קנין הט' משום דללוקח מצי אמ"ל לא רציתי לומר לך שאני קונה משום שלא יעלה בדמים משא"כ לגבי המוכר דלא שייך ביה לומר שהוא שלוחו מ"מ היאך מסתלק בדבור בעלמא כיון שיש לו שייכות בגוף השדה והלא בכותב לה ועודה ארוסה אינו מסתלק מגוף הקרקע אלא א"כ קנו מידו כמ"ש באה"ע סי' צ"ב ס"ק ג' ומאי שנא הא מהא אם לא שצריך לומר דדעת מרן ז"ל דקודם אירוסין אינו מועיל הסילוק היינו דוקא היכא שהבעל מוחה ותובע שסילוקו לאו כלום הוא אבל אם מודה שבאמת סילק זכותו בכל לבו הא ודאי דחייב לקיים הסילוק. ומנא אמינא לה ממה שראיתי בתשו' הגאונים בתראי בסי' ע"ז להרב ט"ז ז"ל שנשאל באלמון שנשא אלמנה וקודם החופה הכניסה לו מה שהבטיחה לו והשאירה לנפשה סך קצוב שיהיה לה לבדה ולא יהיה לו חלק בו וקנו מידו על זה ואחר הנשואין בא אבי האלמנה לתבוע השטר מחתנו עפ"ד. והשיב וז"ל אלמון זה שנשא וסילק נפשו קודם נשואין ודאי לא הוי סילוק דהא דהבעל יכול לסלק עצמו מנכסי אשתו היינו כמ"ש הר"ן והרשב"א והובא בב"י סי' צ"ב דהיינו דוקא אחר אירוסין דשייך בה ופשוט הוא דאף קנין לא מהני כמו דמסלק עצמו אחר נשואין דלא מהני קנין כדאי' בב"י סי' ס"ט ה"ה קודם אירוסין דשוין הן וע"כ לא מבעייא בפ' הכותב קנו מידו מהו אלא לענין הסילוק שאחר האירוסין דשייך בגווה כס' הרשב"א הנז"ל ולענין סילוק פירות. אך מצד אחר נראה דהדין עם האשה דיש לדמות דבר זה לההיא דהאשה שנפלו ד' ע"ט במאי דמסיק בשטר מברחת דעשאום כנכסים שאינם ידועי' לבעל ואליבא דר"ש ופי' רש"י דסבר דהמתנה גמורה וה"נ כן הוא דהוא סובר דהסילוק הוא טוב אפי' בעת בואו לפנינו וכבר פסקו התוס' והרא"ש בשם ר"ח והטור דהלכה כר"ש על כן הדין עם האשה ומחוייב ליתן לה כתוב וחתום כי סתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל יעש"ב: הראת לדעת תשו' הגאונים הנז"ל דכל שהבעל מודה ועוזב על הסילוק שהוא טוב והוא מרוצה בזה הסילוק מועיל ומהני ולית נגר דיפריקיניה דון מינה לנ"ד דהבעל אינו צווח לבטל הסילוק והוא סבר דהסילוק הוא טוב הו"ל כנכסים שאינם ידועים לבעל. וא"כ אף אנו נאמר בדעת מר"ן ז"ל דמה שפסק דסילוק קודם אירוסין ה"ד היכא שצווח הבעל לבטל הסילוק אבל אם מודה שהסילוק נעשה ברצונו הטוב ודאי דמהני. וההיא דבן המצר שפסק מר"ן שמסתלק המצרן כשאמר לו למוכר כבר תרגמה מר"ן בתשובת אבקת רוכל סי' קכ"ג דאם חזר בו המצרן קודם שמכרה המוכר מסלקו ללוקח אפי' קנו מידו יע"ש. וע' לה' מוהר"מ מינץ סי' ל"ט שהשוה דין כותב לאשה בעודה ארוסה ודין בן המצר ביחד יעש"ב דמשמע מדבריו דאינו מחלק בין קודם אירוסין לאח"כ דמשוה המסתלק משכירות הבית בטרם תבא לשנ' חדשה לכותב לה בעוד' ארוסה ולדין מצרן יעש"ב: זכינו לדין מב' צדדים בנ"ד דמועיל הסילוק האחד המיוחד דכבר נתנה המתנה לאחותו דבזה לדידי כ"ע יודו דאחר שכבר נתנה אין לבטל הסילוק כאמו"ל. זאת ועוד דאפי' אם לא נתנה כל שהבעל הוא סובר דהסילוק הוא טוב ואינו צווח לבטלו שפיר מהני וכמ"ש בתשו' הגאונים בתראי ז"ל הגז"ל ולא עוד אלא שחייב הבעל לכתוב שטר ולחתום וליתן ביד אשתו לקיים הסילוק שעשה אף קודם אירוסין וכנז"ל. וע' להגאון חת"ס בח' אה"ע ח"ב סי' קס"ג דכתב דאף במשודכת מהני הסילוק כיון שנתקשרו בחרם וקנס דהוי עבידי דאתו יע"ש: ועין רואה להגאון בעל ישועות יעקב ז"ל באה"ע סי' צ"ב סק"ב כתב וז"ל בתשו' הארכתי כי עכשיו המנהג לכתוב שטרי סילוק קודם החופה וכזה נהגו כל הדורות שלפנינו עד כעת ובאמת כיון דאצלינו הקדושין והחופה כאחת א"כ קודם החופה הוי קודם אירוסין ולא מהני מידי הסילוק וכו' יען הוא נגד דעת מהרמ"א כי אנו קבלנו על עצמינו תורת משה ובפרט בדבר הזה שלא הביא שום חולק גם מקור הדין הוא מלשון הר"ן ועכ"ז נתתי אל לבי לעיין בדבר הזה כי כיון שנהנו כולם כן הנח להם לישראל אם אינן נביאים הם בני נביאים וכן חו"ר חכמי הדור שלא שמו לב בזה והנה הר"ן דייק לה מלשון הש"ס דמוקי לה בעודה ארוסה דמשמע דוקא בעודה ארוסה אבל לא קודם אירוסין וכו' והאריך הרחיב ברוח מבינתו ואסיק להלכה לדעת הר"ן ז"ל הא דלא מהני קודם אירוסין הסילוק ה"ד לענין אכילת הפירות אבל אם מכרה ונתנה קיים וגם לענין נכסים שיפלו לה אחר שתתארס כי הגם שסילק עצמו יכול לחזור בו דאתי דבור ומבטל דבור כמ"ש ה' מהרימ"ט ז"ל [והיא בח"מ ח"ב סי' מ"ה]. אבל לנכסים שהם בידה קודם האירוסין שפיר מהני הסילוק אבל אם מכרה ונתנה אוכל הפירות יעש"ב: נקוט מהא דדעתו ז"ל לישב המנהג שגם הר"ן ז"ל מודה דשפיר מהני קודם אירוסין הגם שדבריו הם דחוקים קצת מ"מ דחק עצמו מאחר שראה בעיניו דור אחר דור שנהנו לעשות הסילוק קודם האירוסין ואין פוצה פה. ומה יקרו דברי הרב עבודת הגרשוני ז"ל שאחר שהכריח מההיא דפ' יש נוחלין דמהני קודם אירוסין וכו' כתב וז"ל והנה יודע אני את מך ערכי שאינני בא לפרש דברי הש"ס נגד פי' רשב"ם והרשב"א ז"ל רק אני בא לישב דברי מהר"מ שמורים כפשטן שיוכל להסתל' מדבר שלב"ל שלא תהא הש"ס עזר לנגדו וממילא רווחא סמך וסעד למנהגינו שאנו סומכים על שטרי סילוק שנעשו קודם אירוסין וכו' ועדיין יש מקום לעורר מדנים ולומר ודאי מתקני תקוני השטרות שהיו קודם להגאון רמ"א או אחריו יש להם על מה שיסמוכו אבל אנו יתמי דיתמי שאנו נגררים אחר דבריו של רמ"א ז"ל וכל הפורש מהם כפור' מן החיים על מה אנו סומכים הלא הוא כתב להדייא באה"ע סי' צ"ב דלא מהני הסילוק אלא לאחר אירוסין והם דברי הר"ן והרשב"א ז"ל וכו' ונלע"ד אי משום הא לא אירייא כיון שכבר נהגו מקודם לסמוך על שטר סילוק הנעשה קודם אירוסין עפ"י המתקנים שהיה להם על מה לסמוך ע"כ אנן נמי סמכינן