שמחה לאיש פו

קדם ס' זה קדם ואת"ל דע"י שאלה קדם כיון דמהריב"ל בעצמו ספוקי מספ"ל אי מהני וכיוצא לזה מצאתי להרב מהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא בד"מ ע"ג שכ' בכו' הרמ"ה דאם נישאת בסי' שאינו מובהק שלא תצא משום ס"ס ס' אי סימנין דאו' או דרבנן ואת"ל דרבנן טעמא דל"מ מדאו' הוא משום ספק עכ"ל ואף דהרב לא התיר אלא בדיעבד התם שאני דאם אנו אומרים מכח הך ס"ס דתנשא לכתחילה א"כ למאי אהני הא דמאז לא מהניא סימנין אם לא לכתחי' שלא תנשא אשר לא כן בנ"ד דמהני לן הך ס' דמהריב"ל להיכא דידעי' בבירור דזה דע"י שאלה קדם א"כ כשיש לנו ס' מי קדם יכולים אנו לו' דתנשא לכתחי' ועוד י"ל דהתם מכח הך ס' התורה אמרה דל"מ בבירור לא מכח חומרא אלא דדינא הכי הוי אשר לא כן בנ"ד דאעיק' מהריב"ל מספ"ל בעיקר הדין איך הדין נוטה וא"כ כל שיש לנו ס' תלינן להקל אפי' לכתחי' וזה עצמו אפ' שהוא כו' הרב ידי דוד ז"ל. ועי' כיוצא לזה להרב שע"א סי' כ"ב דמ"א ע"ד וכבר הביאו הרב הפוסק פחד יצחק יצ"ו ומה שפקפק ע"ד אינו שייך בנ"ד גם לא שייך בנ"ד מה שפקפק הרב בעי חיי בח' אה"ע סי' ז' יע"ש דהתם הוא מכח דהוי חד ספיקא אם הוא בעלה או אינו בעלה אשר לא כן בנ"ד דלא שייך זה וכמו שיראה הרואה וגם הוי מתהפך את"ד יצ"ו: ועוד נראה טעם אחר דמאחר דהמתבאר מנ"ד הוא דעדות הב' ועדות הג' הם מוכחשים בג העדות ובאותו מעמד דז"א דהיה ע"י שאלה וז"א דל היה ע"י שאלה א"כ אוקי חד לבהדי חד ונשאר העדות הא' ועפ"י יכולה שפיר לינשא ועי' לקמן מה שאכתו' בזה עוד בס"ד: ועל מ"ש אסיפא דמילתא דאיכא שלשה הכחשות ביניהם והשיב עליו מע' רא"ג הרב הפו' הב' יצ"ו דלא חזה כי האי סימנא האמת כי בב' הכחשות לא חזינא כי האי סימנא האמנם בהכחשה דע"י שאלה אשר עליו כתב דיכולים לכוין עדותם לזה אחהמ"ר אין דעתי נוחה ולהיות כי אין נפ"מ לענין דינא כי גם לדידי אין כאן עדות כיון שהוכחשו בגוף העדות ול"ד למ"ש הב"ש כיון דאם היה ע"י שאלה אין להתיר את האשה הזאה ולענין מ"ש מני"ר הרב הפו' הב' יצ"ו שצלל עצמו במים אדירים לדידי לא מצאתי שום חי' בין ב' עדים המכחישין זא"ז לב' ששמעו מפי עד אחד והם מוכחשים ואין העד לפנינו ומ"ל שמיעה ומה לי ראיה ומ"מ אפ"ל דיש לחלק ביניהם דכששמעו מפי ע"א אמרי' דשניהם מעידים אמת מה ששמעו והעד הא' הכחיש עצמו וא"כ צריך לחפש בשו' הדין ואען ואומר: דאיברא דשורש דב"ז נשאל הרפ"מ ז"ל ח"א סי' פ"ד והרב שם אמרו כמסתפק ושוב עשה פירש בעדותיו ועפי"ה התירה. האמנם הרואה יראה בתשו' מרן אה"ע בדיני מסל"ת סי' ד' ונ"ד שהיה שהעד הגוי כחש שלא ראה ולא ידע ותניא בתוס' דהעדים יכולים לחזור קודם שנחקרה עדותן ושוב הביא ממהריק"ו בשו' קכ"ח שיכולים לכוין עדותן ושוב הביא ממ"ש הרשב"א דנאמן להתיר ולא לאסור ושוב חילק הוא אף לס' מהר"ם דהוא נאמן לאסור גם כן היינו כשבא ואומר פ' ראיתיו חי אבל הכא שאינו אומר שהוא יודע שהם חיים אין נשותיהם נאסרות וע"ז תמה שלא נחקרה עדותו וע"ז השיב דאע"ג דעד שלא נחקרה עדותו יכולים לחזור היינו בשאר עדים דשייך בהו חקירה אבל גוי בעדות אשה כיון שאינו נאמן אלא במסל"ת לאו בר חקירה בב"ד הוא ועוד חילק דהא דעד וכו' אבל עדות אשה כיון שהוא משונה משאר עדויות דעד מפי עד כשר וכו' הלכך בשעה שיצא העדות מפיו בפני העד השני הוי כשאר עדויות וכו' ועוד דהגם כשאומרים העדים מבוכין היינו מודים הם שאמרו כן אלא שאומרים ששקר דברו אבל בנ"ד שלא הכחיש ולא דבר דבר מעולם לעד השני שומעין אלו תו"ד ז"ל: האמנם מוהריב"ל ז"ל ח"א סי' ט' ספוקי מספ"ל ומהרח"ש בקו' עיגונה דל"ה ע"ב הבי"ד בלתי חולק וע"ש שהביא מ"ש מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' ז"ן דכל שאינו סותר עדותו נאמן גם מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ב"ן כ' דלמה כשסותר עדותו ול"א דמשהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא דוקא בעד כשר דמשנחקרה עדותו בב"ד אינו יכול להוסיף אבל גוי שאין בו תורת עדות אלא מתוך שיחתו ל"ת לא שייך משנחקרה עדותו וכל שסתר או הוסיף ל"ת לא אזלינן בתר דבריו הא' דמאי חזיין דסמכת אהני סמוך אהני ודוקא אם נשאת לא תצא יע"ש ומהריט"ץ בסי' ל"ו נסתפק אי אמרי' כיון שהגיד והשיב דלא שייך גבי גוי כיון שהגיד ושו"כ דהיה אפשר לחפש אחר זכותה מכח דתכף כשאמר הגוי מסל"ת וכו' הותרה האשה הילכך כששאלוהו פעם אחרת וכו' שמה שהתיר הרי"ף וכו' היינו דוקא בפעם ההיא אבל אם עבר זמן יום או יומים אפ' דלא מיקרי מסל"ת עכ"ל. ומסתמא מוכח דהטעם הוא מכח דהותרה ושוב כתב מכח דהיה על ידי שאלה המתבאר בסמוך השאלה יראה דלא נתבאר אם עבר זמן יום או יומים יע"ש ועי' למהר"ם מלובלין סי' קל"ד דאף דהגוי בעצמו שהעיד שהוא מת העיד שהוא חי עכ"ז לא חש לה ועי' להריב"מ חא"ח סי' י"ג יע"ש ובנ"ד יש לנו ס"ס ספק אם נאמן הגוי לאסור אחר שהתיר וכמ"ש מהרד"ך וכדכתב הרב כ"מ ז"ל שם וע"ש שכ' שהבי"ד הב"י ולא מצאתי בב"י שהביאו גם בתשו' מהרד"ך שלפנינו לא מצאתי כן ואדרבא מצאתי להפך בבית כ"א חדר י"ב יע"ש. שוב מצאתי בבית ח' חדר ט' שכ"כ וצריך להתישב בזה וסיעת מרחמוהי ז"ל ואם ת"ל דנאמן לאסור היינו היכא שמתרץ דבריו אבל אם מכחיש להישראל אינו נאמן ועי' למהר"מ אלשיך סי' ק"ה ובתשו' דרכי נעם חא"ה סי' ל' ולמרן החביב או' מ"ח הגהב"י ולהרב בני דוד פ'אלקון בקו' עיגונה סי' ג' יע"ש והגם דס"ס זה אינו מתהפך כיון דלא נתברר שסתר לישראל ובענין המיתה אינו מוכחש יכולים אנו לכוין עדותו באומרינו שטעה בסיפור הא' ודומה למ"ש הרב דב"מ שם והגם דהמקומות רחוקים מ"מ יש לנו ס' אחר דאעיק' הוא מחלוקת אם הכחשה בחקירות לגבי עדות אשה הוי הכחשה ואעיק' הרואה יראה דכל מ"ש הפוסקים ז"ל היינו מט' דמ"ש דנסמוך אהא סמוך אהא ובנ"ד לא שייך זה דבין אם נאמר דהמלחמה היתה בגיריט או בבולגאר אשה זו תנשא ובפ' לפי מאי דכתי' דב' אחרונים הוכחשו ואוקי חד לבהדי חד ונשאר העדות הא' קיים ותנשא ע"כ. גם מ"ש הרב הפו' הב' יצ"ו דלא ראה קשר דברים אחהמ"ר אין לך קשר דברים גדול מזה ובפ' בהעד הא' שתחי' סיפורו היה להודיע הסיבה שנעשה הוא מאנשי החיל מכח שבא לדמשק יע"א ולא מצא מנוח וכו' ומתוך הדברים נתגלגל הודעת המיתה והכלל הוא שכל שבתחי' הסיפור לא בא להודיע ממיתתו זה נקרא קש"ד וז"פ. גם מה שתמה הרב הפו' יצ"ו על הרב שע"א ז"ל באה"ע סי' ך' דאיך לא נרגש דהמרה הוי כמו קטטה כבר הרב האריך במקום אחר בפרט הלזה ה"ה כתובה שם בסי' ח"י יע"ש: