שמחה לאיש פט

לו' במתנה אינו קנוי לו כלל ואם קדש בו את האשה אינה מקודשת יע"ש. והרב הפוסק כמוהר"י בונן ז"ל הביא תשו' הרשב"א הלזו להקשות עליו דסתר דידיה אדידיה ועוד הק' על הרשב"א ז"ל מסוגייא דנדרים ד' ל"ד ע"ב מההיא דככרי עליך ונתנה לו במתנה וכו' דמוכח מינה דזכה במתנה וכו' והוא ניהו ז"ל תי' יטי'ב ופי' כוונת הסוגייא לפי שיטת הרשב"א ז"ל דבעית הש"ס היא באומר ככרי עליך ונתנה לו במתנה דאיכא צד לומר כיון דאמר לו ככרי עליך א"כ בשעה שנתנה לו הרי אינו ככר של המדיר ופקע מיניה קונם המדיר כיון שהנתינה לא נאסרה עליו כי אם הנאת הככר כשהוא ברשות המדיר. ואיכא צד לומר והיא מסקנת הש"ס כיון דאמרי ככרי עליך מינה נשמע דנאסר עליו הנאת הככר אחר נתינת המדיר וא"כ קא שקיל איסור הנאה ואינו קונה מעיקרא לדעת הרשב"א ז"ל אח"ד ז"ל יעש"ב ולא ידעתי מה יענה לסוגייא דלקמן ד' ל"ה ע"א דאיבעיא התם ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל לימעול נותן הא לא אסרה עליה לימעול מקבל מצי אמר היתירא ניחא לי דלקני איסורא לא ניחא לי דליקני ע"כ והשתא משמע דאי הוה ניחא ליה דליקני איסורא מעל המקבל והרי לדעת הרשב"א ז"ל אינו קנוי לו הככר כלל ואמאי מעל אף אי ניחא ליה דליקני שהרי כתב הוא ז"ל דאם קדש בו את האשה אינה מקודשת וכמש"ל. וראיה כזאת הביאה ה' מחנ"א ז"ל לסייועי להר"ן ז"ל למטוניה דפליג עם הרשב"א ז"ל יע"ש. אלא דק' לע"ד גם על חק"ל ז"ל דמה יענה לסו' הלזו וק' להרשב"א ז"ל: אך את זה חזות קשה הוגד לי במה שראיתי לה' מחנ"א ז"ל שם שהביא עוד ראיה לסיועי להר"ן ז"ל נגד הרשב"א ז"ל ממ"ש במתני' דנדרים ד' פ"ח ע"א המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות האלו נתונים ליך במתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן וכו' והשתא לפי ס' הרשב"א ז"ל שאין זה זוכה במתנה שאסורה לו ליהנות א"כ כי אמ"ל ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אין זה הבעל קונה אותם כיון שאסור בהנאתם עכ"ל יע"ש. ואני בער לא אדע שכול מאי קק"ל נימא דהרשב"א ס"ל כפי' רש"י ז"ל שם בסוגייא דחמיו היה רוצה שיהנה חתנו ואם אינו אומר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אינו יכול ליהנות מהם דיד אשה כיד בעלה והוי כאילו נתן לחתנו ולכך צריך שיאמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן והוו מעות של הבת לבדה ואח"ך יכול הבעל ליהנות מהן כיון שיצאו המעות מרשות חמיו כדין בית זה שאני נכנס שאם מכרו לאחר יכול ליכנס בה וכיוצא ולדידי צ"ע: איך שיהיה הרי מצינו דגם כמהר"י בונן ס"ל דליכא למיסמך על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו. ואף הרב בעל חק"ל ת"ק ז"ל סיים בדבריו וז"ל הכלל העולה דאם נתקדשה בקונם וכו' אינה מקו' לדעת הרשב"א ז"ל ואין חולק עליו בהדיא וכבר מילתי אמורה מה שיש להוכיח להפך ולהיות דבר ערוה אין לבי שלם לסמוך ע"ד הרשב"א להתירה לשוק בערוה החמורה ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כי ע"כ למעשה צ"ע ע"כ תד"ק ז"ל. ואם הגאון ז"ל הנז' דבקי בחדרי התורה הכי אמר מר אנן מה נענה יתמי דיתמי באיסור ערוה החמורה: ואולם אחר ההתבוננות נלע"ד דכל זה דכתבו הרבני' ז"ל דהיינו החכם שהביא המבי"ט ז"ל והרב מחנ"א ז"ל והחכם שהביא הרשב"א ז"ל והרב חק"ל ז"ל לא אמרו אלא באשה שאסרה הנאה מפלוני או מכל מין ממון שינתן לה בתורת קדושין דוקא ולא דברו כלל היכא דנדרה על דעת רבים כי הך דנ"ד דנדרה ע"ד רבים וגם נשבעה ש"ח כמבואר בשאלה: ואתה תחזה להר"ן ז"ל עצמו בסי' נ"ה בתשו' שהביא משם הרשב"א ז"ל וז"ל וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשו' בפירוש בנדר כזה שהודר על דעת רבים שאין לו התרה דלא לדבר מצוה מיקרי כיון דאתתא לא מפקדא וכו' ועוד הביא שם בשם הרשב"א זיל שאף אם נתקדשה בשטר דאינה מקו' יעש"ב באופן דכל הרבנים הנז"ל אף אי נימא דפליגי אהרשב"א ז"ל הוא דוקא היכא דאסרה הנאה לבד ולא נדרה ע"ד רבים. וכאשר ירדוף הקורא בתשו' הרשב"א ז"ל דסי' תר"ב דכתב היכא דאסרה הנאה מפ' דאינה מקודשת וסיים בדבריו וכתב וז"ל וכ"ש היכא שאסרה ע"ד רבים ששוב אינה יכולה לישאל וכו' וכן הנהגתי במקומי מפני הרמאים יע"ש. הרי דהרשב"א ז"ל ס"ל דבין בנדרה הנאה לבד ולא צריכא למימר היכא דנדרה ע"ד רבים דאינה מקו'. וכן הוכיח הר"ב אלבילדה ז"ל כת"י הבי"ד הכנה"ג אה"ע סי' כ"ח הגהב"י אות מ"ח יע"ש: ואחרי הודיע אלדי'ם לנו את כל זאת בפירושא אתמר דהר"ן ז"ל ס"ל כהרשב"א ז"ל בנדרה ע"ד רבים לא נשאר מקום לפקפק בנ"ד וכמ"ש הגאון הרב חק"ל ז"ל שם בתחי' דבריו דכתב דבנדרה ע"ד רבים קי"ל דאין לו הפרה. ויש לי גמגום בדבריו דכתב וז"ל ואי ק"ל דבסי' תר"ב לא הביא ראיה מדברי הגאונים הא ל"ק די"ל דוקא התם דהוי נדר ע"ד רבים וכו'. ומהתימא שהרי בסי' תר"ב כתב בפי' וכ"ש אם אסרה ע"ד רבים וכו' הבאתי דבריו לעיל ואיך נחית לחלק בהכי וצ"י. וכן פ' מרן בשוה"ט ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"א נדר ע"ד רבים אין לו התרה אלא מדעתם יע"ש. הרי דפסק מר"ן ז"ל דין זה דהרשב"א ז"ל דכיון דאין לו התרה פשיטא דסבירא ליה דאינה מקו' ולא חיילי בה קדושין כלל והוו פקדון גבה: ובכן הותרו כל הספיקות דליכא מאן דפליג על הרשב"א ז"ל היכא דנדרה ע"ד רבים וכמ"ש הגאון ה' חק"ל ת"ק ז"ל שם בתחי"ד דאין חולק על הרשב"א ז"ל בזה וזהו דעת ה' מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ש"ל וזהו דעת המבי"ט ז"ל ומהר"א גאליקו כתי' הבי"ד הרב החבי"ב באבן העזר סי' כ"ו הגהב"י אות מ"ה יע"ש: אך בזאת אחת שאלתי גרגיר קטן דנרגשתי דלפקע"ד דקדקתי בדברי הרשב"א דסי' תקנ"א דמוכח דתקנת רב שרירא ז"ל לא הוזכר נדר ע"ד רבים אלא בדברי הרשב"א ז"ל שכתב אח"ך וז"ל וכן ילמד אדם בתוך ביתו וילמוד לנערותיו וכו' שם הוסיף וכתב לאסור עצמן ע"ד המקום וע"ד רבים וכו' וא"כ תמיהה לי איך כתב הרב הכנה"ג ז"ל והרב חק"ל ז"ל יחסו נדר על דעת רבים שהיא מתקנת רב שרירא גאון ז"ל: אשר אם כנים אנו בזה דנדר ע"ד רבים לאו מתקנת רב שרירא גאון היא אלא שהרשב"א ז"ל הוסיף זה כשילמד אדם לנערותיו שיאסרו בהנאה ע"ד רבים. אבל בתקנה לא שייך לאסור ע"ד רבים ובכן כל מה שהשיג החכם שהביא המבי"ט ז"ל לא השיג בנדרה ע"ד רבים ח"ו חלילה דבנדרה על דעת רבים כבר כתב הרשב"א ז"ל שאין לו הפרה כנז"ל ואיך יקשה עליו בטעם הואיל ואי בעי מתשיל דבזה יתורץ מה שדקדקתי לעיל על הרב המבי"ט ז"ל שלא ראה תשו' הרשב"א דסי' תר"ב דאפשר דראה אותה ולא מיירי בהכי היכא דנדרה ע"ד רבים [וההסכמה