שמחה לאיש פז

תו נסתפק מע' הרב הפוסק הב' יצ"ו דכיון דההרוג היה מומר הוי כמו עד אחד בקטטה ופס' מור"ם ז"ל משם הגאון מו"ר ז"ל לחומרא לדידי איכא כמה צדדים להתיר בנ"ד חדא דאיכא הס"ס שעשה מהראנ"ח ז"ל הביאו הרב מהר"א אלפ'אנדארי ז"ל בסי' ה' דהיינו ס' אם המרה בעיגון יש לו דין קטטה ואת"ל דיש לו דילמא בעיין איפשיטא לקולא והרב שם ערב לו זה הס"ס וע' להרב הנז' בסי' ג' דכתב הפך ועיין להרב יד"א הגהט"ו ס"ק תקע"ד יע"ש. ומה גם דאיכא פלוגתא דדוקא היכא דהיא באת ואמרה כן אבל אם בא עד ל"א דאין לך בו אלא חידושו וב"פ היכא דאמר קברתיו וכמ"ש ה' מהר"א ז"ל הנז' בסי' ז' ונ"ד הוי כקברתיו וכמ"ש הרב הפו' הא' יצ"ו ואין לך קברתיו גדול מזה ועוד דלא נתבאר אם הלך למלחמה שלא מדעתה או לא וע' לה' שם בסי' ז' וע' לה' נודע ביאודה ז"ל סי' מ"ב באורך: והנה מע' הרב הפו' הב' יצ"ו תמה על הרב מז"ה ז"ל דאם איתא דהמרה הוי כמו קטטה א"כ אמאי ל"ק בש"ס בששאלו הי"ד קטטה לישני כגון שהמיר ולדידי אהמ"ר דזה לא הוי קטטה ממש אלא דדינא הוי כמו קטטה ולא שייך לפ' מ"ש במשנה קטטה בינו לבינה ושלום בעולם כגון דהמיר ושוב מצאתי מעין מ"ש הרב הפו' יצ"ו בתשו' הר' נודע ביאודה ז"ל במה שרצה לפ' כו' הסוגיא לד' הרי"ף ז"ל וז"ל דאם היא ארגלא קטטה לא משכחת קטטה אחרינא כי אם באומרת גרשתני וכו' אבל בארגיל איהו משכחת כמה. גווני קטטה כגון שהמיר דתו וכו' יע"ש וזה דומה למ"ש הר' הפו' יצ"ו. גם במ"ש עוד דהמיר הוי יותר קטטה דזכות הוא לה יע"ש לה' הנז' שנכנס בזה והק' דמ"ש מיבם יע"ש מה שהאריך וע' לה' כנסת יחזקאל סי' ב"ן שהק' להמז"ה כקושית הרב הפוסק יצ"ו יע"ש מה שתירץ: ולעיקר החי' בין הולך למלחמה למלאת נפשו כי ירעב ולא נכנס בסוג מומר מלבד דלדידי אהמ"ר לא חזינא לחלק חי' זה דכיון דלדברי מני"ר יצ"ו לא חשיב זה אונס וכן דעתי נוטה דגם שלא עזב דתו כיון דמחלל שבתות בפרהסיא יש לו דין מומר וכמ"ש מר"ן ביו"ד סי' ב' דבזה לבד דחילל שבת משויה ליה מומר ולא חי' בין להכעיס או לתיאבון ואם יש סברא לחלק הוא היכא דמכר עצמו לאנשי החיל שלא בשעת מלחמה דכיון דבאותה שעה סבור היה שלא יהיה להמלכות מלחמה ושוב כשבא המלחמה אפשר דנחשב אנוס ולא חשיב מומר. אך ואפי' בזה איני סומך אם לא בראיה ברורה וטרדות הזמן לא הניחוני לחפש על פת"ד. האמנם בנ"ד שמכר עצמו בשעת המלחמה בזה פשי' דלא הוי אונס והוי מומר גמור וכד' מר"ן וכל הפו' ז"ל גם מדברי ה' מהר"א אלפ'אנדארי ז"ל בסי' י"ז נראה דלא רצה לחלק בהכי שכ"כ וז"ל אמנם רוא' אנכי שאותו טעם שכתבתי אינו צודק דאלו התם היו עם אשתו מתחי' ועד סוף ועוד דמדברי ריא"ז שם שכ' לחלוק על ה' מז"ה נראה דלדעתו אין הדבר תלוי בהמרה דוקא אלא כל שהוא רשע עושה עבירות ביד רמה דינו כמומר וכו' וכיון שכן בנ"ד אפי' לא הומר זה כיון שנכתב לדוגיות ידוע הוא שהנכתב לדוגיות מלבד כל האיסורין שעושה הרי הוא מחלל שבתות בפרהסיא עכ"ל יע"ש: תו כתב מני"ר הר' הפו' יצ"ו וסעד מצאתי לדברי אלה לה' בית יעקב סי' קכ"ח דיצא לחלק בהכי כמ"ש רמ"א דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנדונו היה ששהא באנשי חיל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות עכ"ל. ואנכי הרואה בדבריו שם דלא דרך בדרך מני"ר יצ"ו כ"א דבתחי' רצה לחלק בין מומר לשאר עבירות וע"ז כ' דכיון דהחזיק לחלל שבתות פשי' דהוי מומר וכמ"ש מר"ן ז"ל בחיו"ד סי' ב' דמומר הוי היכא דעבד ע"ז או חילל שבתות בפרהסיא וע' בפוס' דמספק"ל אי בעי' גם בע"ז שיהיה בפרהס' דהיינו בפני יו"ד מישראל ומ"ש הרב ח"י החזק וכו' להוציא מס' שנס' הפוס' שם אם בפעם אחד הוי מומר או בעי' ג"פ וכו' הרב הוא דבתחי' רצה לחלק בין ע"ז לשאר עבירות ושוב כ' כיון דהוחזק לחלל שבתות דבזה פשי' דיש לו דין מומר כמו בע"ז ואין חי' בעובד ע"ז למחלל שבת וז"ב בכו': נמ"ל דעיקר סמיכתי להתיר אשה זאת מכבלי העיגון הוא מכח עדות הא'. האמנם בני ידי"ן יצ"ו וצא לדון בדבר חדש אף בעדות הא' י"ל במ"ש בלשון העדות וז"ל ושאלתי אותו מהיכן אתה יודע לזה מוסה אל עג'אם אל שאמי ואמ"ל ראשו גדול והוא שמן וקצר עכ"ל. והרואה יראה דאין לו שום קשר השאלה וגם התשו' אם לא שנאמר דכו' השאלה היתה לאחר שנהרג מהיכן הכירו שזה שנהרג הוא מוסה. ובלשון ערבי אמר אינו האדם ובמקום שהיה צריך לכתוב שזה העתיק לזה ואם הכו' כן יש להעיר דכיון דלא אמר סימני' מובהקים וסימנים אלו לא מעלין וא"כ נפל פיתא בבירא האמנם מצאנו סמך להצילה גם מחששה זו דמאחר דכבר הזכיר שלשתם יחד שמו וכינויו וש"ע יכולים אנו לסמוך על סי' אלו אף שאינם מובהקים וכן מצאתי לה' בעי חיי באה"ע סי' ז' שהביא משם מהר"א די בוטון בתשו' סי' ב' דאם הזכיר שמו ושע' ואמר יוסף אל בוסקו הוי סי' להצטרף ובתשו' הובאה בתשובת הרשב"א ח"ב בסופו דה"ה אם אמר יפה תואר קצר הקומה ויראה דהנה אם הזכיר שמו וש"א ואמר סי' אחר בינוני הוי כמזכיר ש"ע ומשיאין את אשתו עכ"ל וכ"ש בנ"ד ועי' בכנה"ג סי' טו"ב הגהט"ו ס"ק שכ"ח וביד"א ח"א הגהט"ו ס"ק תנ"ד ואף דהמצא ימצא תו' על ס' זאת וגם די"ל ביניהם וכמו שיראה הרואה ועי' בתשו' מרן הנז' דיש סמך להתיר יע"ש הגם דהוא מוכחש ואינו מועיל לעיקר העדות וכמ"ש מע' הרב הפו' הב' יצ"ו ואף דבזה ג"כ איכא פלוגתא דרבאוותא מ"מ בצירוף ב' הס' שפיר יש סמך להתירה אלו דברי ידי"ן בני יצ"ו וחפץ הייתי להאריך האמנם נחיצת השואל לא נתנני השב רוחי ומ"מ לעיקר הדין תורה יוצאת כמ"ש מע' הרבנים הפוסקים יצ"ו כוותיהו ומט'. הכ"ד המעתיר לאל צור עוזי ומעוזי. הצעיר אברהם אשכנזי ס"ע סימן ט' אנא עני ב"א נשאלתי מאת מע' רב רחומאי הרב המו' שמן תורק רב שמ"ח גאגין יצ"ו (ז"ל) אשנה פ'זה למען אחווה דעתי קלה כמות שהיא למען דעת האם אסכים עמו להלכה ולמעשה. וכשאני לעצמי לא ידעתי מה זו שאלה כי מה ידעתי ומה אתבונן אחר שהאריך הרחיב בדעתו הרחבה כיד ה' הטובה. האמנם לעשות רצונו חפצתי ובפרט לעשות רצון צדיק רב חביבא שר בשרים נשיא נשיאי הלוי דחקתי ונכנסתי ולאהבת השואל יקי'ר יקירי'נו ה"ן גביר רצ"ו אבי הנערה אשר הוא מסלסל בצערו מראות צרת הבת צווחת ככרוכייא לא היו דברים מעולם שלא קבלה שום קידושין משום נ"ש כי קשורה היא בכבלי ברזל בנדרה ע"ד רבים ואסרה.