שמחה לאיש צב

כל המשפחה כדאיתא בש"ס דיבמות הנז' יע"ש ותמיהני איך לא זכר שר הרב מהרימ"ט ז"ל לסוגיית הש"ס דיבמות הנז' דמוכח מינה דשם מצורעים הוא שם כולל כל מיני מוכה שחין שיודבק לזולתו. ועינא דשפיר חזי להרב מוהריב"ל בח"א סי' כ"ו דכתב דאם רוב הרופאים מסכימים שהוא חולי מצורע יכופו אותו להוציא אף אם יש רופאים אחרים שחולקים והם מיעוט לרוב שומעין ויוציא את אשתו בע"כ יע"ש: וכל לגבי דידי הך דנ"ד דעדין לא נכנסה לחופה וכבר היא צווחת ככרוכיא שלא תכנס לחופה עם החתן הנז' לשכב אצלו בשום אופן וקודם שבגרה כבר ידעה והרגישה בפני החתן מידי יום ביום רז בשר ופניו מוריקות מיום ליום ובזמן שבגרה כבר מיאנה וצעקה לאביה בקול מר שאינה חפצה בחתן הנזכר כי יראה לנפשה שתבא לידי סכנה. וע' בס' בני בנימין וקרב איש בתשו' אה"ע סי' כ"ב שנשאל באחד שנשא אשה ואחר הנישואין מתה אחיה מחולי הדקה רח"ל ותבע לגרש את אשתו כי חושש לנפשו כיון שבני משפחתה יש להם זה החולי שמא תדבק אשתו וממילא תדבקינו הרעה גם לו ומעלת הרב המופלא כמוהרר"י מיוחס ז"ל העלה להלכה שיגרשנה בע"כ. ומורי הר' הרמב"ן ז"ל חלק עליו מב' טעמים הא' הוא דאף דבאמת אמרו לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעים וכו' עיקר האזהרה היא קודם הנישואין אבל אחר הנישואין מאן לימא לן דיכופו אותה להתגרש בע"כ. זאת שנית דאף אם תמצא לומר דאף אחר הנישואין יכופו אות' לגרשה היינו דוקא כשכבר בא עליה החולי אזי סמא בידיה לגרשה בע"כ מפחדו פן תדבקנו הרעה אבל כיון שהיא היתה בריאה וחזקה איך נאמר שיכופו אותה לקבל גיטה מטעם שמא תדבקנה הרעה ב"מ יעש"ב. כי משני טעמים הללו דחה עט"ר מו"ר הרב הנז' זלה"ה. דברי הרב המו' רב הו"ד יוסף ז"ל יע"ש. מינה בנדון דידן דתרווייהו איתנהו דעדין לא נכנסה לחופה הגם שהיא מקודשת ואגידא ביה ומה גם שרחולי כבר קפץ על החתן מזה ששה שנים ואת היותרת וכבר נתיישן עליו הא ודאי שגם הוא ז"ל יסכים לכופו לגרשה. ואפילו כשהיה נתק להיבם פסק התשב"ץ בח"ב סי' ק"ף שיכופו אותו להוציא ולחלוץ לה אף שאינו חולי מדביק כ"ש וק"ו לנ"ד. וע' להרב שער אשר בח"א סי' מ"א שהאריך הרחיב ואסף בחכמתו לענין נכפה ואסיק דכופין אותו לגרשה. וכ' בס' מר ואהלות באה"ע סי' יו"ד ואף בשאר חלאים דעת מר"ן בב"י סי' ט"ל דכיון שהוא חולי המדביק כופין אותו לגרשה יע"ש שתמה על הרשב"ש ז"ל דבחולי המדביק דודאי כופין אותו להוציא יע"ש: ואחרי הודיע אלד'ים לנו את כל זאת ובפרט בד' מר"ן הקדוש ז"ל דבחולי המדביק כופין אותו לגרשה מינה ילפינן לנ"ד במכ"ש דאעיקרא דמילתא קדושין הללו הנהוגים בעוב"י אחיזקא יע"א בהיותה קטנה כנז' בשאלה יש לפקפק בהם. האמנם שלא תהינה בנות ישראל פרוצות מאחר שכבר נהגו לא דברתי בזה האמנם בנדון כזה איכא למיחש לאידך גיסא כיון דאיכא סכנת נפשות לא תתרצה להכנס לחופה עם החתן הזה ואם לא נכופו לגרשה ותשאר אלמנות חיות בכבלי העיגון איכא למיחש שתצא לתרבות רעה ח"ו. ולא תהיה אלא מורדת לד' הרמז"ל האומרת מאיס עלי כופין אותו לגרשה דלא מן ה' הוא שתבעל לשנאוי לה ואף שרבים לוחמים עליו מ"מ בנדון כזה כ"ע יודו דכייפינן ליה לגרשה. וע' בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' ק"ב שנשאל באחד שמכה את אשתו ומצערה ועשה ק"ו דאם במונע את אשתו שלא תשאיל נפה וכברה וכיוצא אמרו שחייב לגרשה כל שכן במכה אותה וכו' יע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין דאיכא סכנת נפשות: כלל העולה זאת חקת התורה חקה חקקתי גזרה גזרתי על החתן הנז' בכח תורתינו הקדושה שתתעלה שחייב לגרשה את אשתו בגט כריתות כדמו"י. ואם ח"ו לא ישמע לקול מודים הרשות ביד גדולי העיר היושבים ראשונה לראש פינה לגזור עליו נדוי כדי שיגרשנה או יכופו אותו בערכאותיהם שיכופו אותו ויאמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך. וכל זה הוא אם אמת הדבר כפי דברי השואל. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויזכנו לעבדו באמת וישר: הצעיר יש"א ברכה ס"ט סימן י"א הן כל יקר ראתה עיני פס"ד ארוך הבא מאת מעלת הרבנים ראשי אלפי ישראל עיני העדה לתורה ולתעודה מופלאים במעשיהם ה' צבאות יגן עליהם רבני מערבא דכיילי להו בקבא רבא רבני עי"ת פ'אס יע"א ורבני צפרו יע"א ורבני טיטוואן יע"א ורבני טאנג'ה יע"א ורבני מקנאס יע"א ורבני מראקיש יע"א אתה ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם כולם הסכימו על הדין ועל האמת אודות התנאים שהתנו ביניהם קודם כניסתם לחופה איש ואשה הר' חיים ב"ר יעקב ן' הרוס ה"י עם האשה אסתר בת כה"ר מרדכי אפ'לאלו שהיו כתובים בשולי הכתובה בכל חיזוקי סופר וכמה לישני שפירי שרירים וקיימים שנסתלק הבעל הנז' מנכסי מלוג של אשתו סילוק גו"ש וחזק כראי מוצק וזכו והקנו כל הנז' לאחותה מרים. ואסיקו להלכה שהסילוק הוא סילוק גו"ש. וזכיית אחותה מרים בכל נכסי עזבון אחותה היא חזקה שרירא וקיימת לפו"ד כאשר האריכו למעניתם ברוחב מבינתם: והנה בעתה נשאלתי לחוות דעתי דעת הדיוט וכשאני לעצמי מי אנכי? ומה אני? ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי ובפרט אחר שכבר עלו כהסכמה המה הגבורי' ויור'ו המורי'ם. האמנם לפי רוב ההפצרה כי מציון תצא תורה אמרתי ויהי מה הנני ב"א ללקט אורות אמרות טהורות להבין ולהורות מפי סופרים ומפי ספרים ואלקטה באמרי'ם הם המדברים ועל פיהם יקום דבר וזה החילי בעזר צורי וגואלי: ראשית בכורי קו"ל קורא ראה דבר חדש אשר לא פללנו והוא דראיתי להרב נחלת שבעה ח"א לשטרות בד' מ"ז ע"ב שסידר נוסח שטר סילוק לאיש בנכסי אשתו וכ' וז"ל אבל במשודכת כתב הב"י בשם הר"ן וז"ל ודוקא בכותב לה ועודה ארוסה דשייך בה קצת אבל קודם לכן כיון שאין לו שייכות בנכסים כלל סילוקו לאו כלום הוא עכ"ל הר"ן ז"ל פי' דאפי' סילוק אינו צריך דסברא הוא דהא אפילו בארוסה דשייך קצת בנכסים מהני סילוק בלא קנין וא"כ במשודכת אפי' סילוק אינו צריך שהרי לא בא לידו עדין וגם אין לו שייכות בגווה. ונ"ל שזה מוכח מדברי הטור והש"ע בסי' צ' שפסקו וז"ל וכן אם נתנה מתנה כל נכסיה לאחר בין קרוב בין רחוק קודם שתנשא אעפ"י שאם נתאלמנה או נתגרשה תבטל המתנה אין הבעל אוכל פירותיהם ואם מתה אינו יורשה שהרי נתנה אותם קודם שתנשא וכו' והוא מההיא דפ' האשה שנפלו דמ"ח ע"א מעובדא דההיא אתתא דבעייא