שמחה לאיש פח

על עצמה כהקדש וכו' כל מן ממון שינתן לה בתורת קידושין שלא במעמד אביה ואמה וזוהי סיבה זוהי ביאה ואלקטה באמרים ב' או ג' גרגרים מפי סופ' ומפי ספרים מאחר שכבר צלל במים אדירים ר"א ורב רחומאי הרב הפוסק שמח"ה לאי"ש יצ"ו וזה החילי וה' אלד'ים יעזור לי: ואען ואומר דמלבד כל הריעותות דאיכא בעדות העדים כאשר האריך הרב הפוסק למעניתו ברוחב מבינתו וכמה אומדנות תקיפות ואמתיות שכל בעל שכל ישר יודה יודה כי מעשה האיש המקדש הזה דנ"ד במחשך מעשיו באון ומרמה הרה עמל וילד שקר לקדשה בצנעא וכאשר עין רואה להרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ג מה שהעמיק בעוצם פלפולו על נדון כיוצא בזה דאיכא עד אחד כשר המעיד שהשכיר אותו להחתימו על שקר ולא רצה דבעדות העד הזה כבר הוחזק האיש המקדש הזה דנ"ד דמהדר אזיופא יעש"ב וכמ"ש הרא"מ ז"ל בסי' כ"ד יעש"ב: ולדידי חזי לי דאף אי נימא דעדות העדים אמת ויציב אי אהנו מעשיו של המקדש הלזה אחר שנדרה ע"ד רבים ואסרה על עצמה כהקדש וכו' כל כסף שינתן לה בתורת קידושין כמבואר בשאלה ארוכה מאר'ש: והנה הרב הפוסק יצ"ו הביא תשובות הרשב"א ז"ל שהביאה מרן בב"י באה"ע סי' כ"ח ופסקה מור"ם ז"ל בהג"ה שם והביאה הכנה"ג ז"ל שם והר"ן ז"ל בתשו' בסי' ז"ך וסי' ל"ב וסי' ג"ן וסי' נ"ה הביא התיקון הנז' וגם בס' תיקון סופרים הביא נוסח הדברים אשר ראוי לעשות ולא מצא מנגד לתשו' הרשב"א. זולת החכם שהביא הרדב"ז ז"ל בח"א סי' קכ"ט דרצה לחלק בסבר' הרשב"א ז"ל יע"ש: אך מרוב שהיה טרוד לא זכר ש'ר שה' המבי"ט בח"ב סי' ק"ו גם הוא הביא לחכם אחד שגמגם על תשו' הרשב"א ז"ל דסי' תקנ"א והרב המבי"ט ז"ל סתר כל גמגומיו כמו שיראה המעש"ב. רק דמוכח מדבריו ז"ל דלא שלטה עינו בתשו' הרשב"א ז"ל דסי' תר"ב דלא הביאה לסתור הגמגום ב' והגמגום ג' והי"ל להסתייע ממנה לחזק דבריו הנאמרים באמת מדברי הרשב"א עצמו דסי' תר"ב וכן הוכיח במשור ה' מש"ל ז"ל בה' אישות פ"ה ה' א' בד"ה אך עדיין לבי מהסס יעש"ב נקיטינן דאיכא עוד רב אחד שגמגם על דברי הרשב"א ז"ל והגמגום הא' היה שהרי הרמז"ל לא פסק הך דינא דהגאון רב שרירא ז"ל. ולזה תי' המבי"ט ז"ל ב' תי' האחד הוא דאפשר דלא היה מפורסם תשו' זאת בזמן הרמב"ם והשנית דזה אינו דין אלא עצה טובה קמ"ל מפני הרמאין יע"ש. והאמת דהתי' הא' נוכל להולמו ואולם התי' הב' לא זכיתי להבינו שהרי עכ"פ דינא אשמועינן דאם אסרה עליה בהנאה וקבלה קידושין דאינה מקו' נמצא דמעצה היעוצה למדנו דין זה והיל"ל להרמז"ל להשמיעינו דין זה היוצא מהעצה טובה הנז' וגם לפי תי' הא' נ"מ לדידן דקי"ל כפסק מרן ז"ל הרי שראה תשו' הרשב"א ז"ל והביאה בב"י ולא פסקה בש"ע וא"כ אפשר דלא ס"ל למר"ן ז"ל כהרשב"א ז"ל דידוע דבמחלוקת הוא שנוי בדין שהביא מרן בב"י ולא פסקו בס' הקצר וכמ"ש ה' יד מלאכי ז"ל בכללי מרן או' ד' יע"ש: ועוד זאת יתירה דא עקא שהרי הרב מחנ"א ז"ל בה' זכיה מהפקר סי' ד' הביא תשו' הרשב"א דסי' תר"ב הנז' וכתב דלא ס"ל כס' הר"ן ז"ל דבמדיר הנאה לבנו מנכסיו בחייו ובמותו דאיתא בהגוזל קמא ד' ק"ח והובאה בנדרים ד' מ"ז ע"א כתב הר"ן ז"ל וז"ל והוי יודע דכי תנן הכא אם מת לא ירשנו לאו למימרא דכיון דהנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני סיפא ויתן לבניו או לאחיו וכו' ואם לא זכה בנכסים היאך נותנים לבניו וכו' אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהן עכ"ל. הרי דהר"ן ס"ל דאית ליה זכיה בגוף הנכסים לענין שיתנם לבניו או לאחיו דלא כהרשב"א ז"ל דפסק דאינה מקודשת היכא שאסרה על עצמה נכסי פ' וקבלה קדושין ממנו: הראת לדעת דס' הרשב"א הלזו אינה מוסכמת דהר"ן ז"ל פליג עליה לד' הרב מחנ"א ז"ל וכבר ראיתי לה' אגורה באהלך ז"ל באה"ע סי' ב' שעמד על כל דברי ה' מחנ"א ז"ל. ואני עני הוספתי לתמוה עליו דהרי הרואה יראה להר"ן ז"ל שם דסיים בדבריו וז"ל וכי תימא היכי תני נותנים לבניו או לאחיו וכו' והא קא מתהני מטו' הנאה דידהו ואסיר וכו' וי"ל דלאו למימרא שיתנם להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם אבא אסר עלי נכסי אלו ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמיכם ותעשו מה שתרצו דבכה"ג לאו מתנה היא אלא כגוונא דהפקר יעש"ב. נמצא דהר"ן ז"ל פי' דבריו דאינן נותנים לבניו כיון דאסורים עליו בהנאה וכשנותני' הרי מתהני מטובת הנאה אלא שמפקירם בכדי שיזכו בניו מן ההפקר וא"כ לא פליג אהרשב"א ז"ל: תדע דאם באו אנשים זרים וזכו בנכסים קודם שיזכו בניו ואחיו קונים שפיר וזוכים מן ההפקר לדעת הר"ן ז"ל שהרי כתב הוא ז"ל בנדרים ד' פ"ה בההיא דתנינן קונם כהנים נהנים לי יטלו בעל כרחו כתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ומהא שמעינן דהאוסר פירותיו על עצמו יכולים אחרים ליעול בעל כרחו אעפ"י שיכול לישאל השתא מיהא לא איתשיל דתנן המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ויכולה לינשא לאחר ואע"ג דאם הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אלמא דמצי מתשיל וחיילי קדושין למפרע כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן וכו' עכ"ל הרשב"א ז"ל יע"ש וכתב הר"ן ז"ל עליו וז"ל ואני מסתפק בזה לפי שבשעה שאסר הפירות על עצמו הפקירו וכל שיזכה בו אחר זוכה מן ההפקר וקנה ואע"ג דאיתשיל והלך האיסור שבו ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאיני מוצא שאלה בהפקר וכו' יעש"ב הרי להדיא דס"ל דכל שהנכסים אסורים עליו בהנאה הרי הם כהפקר וכל הזוכה בהם קונה אותם כזוכה מן ההפקר. וא"כ מהיכא תיתי לו' דהר"ן פליג אהרשב"א ז"ל וס"ל דמקודשת היכא שאסר פירות פ' עליה לענין שתוכל ליתנם לבניו או לאחיו ולדעתי אתמהה! סוף כל סוף הרי מצינו גם לה' מח"א ז"ל דס"ל דדין זה דהרשב"א ז"ל פליג עליה הר"ן ז"ל וא"כ היכי נחליט לומר דאהנו מעשיה של הנערה הזאת דנ"ד שאסרה עליה כל ממון שינתן לה בתורת קדושין וכו': גם אשו"ר נלוה להרב החסיד מהריט"א בגט מקושר ד' ז"ך עשאם חולקים הר"ן על הרשב"א ז"ל מההיא שכתב הרב מחנ"א ז"ל ממה שפי' הר"ן על הא דתנן בחייו ובמותו אם מת לא ירשנו ויתן לבניו או לאחיו וכו' והביא דבריו הרב חק"ל ת"ק ז"ל באה"ע סי' כ"ב ותי' ב' תי' דלא פליג הר"ן עם הרשב"א ז"ל והתי' הב' הוא ממש כעין מה שתי' הרב אגורה באהלך ז"ל: ומן התימה על הרב חק"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה איך העלים עין ממ"ש ה' מחנ"א וה' א"ב ז"ל והוא תימה. והיותר תימה דהנה הוא ז"ל הביא תשו' הרשב"א דסי' תשמ"ו שכתב דבאומר ככרי עליך ונתנה