שמחה לאיש צ

שעשו בדמשק יע"א הובאה בס' בירך משה סי' ג"ל היא היא תקנת רב שרירא גאון ז"ל שהפקיעו הקדושין הפקעה גמורה וע' בתשו' התשב"ץ ח"ב סי' ה' מ"ש בשם הרשב"א ז"ל ובשם הגאונים יעש"ב]. ובכן יצאנו י"ח הס' הזה דודאי דאף אם קדשה באמת אינה מקודשת לכ"ע בנ"ד ותל"מ: ועל דבר עדות החכם שמעיד שבפניו ובפני הדיין של העיר נדרה בהנאה ע"ד רבים ואסרה איסר כל ממון קדושין שיתנו לה וכו' והעד האחד הוא העד הוא הדיין שכח ממה שנדרה הנאה וכו' רק הוא זוכר שהשביעה ש"ח וכו' ונמצא דליכא אלא עד אחד המעיד על הנערה הזאת שאסרה בהנאה וכו' ועל זה פלפל בחכמה מע' הרב הפוסק והעלה דנאמן העד הזה מטעם דזו היתה בחזקת פנויה וכו': ואנא דאמרי דמלבד כל מ"ש רב אחא משבחא הי"ו עוד מצאתי ראיתי להגאון אור היר"ח ז"ל שם דאסיק לפום דינא דאף אם ליכא שום עדות והיא אומרת לא נשאלתי על נדרי דנאמנת ולא הוי הא דבר שבערוה דלא הצריך הכתוב שני עדים כי אם בעיקר נתינת גט וקדושין אבל מכשירי הגט וקי' אף שעיקר הגט וקידושין תלוים בהם לא בעינן ב' עדים יעש"ב. שכתב שזהו דעת הר"ן והרשב"א והרמב"ן והריטב"א ז"ל ושכן כתב מרן בב"י אה"ע סס"י ל"ח בשם רי"ו דהיא נאמנת לומר קיימתי או לא קיימתי והלכה זו העלה וז"ל ואין להאריך דעכ"פ הדין דין אמת דכל כה"ג לא בעי ב' עדים עכ"ל יעש"ב וא"כ לא נשאר מקום להסתפק בנ"ד מאחר דבהכי איירי הרב חק"ל ז"ל כנ"ד וכ"ש הכא בנ"ד דהאשה אומרת וצווחת דנדרה הנאה ועד אחד מסייע לה וליכא למיחש שמא התירה נדרה מאחר שנדרה עד"ר וכאמו"ל דודאי דלא נשאר מקום להסתפק בנ"ד כלל ובפרט שכבר נתפרסם בעיר תכף שנדרה הנאה קודם עדות הקדושין וכמ"ש ה' הפו' הי"ו: והשתא דשמעינן דבכי הא דנ"ד לא הוי דבר שבערוה ולא בעינן שני עדים ובאחד סגייא תא ואחוי לך כי בהך דנ"ד עדיפא דהרי העד הזה או' דנדרה באיסור קונם הנערה הזאת לפניו ובפני דיין העיר וכי אמר הכי הוי כב' עדים. ומנא אמינא לה מההיא דכתב הר"ן בפ"ב דכתו' על ההיא דאיתא בש"ס דכ"ג שנים אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה וכו' תרגמא אביי בעד א' עד אחד אומר נתקדשה ועד א' או' לא נתקדשה תרווייהו בפנויה קא מסהדי וזה שאומר נתקדשה הו"ל חד ואין דבריו של א' במקום שנים. והק' הר"ן ז"ל וז"ל וא"ת דמהא משמע דטעמא משום דאמר אידך לא נתקדשה הא לא אמר כלום אסרינן לה אפומיה דהאי דאמר נתקדשה ואמאי והרי עד אחד בקדושין לאו כלום משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכיון דטעמא משום הכי הוא משמע דאפי' אמר נתקדשה בפני ובפני אחר עמי לאו כלום הוא ותי' הרמב"ן וכו' יעש"ב. דבר הלמד מדברי הר"ן ז"ל דנקט דאפי' נתקדשה בפני ובפני אחר לאו כלום הוא מטעמא דהוי דבר שבערוה ובעינן ב' עדים ולהכי אף שאמר שהיו ב' עדים כשנתקדשו בפניו ובפני אחר כל שלא העיד העד הב' אלא הוא לבדו הוי עד אחד ולאו כלום הוא. מינה שאם לא היה דבר שבערוה היה מועיל ומהני מאי דאמר העד שהמעשה היה לפניו ולפני אחר דאלת"ה מאי אפילו אמר דנקט הר"ן סוף סוף ליכא אלא עד אחד אלא ודאי דמעדיף טובו היותו מעיד שהיה בפניו ובפני עד אחר. והר' תה"ד ז"ל בסי' רי"ב כ' דבאו' שנתקדשה לפניו ולפני אחר חוששין לקדושיו יעש"ב. ומר"ן בב"י באה"ע סי' מ"ב הביא דבריו וכתב ואינו נלע"ד כלל יע"ש. והטעם משום דהוי דבר שבערוה הא לאו הכי חוששין לדבריו. והרב לח"ם בה' אישות פ"ד ה' ו' כתב עמ"ש הרמב"ם ז"ל המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו והיא סוגיית דפ' האומר בקדושין דס"ה ע"א והביא ס' הרב תה"ד הנז' והק' עליו דבגמרא הקשו לרב נחמן דאמר המקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו מדתניא האו' לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה אלא לאו בע"א. ועל זה הקשה הרב לח"מ ז"ל לד' התה"ד ז"ל אמאי לא משני בגמ' דהתם איירי בע"א שהעיד שנתקדשה לפניו ולפני אחר עמו וכן כשהק' בש"ס בשנים שבאו ממד"ה אמאי לא משני הכי וי"ל דעדיפא מינה משני הש"ס עכ"ל יע"ש. נקוט מהא דהרב לח"מ מסכי'ם ומערי'ב לדברי הרב תה"ד ז"ל. וע' בס' מקראי קדש דרט"ו ע"א דון מינה ואוקי באתרין דזה החכם המעיד בנ"ד שנדרה הנאה לפניו ולפני אחר עמו והעד הב' אינו מכחישו אלא ששותק ואו' ששכח והנערה צעקה דהיא נדרה על דעת רבים ולא קבלה קדושין כלל הא ודאי דנאמן העד הזה כבי תרי: ועינא דשפיר חזי לה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ט"ו שנשאל בעד המעיד שנתקדשה בפניו ובפני אחר וזה העד הב' מת אם חוששין לקדושיו כיון דליכא אלא חד סהדא והביא דברי ה' תה"ד ז"ל והחזיק במעוזו וסברתו אלא דבנ"ד כיון שהאשה היתה מכחישתו לאו כלום הוא ובסוף התשו' כתב אם ניכרים דברי אמת מה שהעיד העד ואין לו להכחישו שומר נפשו ירחק מהכיעור ומהדומה לו עכ"ל יעש"ב וגם בתשו' אה"ע סי' מ"ג הביא דברי ה' תה"ד ז"ל וחיזק דבריו דלא הוי הפך מ"ש הרשב"א ז"ל יע"ש: סוף דבר דעפ"י הדברים הללו ועפ"י מ"ש הרב הפוסק עליון א"ח שמ"ח יצ"ו הנני מסכים על הדין ועל האמת בהצטרפות כל הטעמים שכתבתי שהנערה הזאת דנ"ד שרייא להתנסבא לכל גבר דתצבי ולית מאן דימחה בידה דליכא למיחש לקדושין הללו שום חשש כלל וכמו שהעלה הרב הפוסק עליון הי"ו כן נלע"ד להלכה ולמעשה ובפרט שכבר ידעתי שכבר עלה בהסכמה מעלת תהלת מוה"ר גאון ירוש' הרב הגדול מעוז ומגדול ראשון לציון גדול הנאמר באברהם בהלו נר"ו והיה אדירו ככל מ"ש הרב הפוסק עליון יצ"ו ולא נצרכה אלא להעדפה בעין יפה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות לשמור ולעשות ולקיים תורה לשמה בלי שום תכלית ופניה ח"ו. וסהדי במרומים כי חפץ הייתי להאריך ככל הצריך בדבר הנוגע לפו"ד וגם להשתעשע בד"ק כי חביבים עלי דברי דודי אך מה אעשה כי נח'ץ ינח'ץ ביתר שאת זה ג' ימים שמסר לידי הפס"ד ועוד בה כי רבו טרדותי בב"ד הזמן זה נכנס וזה יוצא ודעתי בל עמי כי רבות אנחותי עצמו מצוקותי השיגוני תלאותי ה' יאמר די לצרותי זוהי ביאה בקצר אמיץ כחותה על הגחלים יה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידינו ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו. כ"ד אי"ש צעיר י"ש נא'ה דור"ש עפר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו