שמחה לאיש צג

דתברחינהו לנכסיה וכו' ואתא לקמיה דרב נחמן וקרעיה לשטרא וכו' וכמו שפי' רש"י והר"ן ז"ל הרי דהמעשה בגמ' היה קודם שהיתה משודכת ולא זכה בהם הבעל ופי' הב"י ז"ל הטעם דהוי כמו נכסים שאינם ידועים לבעל דלא זכה בהן הבעל ואם כן ה"ה במשודכת וכ"ש אם פסקה לו כמה שתכניס לבעל והבריחה המותר דלא זכה בהם הבעל דממ"נ אם לא ידע בהן הבעל הוי ממש נכסים שאינם ידועים ואם ידע בהן ולא פסקה לו יותר הו"ל דין הברחה וסבר וקביל ואין לו זכות במותר וע' בשו"ת המבי"ט ז"ל ח"ג סי' רכ"א עכ"ל ה' נחלת שבעה ז"ל: הנה עיניכם הרואות פירושו שפי' בדברי הר"ן ז"ל מן הקצה אל הקצה אשר לא עלה על לב שום אדם לפרש כן בדברי הר"ן ז"ל. והרב באר יעקב באה"ע סי' צ"ב הרבה להק' עליו דאשתמיטיתיה מיניה לשון רמ"א שם בסי' צ"ב שכתב להדיא בשם הר"ן דלא מהני הסילוק. דקודם אירוסין דלא כמו שפי' הוא ז"ל וגם הק' עליו מתשו' הר"ן סי' נ"ג אשר הוב"ד בתשו' חוות יאיר וגם דאשתמיטיתיה מ"ש רמ"א בח"מ סי' ר"ט ס"ק ז' בשם הר"ן ז"ל גם הרב ישועות יעקב שם בסי' צ"ב בפי' הארוך ס"ק ב' כתב על ה' נחלת שבעה ז"ל שטעה בזה טעות גדול יע"ש: ואני אנא עני ב"א לא ראיתי שום טעות שטעה ה' נחלת שבעה ז"ל וחלילה לומר דאשתמיט מיניה דמר ז"ל לשון רמ"א באה"ע ובח"מ ותשו' הר"ן ז"ל הס כי לא להזכיר והוא דדעת הר"ן ז"ל לאשמועינן דאם קודם אירוסין סילק הבעל זכותו מנכסי האשה הזאת והיא לא נתנה נכסיה לשום אדם אפי' בדרך הברחה כלל ונשארו תחת רשותה ואח"ך לשאת האשה הזאת עמו אף שסילק עצמו מנכסיה סילוקו לאו כלום הוא וזוכה הוא בכל נכסיה בפירותיהם ואם מתה יורש אותם הנכסים שסילק עצמו מהם יען כי בשעה שסילק עצמו מהם לא היה לו שום שייכות בנכסיה משא"כ בעודה ארוסה שיש לו קצת שייכות דודאי דמהני כדרב כהנא וכו' וכן נמי דומה בדומה אם סילק זכותו מעל נכסי האשה קודם אירוסין ואח"ך נשאת עמו האשה אבל קודם אירוסין נתנה נכסיה לאחר או בדרך הברחה או בדרך מתנה באמת ודאי דאין לבעל שום זכות בנכסים מאחר שנתנה אותם קודם האירוסין כי לא היה לו שום שייכות בנכסים ולא מפני שסילק עצמו מהנכסים קודם האירוסין הוא דאמרינן דאין לבעל שום זכות בנכסים ולא בפירותיהם ואינו יורשה אלא עיקר הטעם הוא מפני שלא נתארסה עמו ולא היה לו שום שייכות בנכסים לא היה צריך הסילוק וסילוקו לאו כלום וזוהי כוונת הרב נחלת שבעה ז"ל בדברי הר"ן ז"ל באופן האחרון הזה שאמרנו והביא ראיה מדין מברחת שאעפ"י שהיא לא נתנה במתנה ממש רק בדרך הברחה והמקבל המתנה לא זכה אפי"ה הבעל אין לו שום זכיה בנכסים ולא בפירותיהם ואם מתה אינו יורשה באופן כי הב' פי' יסבולו בדברי הר"ן ז"ל והדין דין אמת ומוסכ' וכאשר עיני הקורא תחזינה מישרי' בתשו' הרשב"א סי' תתק"ס שממנה למד דינו הרמ"א ז"ל שנשאל בנושא את האשה ושיירה לעצמה קרקע ידוע שיור גמור בחייה ובמותה וכו' ומשמע מדברי השואל שהבעל סילק זכותו קודם אירוסין וע"ז השיב ז"ל וז"ל כן נראים הדברים דכל ששיירה לעצמה ואפי' התנה עם הבעל קודם אירוסין לא עשתה ולא כלום וכו' והדברים האלה עתיקין וכו' וכ"ש אם האשה שיירה לעצמה שלא בתנאי הבעל שלא עשתה כלום ויודע לך ממברחת בריש פ' האשה שנפלו ואין מפרשין לחכם. עכ"ל יעש"ב: הראת לדעת דדברי ה' נחלת שבעה ז"ל הם המה לקוחים ממש מתשובת הרשב"א ז"ל הנז' למדקדק בדבריו שהתחיל בזה"ל כן נראים הדברים דכל ששיירה לעצמה [פי' שלא נתנה לשום אדם] אפי' התנה עם הבעל לא עשתה כלום וכו' וכ"ש אם האשה שיירה לעצמה דקדק בדבריו עוד הפעם לומר שיירה לעצמה הכונה שלא נתנה לשום אדם] שלא בתנאי הבעל שלא עשתה כלום ויודע לך מדין מברחת וכו' והיא היא הראיה שהביא הרב נחלת שבעה ז"ל וכך פי' מרן ז"ל בש"ע שם סי' צ"ב ס"ק א' בפירוש לך נא ראה ועי' להלבוש ז"ל שכתב ג"כ בפירוש יע"ש ובמחי' מכבודם של הרבנים שהשיגו עליו שטעה טעות גדול ח"ו כי לפקע"ד לא טעה כלל ח"ו ודינו הוא אמיתי ופירושו בדברי הר"ן ז"ל הרואה יראה בדברי הר"ן ז"ל פ' האשה שנפלו שכך כתב בפי' וז"ל ואע"ג דר"ש יחידאה ולא קי"ל כוותיה וכו' ועוד מדאמרינן לקמן בדין מברחת עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל וכו' ומיהו דוקא כשמכרה או נתנה אותם הא לא"ה בעל יורש אותם ולא יורשיה וכו' יעש"ב הא קמן מ"ש ה' נחלת שבעה ז"ל. תדע דיש חילוק בין היכא שנתנה לאחר להיכא דלא נתנה הלא תראה למרן הב"י בה' נחלות סי רפ"א ס"ק י"א הביא תשו' הרשב"א ז"ל והיא בת"ד סי' כ"ב שנשאל על ראובן שהי"ל בני אחיות ובן אח והיה אוהב את בני האחיות וסילק לן' אחיו מירושתו בבתים שנתן לו ואחר שמת עמדו בני האחיות לזכות בשאר נכסים יען כי בן האח כבר סילקו בבתים שנתן לו והשיב דכיון דלא נתן במתנה שאר הנכסים לבני האחיות הסילוק שסילק לן' האח לאו כלום כיון שהוא היורש והביא ראיה ממ"ש בירוש' פ' הכותב יעש"ב שהוא ממש כמ"ש והוא האמת. ועי' להגאון ה' מח"א ה' זכייה ומתנה סי' י"א: אתאן לנ"ד שנסתלק הבעל קודם האירוסין אף כי נימא שסילוקו לאו כלום הוא מ"מ כבר נתנה קודם אירוסין באופן המועיל לפו"ד לאחותה מרים נכסיה מה ששיירה והבעל סבר וקביל וקנו מידו קגו"ש על המתנה הנז' כמפורש בשטר התנאים באר היטיב וא"כ בדין זכתה מרים אחותה במתנה הנז' ומי הוא אשר יוכל לערער אחר המתנה הנז'. ועי' לה' מהריק"ש בתשו' סי' ק"א בסוף התשו' שכ' כן בפי' יע"ש: ואל תתמה על החפץ שהרי הרב מח"א בה' זכיה ומתנה סי' יו"ד נשאל במי שהתנה עם אשתו קודם אירוסין שלא יהיה לו שום זכות בנכסיה יע"ש ולא חילק חילוק הנז' בין היכא שנתנה לאחר להיכא שלא נתנה. דאדרבא משם ראייה דהרב ז"ל הנז' מיירי שלא נתנה לשום אדם ועכ"ז יצא לידון הרב ז"ל לקיים התנאי הנז' יען היה בלשון תנאי ולא בלשון סילוק וכאשר כתבו רבני טיטוואן העי"א ונסתייעו מדברי הרב מח"א ז"ל הנז' ומשם באר"ה: ואתה תחזה להרב שבט בנימן בסי' כ"ג שהק' בנו ז"ל שם להרב מח"א ז"ל שכתב דמהני התנאי שהתנית האשה קודם שנתארסו שלא יהיה לו שום זכות בנכסיה וכו' דהוי מתנה עמש"כ ויצא לחלק בין התנה קודם שחל החיוב לכשהוא מחויב ועומד. ורוצה לעבור על ד"ת עכ"ל יע"ש. ולדידי אמינא דלא זכר שר למ"ש הר"ן והרשב"א ומר"ן ומור"ם ז"ל דאדרבא היכא שחל קצת החיוב שייך שיחול התנאי משא"כ קודם שיחול כלל והוא תימה: וראתה עיני למע' רבני פא'ס העי"א שהביאו ב' לשונות מור"ם ז"ל בח"מ סי' ר"ט דנראים סתראי נינהו דבס"ק ד' פסק תשו' הר"ן סי' כ"ג הנז"ל דאינו יכול למחול דשלב"ל ובס"ק ח' פסק תשו' מהר"מ